המזרח הפרוע: הקרב על הפלייאוף מתחמם
וושינגטון נמצאת במגמת שיפור, שיקגו תלויה מדי בג'ימי באטלר, דטרויט סובלת מחוסר יציבות וניסיון ולאינדיאנה רועדות הידיים במאני טיים. שלושה שבועות לסיום העונה הסדירה ב-NBA, ניסינו להבין אילו שתי קבוצות מתוך הארבע יזכו בשני הכרטיסים לחוף מבטחים
כמו בכל משחק במסע הפרידה הארוך ונוטף הקיטש של קובי מהליגה, גם בסיום כל המיקרופונים, הפלאשים והמצלמות התמקדו בו. השאלה המרכזית שהופנתה אליו הייתה איך זה להיפרד מלברון, אותו מעולם לא פגש בסדרת גמר. "לא הייתה בינינו מעולם יריבות", הפתיע קובי בכנותו. "לא מפתחים יריבות בעונה הרגילה".
עונת ה-NBA הסדירה מספקת ברובה לקהל הממוצע רגעי ריגוש אמיתיים מועטים, אלא אם כן זו עונה שבה גולדן סטייט שוברת שיאי קליעה פסיכיים והעומד בראשה מספק עונת מופת מכל הבחינות. רק שגם לקביעה הזו יש יוצא מן הכלל - אין דין 13-12 המשחקים האחרונים של העונה כדין המשחקים שקדמו להם. כמעט תמיד הישורת האחרונה, מטבעה, מספקת דרמות ומאבקי מיקום מרתקים, לרוב בין יותר משתיים או שלוש קבוצות בכל חוף. פתאום גם משחק בין דטרויט לוושינגטון מקבל חשיבות אחרת ויוצא מהגדרת ה"עוד משחק בעונה הסדירה".
בשנה שעברה לא מעט קרבות הוכרעו רק בליל המשחקים האחרון, וסביר להניח שזה מה שיקרה גם הפעם. במזרח הצפוף והבלתי צפוי ארבע קבוצות - אינדיאנה, שיקגו, דטרויט ו-וושינגטון - מתחרות על שני מקומות. בכתבה הבאה ננסה להבהיר את יחסי הכוחות באזור המושמץ של הליגה ולנתח בקצרה את סיכויי כל אחת מהמועמדות להמשיך הלאה, שלושה שבועות לפני סיומה של העונה הסדירה ותחילתה של "העונה האמיתית".
וושינגטון
עד לפני זמן לא רב וושינגטון נראתה כמו האנדרדוג להתברגות בין שמונה הראשונות. היא התפרקה בקליבלנד, נוצחה על חודו של סל מול אינדיאנה בבית והפסידה גם לפורטלנד, יוטה ודנבר. רק שבזמן האחרון היא נהנית מתנופה מחודשת, בעיקר בזכות המנוע שלה, שהוא גם המנהיג הבלתי-מעורער והלב של הקבוצה. בשמונה מתוך תשעת המשחקים האחרונים ג'ון וול מסר לפחות 10 אסיסטים וקלע לפחות 15 נקודות, בשניים מהם נצץ עם טריפל-דאבל ובשישה מהם קטף לפחות חמישה ריבאונדים (במשך כל העונה ירד רק שלוש פעמים מ-10 נקודות). ב-15 המשחקים האחרונים הוא מדורג במקום השלישי בליגה באסיסטים פוטנציאלים, שהם מסירות לשחקנים שמגיעים למצב זריקה מיד אחרי המסירה.
שלא במקרה, הוויזארדס קולעים בתקופה הזאת 26.3 נקודות כתוצאה מאסיסטים שלו, הכמות השנייה בגודלה ב-NBA. בכל הקשור למסירות למשחק וול מדורג בפרק הזמן הזה "רק" במקום העשירי עם 65.7 כאלה. וול אולי לא מוסר המון, אבל כמות מסירות המפתח שהוא מחלק ומסתיימות בנקודות גבוהה בהשוואה לרכזים ועושי משחק אחרים בליגה. מול ניו יורק, למשל, שני אסיסטים חשובים במיוחד שלו למרצ'ין גורטאט ולאוטו פורטר סגרו את הסיפור, והיוו דוגמה חיה להשפעה הטוטאלית שלו על המנגנון ההתקפי של רנדי וויטמן. וול גם מפעיל נהדר את גורטאט, שמוביל את הליגה בנגיעות בצבע ושיפר את האחוזים שלו מהשדה. וול, אגב, מוביל אותה בנגיעות בכלל.
