טקס התבגרות: בני נוער חיים כפליטים
טקס חניכה נותן לנוער הנורבגי הצצה למציאות הקשה של הפליטים באירופה. בלי אוכל (וסלולרי) הם צועדים ביער מושלג, מסתתרים מחיילים ולא ישנים. הם בוכים ורוצים הביתה, אבל בסוף המסע הם מבינים: "אנחנו ברי מזל"
שני רכבים צבאיים חולפים ביער החשוך והמושלג, מרעישים עם הסירנות ומפריעים לקבוצה שמנסה לישון. הקבוצה המותשת מפרקת בזריזות את המחנה המאולתר וממשיכה בצעדה הלילית שלה. לא מדובר במבקשי מקלט שנמצאים בארצות הבלקן אלא בנערים בנורבגיה, אחת הארצות העשירות בעולם. אותם נערים מתנסים בחוויה משונה: להיות פליטים ל-24 שעות.
במדינה שבה הנוער בדרך כלל מסתובב עם תיקים יקרים וסמארטפונים חדישים, המטרה כאן היא להעלות את המודעות למשבר ולתת לצעירים הצצה לחייהם של מיליונים שלא נהנים מהפריבילגיות של הנוער הנורבגי. עבור רבים, החוויה היא חלק מה"אישור האזרחי" שלהם, גרסה חילונית לטקסי החניכה של בני 15 בצפון אירופה.
"אני שונאת את החיים שלי", מתלוננת נערה בקבוצה, שחלק מהנערים בה עדיין ישנים, גם אם בעמידה. במסגרת ההתנסות "מחנה האו"ם", שבו חשבו שמצאו מקלט לאותו הלילה, "הותקף". באפילה, כשהטמפרטורות באזור האפס, הם חייבים להמשיך במסע, להדחיק את הרעב וגם להסתתר בשלג כשהם מבחינים באורות הפנסים. המסע מתחיל 12 שעות קודם לכן במחנה צבאי לשעבר ליד שדה התעופה באוסלו, לא רחוק ממתקן מעצר למסתננים שממתינים לגירוש.
בתחילת היום מחרימים לנערים את הטלפונים, מחלקים אותם ל"משפחות" של 20 איש ומספרים להם מה היו צריכים לעבור כדי להגיע הנה. מארגני טקס החניכה אומרים להם שהם נאלצו לברוח ממהומות בסודן ולחצות ארצות רבות כדי להגיע לנורבגיה ולבקש ממנה מקלט. בדרך הם נתקלים בבירוקרטיה קפקאית ומושחתת, תוקפנות של שומרי הגבול שצורחים עליהם באנגלית קלוקלת, והם נאלצים לצעוד קילומטרים ברעב. "'נטפליקס' באמבטיה", מפנטז אחד "הפליטים" על החזרה הביתה. "'נטפליקס' וקבב באמבטיה", עונה לו "פליט" אחר.
ארוחת הערב באותו לילה קר הייתה כמה כדורי אורז. רובם הסתערו על הארוחה הדלה, אחרים דחו אותה כשראו על השקית תווית שהצביעה על כך שהתוקף פג ב-1998. "הכוח של התווית", נאנח "ראש מחנה האו"ם", יונאס סטטסנגן, אחד המתנדבים בתוכנית. השעות חולפות והצחוקים של תחילת הדרך מתחלפים בקללות. "זה קשה להחריד", אומרת אבה. "ברור שלפליטים קשה הרבה יותר. אבל הרעב, העייפות, כל זה מתיש".
המסע הקצר הזה לא נוצר בתגובה למשבר המהגרים שפרץ באירופה בשנה שעברה והגיע גם לנורבגיה, אך המשבר העניק לו תהודה מסוימת. מאז שטקס החניכה הזה הועתק מדנמרק ב-2004 כ-80 אלף בני נוער
נורבגים חוו איך זה מרגיש להיות פליט ליום אחד. "הם עוזבים עם 'תוספת' של נשמה קטנה", אומר לאסה מואן סורנסן מארגון הפליטים בנורבגיה.
המסע בן 24 השעות אמנם רק נותן לבני הנוער לחוות מעט את הקשיים, אך עוזר לעורר את המודעות למצוקת הפליטים. "אנחנו ממש ברי מזל", אומרת בירגיט בעיניים תשושות. "זאת למידה תוך כדי עשייה", מסביר קנת יוהנסן, שהקים את ארגון הפליטים בנורבגיה. "אם אתה קורא על הפליטים אתה תזכור בערך 20 אחוז. אם תחווה את זה תזכור 80 אחוז. אנחנו נלמד את זה לשארית חיינו. אם אתה רואה מבזק בחדשות או קורא על זה אתה תזכור איך אתה הרגשת במחנה הפליטים".
המסע מסתיים בשיחה שבה יוהנסן עוזר לבני הנוער לשים את הדברים בפרספקטיבה הנכונה, בשילוב תיעודים מצולמים קשים. "לעולם אל תשכחו את הלילה שבו הייתם בחוץ, חוצים גבולות עם התיקים שלכם ובכיתם. זה מה שחיים 60 מיליון פליטים אמיתיים כל יום. בשבילנו זה משחק. בשבילם, כל יום, זה גהנום עלי אדמות".
לפנייה לכתב/ת 
