כך נראה הפיחות במעמד האישה בביהמ"ש
הדעה הרווחת היא שבתי המשפט אימצו רוח מתקדמת בשוויוניות בין בני זוג מתגרשים. אבל בפועל הם מתעלמים מהפער שעדיין קיים בחברה. פרשנות
אילוסטרציה (צילום: shutterstock)
במספר גדל והולך של מקרים הנדונים בבתי הדין הרבניים זוכות נשים מקופחות או נבגדות למזונות מפצים, לכתובה משמעותית ואפילו למזונות ילדים ראויים. מנגד, בבתי המשפט לענייני משפחה, אשר זוכים לרוח גבית מבתי המשפט לערעורים, הולכים ונדחקים המזונות לגבולות המינימום שנפסקו לפני 20 שנה בבתי הדין. הרוח המנשבת בבתי המשפט מבכה את גורלו המר של הגבר המנוצל, תוך עצימת עין ממצב האישה.
פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
- שופט: ילדים לא יוחזרו עד שהאם תעבור טיפול
- הגבר מת - הידועה בציבור תפונה מביתו בת"א
- חייל שלקה בדיכאון יפוצה באופן רטרואקטיבי
- בגלל סחבת: הוקל עונש למעלים מס במיליונים
יחסיהם של לא מעט זוגות בישראל בנויים על תשתית שוויונית לכאורה, שבמסגרתה הבעלים הפכו "מורידי אשפה" ו"מכיני סנדוויצ'ים", בעוד שהנשים נושאות גם הן בנטל הפרנסה. אולם אלה משתייכים למעמד הבינוני הצר ביותר הקיים בישראל (שהולך ונעשה צר יותר ויותר). יש לזכור שמרבית החברה בארץ ובעולם עדיין חיה בפער מהותי בין הבעל לאישה, בין האב לאם.
בשכבות הסוציואקונומיות הנמוכות יותר הפער גדול במיוחד, היות שנשים רבות אינן נמצאות כלל במעגל העבודה, ואילו בשכבות הגבוהות מאוד, האישה הולכת אחר עיסוקי בעלה ומתרגלת להכנסותיו הגבוהות.
למרות תחושת "השוויוניות" הקוסמת לפרקליטים ושופטים צעירים, מרבית האוכלוסייה חיה עדיין בפער מגדרי, והנשים תלויות בגברים.
מה בעצם קרה?
כתוצאה מראיית החברה והמשפחה דרך משקפיהם החלו בתי המשפט להוריד את רף המזונות הכללי. המודל של אישה עובדת ובעל עוזר בבית מתחיל "להתלבש" על מקרים רבים שאינם זהים לו. כך קורה שאישה שאינה עובדת ולה ילדים, המתגרשת מבעל בעל הכנסות רבות, מקבלת מזונות ברף ורד והולך המתאים למודל השוויוני.
בתי המשפט אמורים לדון בכל תיק לגופו, אך כשהרף מתחיל לרדת, כולם נפגעים ממנו. כך היה לפני 20 שנה בבתי הדין הרבניים, וכך מתחיל לקרות בבתי המשפט כיום. למרבה הפרדוקס, דווקא בתי הדין הרבניים עדיין מחזיקים בגישה המסורתית שלפיה "אישה צופיה הליכות ביתה", כך שהסיכוי שתקבל מזונות ראויים הופך ריאלי יותר.
תביעה
עולם חדש: הבת אצל אבא, האם תשלם מזונות
מערכת PsakDin
לאחר פרידת הוריה עברה בת 14 לגור עם אביה. ביהמ"ש העניק לו את המשמורת וקבע שמאחר שהאם מרוויחה יותר – היא זו שתשלם מזונות
כך למשל, באחד המקרים החליט בית המשפט המחוזי (כערכאת ערעור) לחייב אב במזונות סך 1,120 שקל בלבד לשני ילדים יחד, בתוספת הוצאות מדור נמוכות.
