'נסיעה' בעול - לעשות טוב "על הדרך"
המציאות, שעמה נאלצים להתמודד דבר יום ביומו קרובי משפחתם של חולים במחלקה האונקולוגית: החל מן ההמתנה מורטת העצבים לאוטובוס, עבור בנסיעה הארוכה והמייגעת אל בית החולים 'הדסה' המרוחק, וכלה בכל מה שכרוך בדרך חזרה מבית-החולים, משתנה לאין ערוך כשמתנדבי "דרכי מרים" נכנסים לתמונה
היה זה לפני כשבע שנים. רחבת הכניסה ל'מכון-שרת' בבית-החולים 'הדסה עין-כרם'. מי שמכיר את קירות המקום מצדם הפנימי, מכיר. מי שלא, עדיף שכך. אותו יום גשום היה וסגרירי במיוחד. מי שלא ממש מוכרח להימצא כאן, מוצא עצמו בכל מקום אחר, רק לא כאן.
אחד, יחיד ומיוחד, היה אותו יהודי חביב, שנהג להתייצב כאן מדי יום, ולא משנה איזה מזג אויר ניבא לו החזאי לאותו יום. בעצם כן משנה, ככל שניבאו אותו כסוער יותר, כך נוספה לו לאיש הזה סיבה טובה נוספת להגיע הנה.
כאמור, אותו יום הגשם מכה בעוז. גם מי שכבר הגיע הנה, עושה כל מאמץ כדי שלא להיפגש עם מזג האוויר הסוער הממתין לו בחוץ.
כולם בוחרים לא להיות כאן, חוץ מאיש אחד. קראו לו לאיש הזה, שאולי בכלל היה מלאך, הרב ישראל וינגרטן ז"ל.
מספר שנים קודם לכן איבד את רעייתו מרים ז"ל.
מרים היתה אשה מדהימה. הקימה בית למופת יחד עם בעלה, עד שחלתה והותירה את ילדיה ובעלה כשהם כאובים ומיותמים.
ואז, כשקמו מן 'השבעה', בקשו לאחות את השברים, וללקט את פיסות הזכרונות המתוקים שהותירה להם אמם היקרה.
ישבו וחשבו, והגיעו למסקנה שהדבר הכי טוב שהיא היתה רוצה שהם יעשו לטובתה יהיה, אם יסייעו לאנשים ברגעיהם הקשים. זה מה שהיא עשתה רוב חייה, ובדיוק זה, מה שהיתה מצפה מהם שיעשו.
איך בדיוק? התשובה נמצאה מהר מאד.
בתקופת חייה האחרונה של אמם, למדו להכיר על בשרם את המציאות, שעמה נאלצים להתמודד דבר יום ביומו קרובי משפחתם של החולים: החל מן ההמתנה מורטת העצבים לאוטובוס, עבור בנסיעה הארוכה והמייגעת אל בית החולים 'הדסה' המרוחק, וכלה בכל מה שכרוך בדרך חזרה מבית-החולים.
לתוך התמונה הזאת נכנסה משפחת וינגרטן יחד עם אביהם.
העיקר שיזכה להקל ממעמסת החיים של עוד בן אנוש
הרב וינגרטן, ששום דבר אינו מרתיע אותו, יושב וממתין להזדמנות הראשונה שתאפשר לו ליישם את מה שהוא כל כך אוהב לעשות - לעזור, ולא משנה למי, העיקר שיזכה להקל ממעמסת החיים של עוד בן אנוש.
והנה מבחין הרב וינגרטן ביוסי - בחור חולה סרטן הצועד לעברו מכיוון 'מכון-שרת'. יוסי משתרך לאטו, מצב רוחו, למותר לומר, אינו משופר במיוחד.
"אותך בדיוק אני מחפש", שח הרב וינגרטן ליוסי, ותיכף נכנס עמו בשיחה: "מה שלומך? איך מצב הרוח? איך עבר הטיפול, ואם כבר, אנו מדברים, הוסיף לעברו: "אשמח לדעת 'איך הגעת לכאן'? 'וכיצד סבור אתה לצאת מכאן בדרכך הביתה?' "
"האמת", השיב יוסי - שבקושי הספיק לקלוט את התמונה: "אני מתנייד בתחבורה הציבורית. שמעתי אמנם על אפשרות להגיע הנה בעזרת מתנדבים, אבל...".
"מה אבל?", שואל הרב וינגרטן?
"תראה, לא נעים להטריח", משיב החולה, "וגם אינני חש בנוח כל כך, אתה יודע, לא נחמד לקבל עזרה...".
"להטריח? את מי?" השיב לו הרב וינגרטן כשחיוכו הנצחי על פניו. "שתהיה בריא", איחל לו, תוך שהוא מוסיף טפיחה על שכמו.
"החל מהיום, אני הנהג הצמוד שלך", הודיע לו הרב וינגרטן בצורה חד משמעית, הניח את ידו על כתפו, והחל ללוותו אל עבר הרכב שהמתין בחניה.
שבע שנים חלפו מאז. יוסי הבריא לחלוטין ברוך השם.
לפני מספר שנים חלה הרב וינגרטן, לאחר התמודדות עם מחלת לב, הסתלק לעולם שכולו טוב, והותיר אחריו 'ירושה' לבנו אהרל'ה.
מאות רבות של נסיעות לבית החולים וממנו
כיום, מונה הארגון כאלפיים מתנדבים. אחד מהבולטים שבהם הוא יוסי. הוא יחד עם מאות מתנדבים נוספים, מוציאים אל הפועל מדי שבוע מאות רבות של נסיעות לבית החולים וממנו, עבור חולי הסרטן ובני משפחותיהם.הכל, מיותר לציין, נעשה ללא תשלום, ומתוך תחושת שליחות מדהימה, שבה מצויד כל מתנדב.
- הכותב יצחק וולס הור מתנדב ב"דרכי מרים"
- מתנדבי "דרכי מרים" אוספים ברכבם חולים הזקוקים להגיע לבית החולים ומחזירים חולים לביתם בסוף הטיפול. להתנדבות ב"דרכי מרים" צרו קשר עם המוקד: 050-4147777 או הצטרפו לקבוצת הווטסאפ בטלפון 050-4147777.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