היכולת הזאת של וול לחרוץ גורלות של משחקים עשויה לשרת מאוד את וושינגטון ברגעים הלחוצים שמצפים לה, בדיוק כפי שהיא משרתת אותה עד עכשיו. ברדלי ביל הנהדר ואלן אנדרסון שחזרו מפציעות בשלבים שונים של העונה היוו תוספת כוח משמעותית לסגל, כשגם החיזוק בחלון ההעברות בדמותם של מרקיף מוריס ומרקוס ת'ורנטון עושה את שלו והביא לזריקת מרץ מתבקשת. לעומת מתחרותיה הישירות היא נמצאת בפורמה הטובה ביותר כרגע ומחזיקה ברצף הניצחונות הכי ארוך בליגה יחד עם אוקלהומה סיטי. לוח המשחקים שלה בתקופה הקרובה הוא נוח למדי: היא תפגוש פעמיים את אטלנטה (כולל בליל המשחקים האחרון), עליה גברה רק שלשום, פעמיים את ברוקלין נטס וכן את מינסוטה, הלייקרס, סקרמנטו ופיניקס. בכושרה הנוכחי, היא לא אמורה להתקשות מול אף אחת מהן.
אינדיאנה
למרות שכרגע היא נמצאת רק במקום העשירי, לוושינגטון יש סיבות טובות להאמין שהיא תוכל לעקוף את שיקגו, אינדיאנה ודטרויט בפוטו פיניש, גם בגלל חוסר היציבות של שלושתן. נתחיל מאינדיאנה, שנכון לעכשיו עדיין לא הצליחה לחבר רצף של ארבעה ניצחונות ב-2016.
בניגוד לשיפור המתמיד ביכולת של וול, על פול ג'ורג' והקבוצה שלו עובר משהו אחר. בהפסד של הפייסרס לאטלנטה הוא קלע רק 7 נקודות ב-25 דקות ובהפסד לטורונטו 18, אבל נראה רע ודייק רק ב-7 מ-24 מהשדה. מול אוקלהומה סיטי הניתוח הצליח אבל החולה מת; הוא עצמו הפגיז 45 נקודות ב-41 דקות והראה ניצוצות של סופרסטאר אמיתי (כמו שהוא באמת), אבל אינדיאנה הפסידה 115:111 בבית לאוקלהומה. הקבוצה של ג'ורג' תהיה חייבת לקבל אותו מפוקס ובשיאו כמו שהוא היה לאורך חלקים נרחבים בעונה, הבעיה היא שגם זה לא מבטיח לה ניצחונות מול הקבוצות שאמורות לאתגר אותה.
פרנק ווגל חשב שיקבל יותר מטיי לוסון, אבל לרוע מזלו הוא נפצע כבר אחרי חמש דקות של כדורסל ועדיין לא נכנס לעניינים אחרי התקופה המזעזעת שעבר ביוסטון. תוסיפו לכך את העובדה שאינדיאנה היא הקבוצה שהפסידה הכי הרבה פעמים העונה בהארכה – בשמונה משחקים שנגררו לחמש דקות נוספות נוצחה בשבעה - ותקבלו קבוצה עם עצבים רופפים במאני טיים, שלא בטוח שתוכל לעמוד במתח.
הנתון שמעניין לשים לב אליו בהקשר הזה הוא האחוזים של אינדיאנה מהעונשין. הפייסרס מדורגים בקטגוריה הזו במקום ה-18 בליגה (76 אחוזים). ברגעי הקלאץ', בחמש הדקות האחרונות של הרבע הרביעי או בהארכות (כלומר - בסופי משחקים), ג'ורג' ושות' צונחים ל-69.1 אחוזים. רק דטרויט של אנדרה דראמונד ופילדלפיה חסרת האופי קולעות פחות טוב ממנה מהקו כשהכסף מונח על השולחן.
שבעה משחקים מתוך ה-12 שנותרו לה יתקיימו אצלה בבית, בשבעה משחקים היא תפגוש קבוצות עם מאזן שלילי. כל ניצחון, בוודאי מול אלה שהיא לא אמורה לנצח, עשוי להיות קריטי מבחינתה.
שיקגו
שיקגו נאלצה בזמן האחרון להתמודד עם כאב הראש מפציעתו של ג'ימי באטלר, שנעדר למשך חודש, חזר, לקח הפסקה של עוד תשעה ימים ומאז ששב לפעילות מלאה עזר לקבוצתו לנצח בשניים בחמישה מתוך שישה משחקים. קודם לכן, צריך לזכור, היא לא הצליחה לעצור את המפולת עם ארבעה הפסדים בחמישה משחקים. ב-107:109 הדחוק על טורונטו הוא אמנם הסתפק ב-13 נקודות, אבל סיפק מהלך הגנתי מופלא – חסימה בשנייה האחרונה של המשחק. דרק רוז נעדר מהמפגש ההוא בגלל פציעה, יחד איתו הבולס הפסידו לוושינגטון וב-102:118 הקליל על ברוקלין הוא עשה צעד אחורה כדי לפנות לבאטלר את הבמה. החמישייה שבה שניהם משחקים זה לצד זה קולעת רק 29.7 נקודות למשחק, הכמות ה-19 בטיבה בליגה.