רף נמוך זה של מזונות מחלחל גם למקרים שבהם אין משמורת משותפת. הנה דוגמה אמיתית: בפסק דין פלונית נגד אלמוני בבית הדין הרבני בנתניה בפני הדיין הרב זמיר, נפסקו לאישה שאינה עובדת ונשואה לבעל אמיד מזונות של 10,000 שקל לחודש, ואילו לשני ילדיהם של אותם בני זוג, שהדיון לגביהם התקיים בבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה, נפסקו 3,000 שקל לשני הילדים. אכן עולם הפוך.
פסיקה זו מדרבנת סכסוכי משמורת רבים, מאחר שכל אב יודע כי חובת המזונות תקטן אם יזכה במשמורת משותפת. מובן שבמקרים של זוגיות אידיאלית ושוויונית לא יהיה נזק בתוצאה כזאת, אלא שהאפקט הכללי על מעמד האישה חמור ביותר, ועל בתי המשפט לשים לב לכך ולעצור את מגמה זו, ויפה שעה אחת קודם.
בתחום הרכושי – מומחים
הפיחות של זכויות האישה בבתי המשפט האזרחיים מתבטא גם בתחום הרכושי. ככל שבג"ץ בבלי חייב את בתי הדין לדון על פי כללי השיתוף הרכושי האזרחיים, כך הולכים בתי המשפט ומרעים את מצב האישה.
הטכניקה הידועה לחלוקת השיתוף מתבססת על חוות דעת מומחים, ובהם כאלה מתחום המקרקעין או רואי חשבון חקירתיים, בהתאם לנכסים שבהם מדובר. השופטים, שאינם מתמחים בתחומים אלה, אינם ששים לפקח על עבודת המומחה והופכים לעתים קרובות לחותמות גומי של המומחים המתמנים.
כמו כן, מומחים רבים משחקים בתחום האפור שבו הם נמצאים, אינם מפנים לבית המשפט בקשות למתן הוראות ועושים מלאכתם ללא פיקוח-על, תוך גביית סכומי עתק. באחד המקרים ניסה רואה חשבון לחייב את בעלי הדין בשעות המתנה למסמכים שהצד השני צווה להעביר.
בן הזוג המחזיק את העסק ואת כל המסמכים והתיעוד חוגג במצב דברים זה. הוא מנהל "משא ומתן" עם המומחה, מעייף אותו ומגיש לו רק את מקצת המסמכים. המומחה ממעט לפנות לבית המשפט, וכך נוצר מצב שבו בן הזוג המחזיק את מסמכי העסק, הוא שמוביל את הבדיקה למעשה.
ראוי לציין כי במקרים רבים בית המשפט אינו מאפשר גילוי מסמכים שמוגשים למומחה לצד שאין לו גישה למסמכים. במקרה זה הצד התובע נאלץ לגשש כסומא באפילה. אם האישה היא זאת שבדרך כלל אינה מחזיקה במסמכים, הרי שזכויותיה סובלות מקיפוח חמור ורציני.
במידה שתבוטל חזקת הגיל הרך, יורע מצב האישה בבתי המשפט האזרחיים, ומלחמתה לגבי הזכויות בגירושים תהפוך בלתי אפשרית. לנוכח המגמה המסתמנת היא תאלץ לוותר על עיקר הזכויות שהוקנו לה במהלך פסיקה רבת שנים של בית המשפט העליון.
ככל שהמגמה תימשך, מעמד האישה וזכויותיה בבתי המשפט ילכו וייפגעו. יש לפקוח עיניים ולא להחזיר את פסקי הדין ההיסטוריים של בתי הדין הרבניים שהרעו עם האישה לפודיום של פסיקת בתי המשפט האזרחיים דווקא.
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
- עו"ד זאב ולנר עוסק בדיני המשפחה והירושה, מייסד אתר פסקדין ומרצה בקריה האקדמית אונו
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
