למרות שגרנו קרוב לא הכרנו – עד עכשיו

שלום לכולם, אני א. מהכפר נעורה בגליל. אני לומדת בכיתה ט' ולאחרונה הצטרפתי לסדרת מפגשים שערך מוזיאון עין דור הנקראת "יצירת מרחב ציבורי משותף". התוכנית מפגישה בני ובנות נוער ערבים ויהודים שלמרות שגרים רק קילומטרים ספורים אחד מהשני, מעולם לא נפגשו.

האוירה בישראל לא קלה, במיוחד לערבים. יש תחושה שיהודים בטוחים שכל הערבים רוצים מלחמה. שכולנו רוצים לריב. אבל זה לא נכון. יש רבים שרוצים לחיות בשלווה, בדו קיום ובחברות עם היהודים אבל הסטיגמות קשות וקשה אפילו יותר לשנות אותן.

כשמעתי על התוכנית אהבתי את הרעיון. על אף הקירבה הגיאוגרפית לא שמעתי מעולם על תוכנית כזו ושמחתי מאוד שיש. שמחתי גם לצאת מסביבת בית הספר ולפגוש תלמידים יהודים. עדיין, להחליט להשתתף לא היה קל, כי היו בי גם רגשות של פחד שאולי לא יקבלו אותי, שהיהודים יחשבו שאני אלימה ושהסטיגמות ינצחו. אבל בני המשפחה שלי עודדו אותי ותמכו ברעיון כי מסתבר שגם הם היו שותפים במפגשים דומים בעבר.

שמחתי להכיר וללמוד על האחר דברים שלא ידעתי מקודם

המדרכים והמורים הכינו אותנו נפשית וביקשו שנגיע עם אנרגיות לשתף פעולה וליזום. למרות החששות, הגעתי למפגש הראשון עם מוטיבציה וחשק, יצאתי שמחה מבית הספר עם תשוקה להגיע כבר למפגש. בהתחלה התביישתי וגם שמתי לב ששתי הקבוצות היו נפרדות. אז, בעקבות הפעילות המשותפת, הכרנו אחד את השני ונחשפנו לתרבות השונה של כל אחד. כל אחד מאיתנו הביא חפץ שחשוב לו מהבית ובמפגש כולנו שמנו את החפצים במרכז החדר.

כל ילד קם ובחר חפץ של הקבוצה השניה והילד או הילדה שהחפץ היה שלו סיפר את הסיפור מאחוריו. היו שיחות מעניינות, שמחתי להכיר וללמוד על האחר דברים שלא ידעתי מקודם. מאוד נהניתי גם מהסמילוציות שהפגישו אותנו עם מצבים בעייתיים והדרך הנכונה לפתור אותם.

מה ששומעים בחדשות זה שונה מהאמת

בהמשך המפגש שרנו יחד שירים ערבים ויהודים, אכלנו יחד אוכל ששתי הקבוצות הביאו ובהפסקה התחלנו לרקוד יחד דבקה בלי לתכנן את זה קודם. במפגשים פגשתי תלמידה נחמדה שהיא שכנה שלנו ממושב מולדת. המפגש בינינו התפתח והמשיך גם בקשר טלפוני ואינטרנטי.

יצאתי מהמפגש הראשון עם תחושות מאוד חיוביות והבנתי כמה חשוב להמשיך ולהיפגש, וככה לקדם דו שיח. גם בכפר, ילדים שלא השתתפו במפגש שמחו מאוד לשמוע כשאני דיברתי על המפגש בהתלהבות. הם אמרו לי שמה ששומעים בחדשות זה שונה מהאמת. שלרוב, אנחנו חיים ביחד בלי בעיות. המלצתי להם מאוד לקחת חלק במפגשים דומים בעתיד.

הדבר הכי חשוב לדעתי הוא שהצלחנו לשנות טיפה את הסטיגמה

הדבר הכי חשוב לדעתי הוא שהצלחנו לשנות טיפה את הסטיגמה. שלא כל הערבים הם בעייתיים ומשתמשים באלימות ולא כל היהודים גזעניים. שהרבה תלמידים חושבים על שלום ולא על מלחמה, רוצים ליהנות מהחיים ולא לחיות בריב. יש ערבים שמכבדים את היהודים ויש יהודים שמכבדים את הערבים. ושניהם מבקשים לחיות בשלום.

התכנית החינוכית החדשה לתלמידי חט"ב בשם "יצירת מרחב ציבורי משותף" החלה במוזיאון עין דור. התוכנית מפגישה בני נוער החיים בישראל זה לצד זה באותה המועצה האזורית ומעולם לא נפגשו, שוחחו או זכו להכיר את שכניהם. מטרת התוכנית לתת כלים למחנכים ולמורים בהתמודדות מול גזענות ואלימות. לזמן מפגש חווייתי משמעותי במרחב בטוח, באווירה של סבלנות וסובלנות, על בסיס אישי. להביא לחיזוק והעצמה של תחושת המסוגלות להתמודד עם תופעות כמו גזעניות, סטריאוטיפים ודעות קדומות. ופיתוח יכולת נקיטת עמדה כנגד אלימות.