לכן, אם שיקגו רוצה להשכיח מעצמה את העונה הרעה שעוברת עליה, עליה להבין לגמרי מה היא באמת רגע לפני הפנייה האחרונה של העונה: הקבוצה של באטלר, הקבוצה של רוז או קבוצה שבה שניהם לומדים לחיות זה לצד זה ומביאים אותה לגבהים שבהם כבר ביקרו בעבר, כשפאו גאסול הוא על תקן המבוגר האחראי. עצם העובדה שהיא עדיין לא גיבשה לעצמה זהות בשלב כל-כך מתקדם של העונה היא גם תעודת עניות למאמן פרד הויברג, שכזכור גם חטף ביקורת פומבית מבאטלר אי שם בחודש דצמבר.
הפציעה של הספרדי המנוסה, שנעדר מאז ה-11 במרץ והספיק להתאושש, בטח לא הוסיפה למרקם ולכימיה הבעייתיים ממילא של שיקגו בעת האחרונה, אבל בארבעה דברים חשובים היא עדיין יכולה להתנחם: 1. גאסול חזר. 2. נכון לעכשיו היא בפלייאוף. 3. השדרוג העצום שעובר על דאג מקדרמוט, שזינק מ-6.2 נקודות בחודש ינואר ל-14.4 בפברואר ול-13.1 במרץ ומוסיף קליעה ואנרגיה. 4. העובדה שבימים הקרובים מחכים לה צמד מפגשים מול ניו יורק, "וי" בטוח על פילדלפיה ואף לא משחק אחד נגד קבוצה ממקומות 1-4 במערב.
דטרויט
הפעם האחרונה שבה עונה של דטרויט הסתיימה במאזן חיובי הייתה ב-2008. שנה אחת לאחר מכן גם מאזן 43:39 הספיק לה כדי להשתחל לפלייאוף. העונה היא עשויה לגלות שגם שבירת הנאחס עשויה שלא להספיק לה.
בדומה לשיקגו, גם העונה של דטרויט מזכירה רכבת הרים. לרועץ יעמדו לה לאורך התקופה הקרובה ההגנה הפריכה שלה, וחוסר הניסיון של שחקניה במעמדים האלה. החמישייה של הפיסטונס מורכבת מארבעה שחקנים שמעולם לא טעמו פלייאוף, ולא בכדי הם מאפשרים ליריבות להגיע לסל בקלות יתרה. בעשרת המשחקים האחרונים היריבות של דטרויט קולעות ב-67.2 אחוזים מהצבע, כשרק היריבות של מינסוטה מדייקות באחוזים גבוהים יותר.
בשבעת המשחקים האחרונים היא סופגת בממוצע יותר מ-110 נקודות למשחק, וכשנזכרים שהיא חטפה גם 111 מפילדלפיה הנתון הזה מקבל משנה תוקף. את סטן ואן גנדי ההפקרות ההגנתית של הקבוצה שלו הוציאה מהכלים ובאחת מהאסיפות הרביץ בשחקניו תורה בדרכו הייחודית: "אם אנחנו רוצים לקבל הזדמנות לשחק בפלייאוף, אז אנחנו צריכים להשתפר בהגנה ובמחויבות. ואם לא, אז נלך הביתה".
לאורך כל העונה מדורגת דטרויט במקום ה-14 במדד היעילות ההגנתית וה-16 במדד היעילות ההתקפית, אבל גם אחרונה, למשל, בחסימות למשחק. מאנדרה דראמונד יהיה מצופה ליותר בתקופה הקרובה באספקט הזה, אבל גם בצד השני של המגרש, כי בחודש מארס הוא רושם את ממוצע הנקודות הכי נמוך שלו העונה.
טוביאס האריס שהגיע מאורלנדו התאקלם כמו שצריך ובצורה די מיידית, אבל לא תרם לייצוב המערכת ומאז שהגיע דטרויט עומדת על מאזן 7:9 סביר. קנטביוס קולדוול-פופ, מרקוס מוריס ובעיקר רג'י ג'קסון יצטרכו להיות שם במשחקים המכריעים כדי לשמור על הראש של דטרויט מעל המים, בעיקר כשמעבר לפינה מחכים לה חמישה משחקי בית רצופים. מצד שני, עד סוף העונה היא תיאלץ לחיות עם לו"ז רצוף במוקשים שכולל בתוכו רק שני משחקים נוחים באמת - שניהם מול אורלנדו, היחידה מבין יריבותיה הקרובות שמחזיקה במאזן שלילי.
לפנייה לכתב/ת 
