מנערים "בלגאניסטים" למלאכי הקהילה בחולון

"היום זה סוף סוף קורה. פרויקט של חודשיים הסתיים ואנחנו חוזרים לנשום בקצב רגיל. 5,000 משלוחי המנות שהתרמנו, אספנו וארזנו, סוף סוף יוצאים לדרכם הטובה לילדים שזקוקים להם".

חמש שנים שאני איתם. חמש שנים שהם איתי. בהכל. הם לא עזבו אותי כשאבי ז"ל נפטר, הם ליוו אותי בשמחה כשהתחתנתי, הם האמינו בי כשפתחתי את החנות, הם הרימו אותי כשבגדו בי בעסקים.

הכרנו כשהייתי בן 21, חייל משוחרר והם בני 13, נערים שמחים שלא ששים "לעשות מה שמצפים מהם" בבית הספר. הגדירו אותם כבלאגניסטים, הבנתי אותם, גם אותי הגדירו כך. מישהו בכלל עצר לחשוב מי אנחנו לפני שנתן לנו את ההגדרה הזו.

כשהייתי בן 13, המורים לא התעסקו איתי, אמרתי את כל מה שבא לי, ולמי שבא לי. לא פחדתי מכלום ולחמתי על מה שחשבתי שאני צריך להילחם. השבתתי בי"ס שלם, זרקתי נפץ באולם הספורט, אמרתי למנהלת ש.... ועוד מיני מתאבנים שמערכת החינוך לא יודעת להתמודד איתם.

בגיל 21, הדברים עבדו לטובתי ופתחתי דף חדש.

עשרה נערים "משועממים" מסתובבים סביב המרכז הקהילתי

את חן שובל- מנהל המרכז הקהילתי בשכונה שלי נווה ארזים חולון, פגשתי כשביקרתי שם במקרה. היום אני יודע שאין דבר כזה "מקרה". לכל מפגש שלנו יש מטרה, בוודאי למפגש שלי עם חן.

חן ראה אותי מרחוק, ותוך חמש דקות ניגש אלי והציע לי להנהיג קבוצת נערים "בלאגניסטים" בני 13. הוא סיפר שעשרה נערים "משועממים" מסתובבים סביב המרכז הקהילתי, וצריך למוצא להם תעסוקה. משהו בחן אמר לי שהוא לא סתם מציע לי את זה. והסכמתי.

"משלוחי המנות שהתרמנו, אספנו וארזנו, סוף סוף יוצאים לדרכם הטובה לילדים שזקוקים להם"

מאז ועד היום אני נפגש עם הנערים כל שבוע במרכז הקהילתי ואנחנו "המועדון של בנצ'וק".

תוך כדי משחק כדורגל, אנחנו מדברים המון. על החיים, על אלכוהול, על בנות, על סקס, על עקרונות, על יחסים, על הבעיות שלהם, על סרטונים מטרידים שרצים בווטסאפ, על דרכים להתמודד עם ההורים.

הם מתייעצים איתי, אני מחזק ומעודד אותם. הם נערים מדהימים. נכון שבעבר במערכת החינוך הגדירו אותם כבלאגניסטים אבל היום, ההגדרות כבר לא מעניינות אף אחד. אני יודע והם יודעים, והמורים שלהם יודעים, וההורים שלהם יודעים שהם נוער מוביל בחברה!.

אני מסתכל עליהם מהצד ונפעם. לכל מקום שאנחנו הולכים יחד, הם מציעים לעזור, גם אם זה קשה. כבר בהתחלה אמרתי להם שאנחנו קבוצה של המרכז הקהילתי, וכל שנה נתרום לקהילה.

הם לעומתי, חשבו שזה לא לעניין "לעבוד בחינם". אך, צעד אחד צעד, כשקיבלנו מהמרכז הקהילתי את כל הטוב, והוא היה לנו בית חם ותומך, הצלחתי ללמד אותם שגם "לעבודה בחינם" יש שכר. והם הבינו. הבינו את הערך של לקבל מהקבילה ולתרום לה בחזרה.

כך, בכל שנה אנחנו מציבים לעצמנו יעד של משלוחי מנות, והשנה הגענו לשיא של 5,000 משלוחים!.

הנערים הסתערו על כל חולון. עברו מבית לבית, בכניסה לסופרים, בין בתי ספר, בין חוגים, בין בתי עסק בחולון- הציגו את עצמם, וביקשו למען הילדים הזקוקים. אספו את כל הכמויות, ושמעו עלינו בכל חולון.

ביום האריזות "יום המעשים הטובים" הגיעו למרכז בנווה ארזים מאות תושבים, רק כדי לעזור לנו לארוז. וואו. אין מצב שיכלנו להרים את כל הפרוייקט הזה לבד. התושבים נרתמו - וזה רק בזכות הנערים שלי.

היום, פורים, אנחנו אחרי הפרוייקט! אלו היו חודשיים של עבודה אינטנסיבית. אנחנו בהיי מטורף! כשאתה תורם אתה נתרם פי מיליון.

הכרתי אותם כשהם היו ילדים בני 13. היום הם גברים איתנים בני 18. חמש השנים האלה יחד לימדו אותם ואותי כמה כוח קבוצה טובה יכולה לתת לך.

כולם ממשיכים ללמוד. כולם עושים בגרות מלאה. כולם עובדים במקביל בעבודה אחה"צ. כולם לומדים לרישיון נהיגה. כולם מתגייסים לצה"ל ורובם לקרבי.

קבוצה טובה יכולה להרים אותך והשמיים הם הגבול. לעומת קבוצה רעה שיכולה לקחת אותך למקומות לא נעימים. הכל שאלה למה ולמי אתה מתחבר. חן לימד אותי שאפשר לפתוח כל בן אחד, פשוט צריך לדעת איך.

השנה זו השנה האחרונה שלנו יחד. החברה יסיימו י"ב, יתגייסו ואנחנו נפרדים. הגענו מעל ומעבר לציפיות שלי ושלהם. כבשנו הרבה פסגות יחד. אדיר, נאסירי, זיקרי, וטורי, שגב, אמיתי, פלג, מרואני, שחף, ויקוטי אני גאה בכם, ויודע שתגיעו רחוק!.