מחקר: מה אכל הטיגריס עם שיני החרב?

חוקרים מאוניברסיטת טובינגן שבגרמניה ניתחו קולגן שחולץ מעצמותיו של הטיגריס השנחרבי מאזור פמפאס שבארגנטינה. המאובנים שנכללו במחקר הם חלק משרידיהם של חתולים שחיו בין השנים 25 אלף לפני הספירה ל-10,000 לפני הספירה.

(צילום: מתוך המחקר של אוניברסיטת טובינגן)

המדענים השוו את הקולגן של החתול לקולגן שחולץ מיגואר וממין של כלב פראי שנכחד. הממצאים חשפו את הסביבה המועדפת ואת הטרף המועדף של כל אחד משלושת המינים.

החוקרים טוענים כי בניגוד ליגואר, החתול שן-החרב דווקא לא העדיף לאכול את האוכל שלו באזורים מיוערים. הטרף המועדף עליו כלל את המקרוקניה, יונק פרה-היסטורי דמוי-גמל, ושני מינים של עצלנים ענקיים, שבניגוד לקרוביהם המודרניים, הם דווקא העדיפו להסתובב על הקרקע.

בעוד היגואר העדיף טרף קטן יותר באזורים מיוערים, לכלב הפראי היה תיאבון וחך דומה יותר לזה של החתול שן-החרב. הניתוח מצביע על כך שטיגריס השנחרבי התנהג באופן דומה לאריות אפריקה. "ייתכן גם כי טורפים אלו צדו יחד בקבוצות", מסר החוקר הראשי הֶרְב בוקרנס בהודעה לתקשורת.

כמו רוב המגפאונה (חיות גדולות), הסמילודון פופולטור נכחד בסוף עידן הקרח האחרון.

 חוקרים התווכחו במשך זמן רב בנוגע לסיבה שהביאה למות בעל החיים הגדול הזה - האם הסיבה נעוצה בשינוי אקלים או שמא בפעולה של בני אדם?

הממצאים החדשים עשויים לתמוך בתיאוריה ששינוי אקלים הוא שזירז את הכחדת החתול השנחרבי. כאשר דרום אמריקה הפכה "רטובה" יותר, בערבה צמחו עצים רבים יותר, עובדה שכנראה הפריעה לסגנון הציד של החיה.