הריקוד המוזר של הלב
פרוייקט אומנות ייחודי של בוגרת לימודי מחול מפגיש זו השנה השנייה ברציפות את חניכי ארגון אקי"ם שלומדים לרקוד יחד עם תלמידות ממגמת המחול של תיכון 'בליך'. בדרך הם לומדים להתגבר על החששות, מפתחים שפת סימנים ייחודית ויחד כולם מקבלים שיעור חשוב על חברות
אומרים שהריקוד משחרר אותך מכבלי המציאות ומעלה אותך מעלה מעלה, אך לריקוד יש גם כוח לשחרר מכבלים חברתיים: מזה כשנתיים פועלת בתיכון 'בליך' ברמת גן תוכנית ייחודית בה מעורבים בנות מגמת מחול וחניכים של ארגון אקי"ם בפרוייקט שזכה לשם 'לרקוד עם האחר'.
בפרוייקט, שכבר זכה בציון לשבח ממשרד החינוך, נפגשים מדי שבוע תלמידות כיתה י' עם בנות עם מגבלה שכלית ולומדות לרקוד יחדיו: "אני רוצה להדגיש שחשיבות המפגשים אינה רק בעצם הריקוד עצמו", מספרת טל נאור, מנחת המפגשים ומי שיצרה את הכוריאוגרפיה לריקוד המשותף ביחד עם מיכל וולף רכזת המגמה.
"ברור לנו שלא מדובר בבלרינה"
"התוצר הסופי הוא אומנם ריקודים משותפים אך עצם התהליך שהם עוברים והמפגש הבלתי אמצעי שנוצר בין הבנות באמצעות הריקוד מאפשר יצירה של דבר שהוא מאוד יפה וגם מרגש".
התוכנית שהיא ייחודית לבית הספר 'בליך' נולדה לפני שנתיים כשנאור סיימה את לימודי המחול שלה בסמינר הקיבוצים וכחלק מעבודת הגמר היא שילבה כוחות עם בית הספר שנרתם לעניין, וכשהתברר שהשילוב הלא מובן הזה בין בנות המחול לבנות של אקי"ם יוצא מוצלח, החליטו גם להמשיך עם זה עוד שנה.
"אני מקווה שזה יימשך כי זה משהו שתורם לכולם" מציינת בסיפוק נאור ומוסיפה כי "בית הספר תמך בנו לאורך כל הדרך".
היה לך קשה?
"דווקא לא היה לי קשה" היא אומרת ומוסיפה "היה לי קל" הרושם המתקבל הוא שלבנות מאקי"ם היה מאוד קל להשתלב עם הבנות. "הבת שלי יכולה לרקוד בכל מצב" צין אביה של לנדסבוים, גדליהו ואילו אצל הבנות של מגמת המחול העניין היה קצת יותר מורכב.
"אלו היו עבורי מפגשים מאוד מיוחדים" ציינה לי רוזנר והוסיפה "בהתחלה זה לא היה קל לעבוד איתם כי היינו צריכים להתגבר עם קושי תנועתי ועל עניין הזיכרון אך בעזרת כל מיני סימנים שפיתחנו יחד עזרנו להם ללמוד את הריקוד".
זה שינה לך את הגישה לגבי אותם אנשים?
"זה ממש שינה לי כי בהתחלה חששתי מהם ואילו היום כל החששות נעלמו". גם דיקלה, אימא של לי מצטרפת לשיחה "אני עוד זוכרת איך בהתחלה היא הגיעה עם החששות ואז אחרי כל פגישה היא הייתה חוזרת נפעמת מהן עד שהן ממש התחילו לריב בניהן מי תרקוד עם מי" "אני פחות חששתי מהם בהתחלה וישר ידעתי שאתחבר אליהם" ציינה חברתה של לי נטשה קרוזר "למרות הקשיים הגענו עם גישה חיובית ולסוף הכל השתלב יחד".
הגישה שלנו הייתה להתייחס אליהם ממש כמו אל חברות שלנו וכל מפגש אנחנו מתחבקים ומעלות זיכרונות
אחד הדברים המעניינים שקרו לכל אורך המפגשים זה הניסיון להתגבר על המתח הזה שבין המחול שדורש סוג של פרפקציוניזם לבין העובדה שמדובר בבנות ללא ניסיון, שכבר מזמן חצו את גיל הריקוד.
"ברור לנו שלא מדובר בבלרינה" מסבירה קרוזר, "אבל גם מאוד ברור לנו שמדובר בבנות שמאוד רוצות לרקוד ולכן הגישה שלנו הייתה להתייחס אליהם ממש כמו אל חברות שלנו וכל מפגש אנחנו מתחבקים ומעלות זיכרונות".
"זו היא הדרך נכונה לממש את החזון שלנו בדבר חברה מכלילה ולחבר בין חניכי אקי"ם ולבין בני הנוער וכלל החברה" מסביר לי גדעון מיטשניק לשעבר יו"ר אקי"ם ר"ג גבעתיים ומי שליווה את הפרויקט לאורך הדרך.
כבר התרגלנו לשמוע על מפגשים כאלו עם 'האחר' ולעיתים עושה הרושם שזהו רק תעלול יחצנ"י כדי להיראות נכון בעיני מי שצריך וכדי לטפוח לעצמנו על השכם. אך זה יכול לומר רק מי שאינו מצוי בסוד העניינים.
אפילו אם ניקח לדוגמא רק את המפגש הזה בין הנערות לבנות של אקי"ם כדי ללמוד עד כמה מפגשים כאלו יש בכוחם להעצים ולא את 'האחר' כי אם את עצמנו: מצד אחד מדובר בבנות צעירות ששמות דגש על החיצוני, על המראה על דיוק התנועה ועל התוצר הסופי ואילו מנגד מדובר בבנות שפחות מחויבות לתכתיבים חברתיים ולכן 'יכולות לרקוד בכל מצב' כאלו ששמות את הדגש על החוויה ועל פתיחות הלב.
"המפגש הזה הופך את הנערות לרגישות יותר", מספר מיטשניק ומוסיף "זהו רק עוד אחד מסדרת מפגשים שאנו מקיימים שמהווה עבורנו גשר חי לציבור ובמובן היותר עמוק גשר לאדם".
בתום המופע המשותף ולצלילי 'יש לי אהבה והיא תנצח' של אריק איינשטיין כל הקהל נעמד על הרגליים ומחא כף ממושכות "בשבילם" סיכם מיטשניק "זה כאילו הם זכו באוסקר".
לפנייה לכתב/ת 
