"יש לי עוד הרבה עבודה". צייד הנאצים בגרמניה

דמאיניוק מובל במיטה לבית המשפט ב-2009(צילום: רויטרס)

צייד הנאצים המוביל בגרמניה לא נרתע מהמספרים המידלדלים של החשודים הקשישים שלו, ונחוש להמשיך לעקוב אחר הפושעים שלקחו חלק במכונת ההרג של היטלר עוד עשור נוסף. בזמן שכמה משפטים שנוגעים להשמדת היהודים במחנה אושוויץ מתנהלים אומר ינס רומל שעבודתו הופכת כל שנה לקשה יותר ומניבה תוצאות צנועות. עדיין, בשבילו זה משנה.

"אנחנו עוזרים לוודא שהפושעים האלה לא חומקים לתוך ההיסטוריה ושיש להם רלוונטיות גם היום. יש עדיין עוד הרבה עבודה לעשות", אומר רומל (שום קשר לארווין רומל). החשודים קשישים, ורובם מכחישים את האישומים. כך הופך המרוץ להעמדתם לדין והרשעתם לבהול עבור רומל. בשנה שעברה העניקו שרי המשפטים של המדינות בגרמניה למשרד שחוקר את פשעי הנאצים בראשותו של רומל עוד עשר שנים נוספות להמשיך בעבודה, לפני שהמשרד יהפוך למרכז תיעוד.

אוסקר גרונינג בן ה-93, "מנהל החשבונות של אושוויץ", בפתיחת משפטו(צילום: רויטרס)

ריינולד הנינג בן ה-94, שהיה שומר באושוויץ, מגיע לבית המשפט(צילום: רויטרס)

הרשעתו ב-2011 של ג'ון דמיאניוק העניקה למשרד החקירות טריטוריה משפטית חדשה לחקור. זו הייתה הפעם הראשונה שמעורבות במחנה השמדה הייתה עילה מספקת לאשמה, גם ללא הוכחה על פשע מסוים. "גם ללא הוכחה מוצקה היותך גלגל במכונת המחנה היא משהו להעניש עליו", אומר רומל. הרשעתו של דמיאניוק, 70 שנה אחרי שביצע את פשעיו, לא הגיעה מאוחר מדי לדויד ואן היידן, יהודי שהוריו ואחותו נספו בתאי הגזים בסוביבור. "לעולם לא מאוחר מדי בגלל שהפשעים היו כל כך חמורים שאפילו היום אף אחד לא יכול להבין איך זה קרה בחברה מתורבתת", אומר דויד בן ה-84.

המשפט של דמיאניוק הרחיב את מאגר החשודים האפשריים והוביל לגל חקירות חדש של שומרים, רופאים ואחרים שעבדו במחנות ההשמדה וכעת נשפטים. על אותו מניע משפטי הורשע בשנה שעברה אוסקר גרונינג, "מנהל החשבונות של אושוויץ", ומואשם ריינולד הנינג, ששמר במחנה. שומר אחר, ארנסט טרמל, יועמד לדין באפריל. משפטו של הוברט זפקה, רופא באושוויץ, מתעכב בגלל בריאותו הרופפת. זפקה, כמו טרמל, בן 90.

סירט ברוינס, איש אס.אס לשעבר, מגיע בגיל 92 לבית המשפט(צילום: רויטרס)

רומל, שעומד בראש משרד חקירות פשעי הנאצים מאוקטובר, בוחן בנוסף ראיות של ברית המועצות לשעבר ומחפש עקבות בארגנטינה, אליה ברחו פושעים נאצים רבים. הפעילות האינטנסיבית שלו ושל אנשיו עולה בקנה אחד עם נטייתם הגוברת של הצעירים הגרמנים לשאול מה עשו סבא וסבתא בתקופת השואה.

כמו הקורבנות גם הפושעים הנאציים הדחיקו את זוועות העבר והתחילו חיים חדשים. כיום מעטים הגרמנים שמתנגדים להעמדת הפושעים הקשישים לדין,

למרות שחלק טוענים כי בריאותם המידרדרת הופכת את הדיונים בבית המשפט למגוחכים. חלק ביקרו את גרמניה שאפשרה לבכירים נאצים רבים לחמור מהצדק רק כדי להרשיע כעת את החיילים הזוטרים. בשנות ה-50 וה-60 מערכת המשפט במערב גרמניה לא הייתה להוטה, בלשון המעטה, להעמיד לדין את עושי דברו של היטלר. רבים מהגרמנים טענו אז כי אותם נאצים היו בסך הכול "בני ערובה" של הפיהרר.

לפי מחקר שפורסם ב-2008, בין 1945 ל-2005 הורשעו 6,656 פושעים נאצים בבתי משפט במערב גרמניה מתוך יותר מ-36 אלף חקירות של יותר מ-170 אלף חשודים. לפי אנדראס אייכמולר, "מנקודת המבט שלנו היום יש בהחלט כישלון מבחינת הצדק". רומל מכיר בכישלונות העבר אבל נוקט גישה פרגמטית: "זה מטריד שלא רדפו אחר רבים כל כך. בגלל זה היום אני ארדוף אחרי מי שאני יכול".