חוששת שהוא יעזוב אם יכיר אותי באמת
לכל אחד מאתנו עבר שמלא בדברים שעלולים להישמע רע מהצד; מקומות נמוכים שהיינו בהם, דברים שקרו לנו שמעוררים בנו בושה או רקע משפחתי שנראה לא הולם. אך השאלה היא האם זה הגיוני לחיות במערכת היחסים האינטימית ביותר שלנו בשקר? אימון אישי
בפורים נהוג לשים מסכות, להפוך לרגע לדמות אחרת ולהשתחרר קצת ממי שאנחנו בחיי היום-יום. אך את המסכות שאנו נוהגות לעטות באופן קבוע, דווקא במקום שאמור להיות המשוחרר והאינטימי ביותר - הזוגיות שלנו, אנו חוששות להסיר. "כי מה יהיה אם הוא יגלה מי אני באמת?!" אנחנו שואלות את עצמנו באימה, "הרי אין סיכוי שהוא ימשיך לרצות אותי", אנו עונות לעצמנו ומותירות את המסכה במקומה.
וכך, דווקא בן-הזוג שלנו, שאתו כמהנו ליצור את המקלט, את הפינה הבטוחה בה ניתן להניח את הראש ולהשתחרר מהכול, הופך למישהו שאנחנו מנסות להרשים, ושמולו אנו חיות בחרדה מתמדת מדחייה. "אבל מה את רוצה שאעשה? כשסיפרתי לו על בני-זוג קודמים התגובה שלו היתה כל-כך שיפוטית שאני בחיים לא אעשה זאת שוב", טוענת בפני לקוחה. אחרת נוהגת לנסות להרשים את בן-זוגה בשיחה מאולצת על תחומים שבהם אין לה כל עניין, וחוששת לשתף אותו במה שעובר עליה פן יחשוב שהיא משעממת וטיפשה.
אבל מה אם העבר שלי באמת בעייתי?
לכל אחד מאתנו עבר שמלא בדברים שעלולים להישמע רע מהצד; מקומות נמוכים שהיינו בהם, דברים שקרו לנו שמעוררים בנו בושה או רקע משפחתי שנראה לא הולם. דברים שמישהו ללא הבנה מספקת ישפוט אותנו שלא בצדק בגינם. ולכל אחד מאתנו יש גם הווה, שבו אם ישפוט את עצמו מול אחרים באופן קר, לא אחת ימצא שידו על התחתונה. ואמנם יש רבים ששופטים אחרים בקלות יתרה על-פי נתונים חיצוניים כאלה ואחרים, כולל אנחנו לפעמים...
אך השאלה היא האם זה הגיוני לחיות במערכת היחסים האינטימית ביותר שלנו בשקר? כן, שקר! כי אם מישהו לא יודע עלי הכול ועדיין אוהב אותי כפי שאני - הוא לא אוהב אותי באמת, אולי הוא מאוהב בדימוי שהוא יצר לגבי אבל לא בי. אם ניסית זאת את בטח כבר יודעת שלשמר דימוי עצמי זו עבודה קשה ומתסכלת, כזו שגורמת לך בסופו של דבר לתעב את עצמך ואותו, ולהרגיש לא מוצלחת ומתוסכלת.
כיצד תגיעי למצב שאת אוהבת ומקבלת את עצמך?
כמו בחידת הביצה והתרנגולת, נוצר כאן מעין מעגל קסמים: את מסתובבת בעולם בתחושה של חוסר קבלה עצמית ואז פוגשת מישהו שאינו מקבל אותך כפי שאת וששופט אותך על כל דבר קטן. דבר זה מחזק את הנחת היסוד שלך שמשהו אצלך אינו כשורה, ומעודד אותך להחזיק בדימוי השקרי ולנסות להשתנות כדי להפוך למישהי שתיראה בעיניו ראויה.
אך כשאת עושה זאת את בעצם שוללת את עצמך באופן עקבי, וכשאת שוללת את מי שאת - את עברך, את משפחתך, את הישגייך, את המראה שלך ומתנצלת על מה שלא השגת - את לא יכולה לאהוב את עצמך! וכשאינך אוהבת את עצמך, באופן בלתי נמנע תמשכי לחייך אדם שישקף לך בדיוק זאת.
העולם כראי
העולם הוא שיקוף של מה שנמצא בתודעתנו. כאשר את שופטת את עצמך על כך שהיית עם יותר מדי או פחות מדי גברים/על גילך/עברך/מצבך המשפחתי או כל דבר אחר - אלו שמולך יתעסקו בכך, יבקרו וירימו גבה. כאשר את מספרת זאת ללא התנצלות ואינך מתעסקת בכך באופן מוגזם בינך לבין עצמך - גם ההתעסקות של אחרים בנושא תהפוך מינימלית או שתיעלם לגמרי.
בשלב ההכרות אין צורך לחשוף מיידית את כל האמת, אבל מומלץ גם לא לשקר. אפשר לספר את השורה התחתונה ולאחר מכן להחליף נושא. עם זאת, כדאי בשלב די ראשוני, אולי לאחר כמה פגישות לספר על עצמך ולשמוע ממנו עליו. אין דבר מהנה, מקרב ומשחרר יותר מכך.
נכון, יהיו כאלה שיפסלו אותך בשל דברים שתספרי על עצמך, אך אם מישהו פוסל אותך בשל נתונים יבשים כאלה ואחרים משמע שהוא אינו מסוגל לראות את מי שאת באמת. והרי הכמיהה הגדולה ביותר של כל אחד ואחת מאיתנו זה להיראות ולהיות נאהבים כפי שאנחנו, ללא מסכות.
אם לא תחשפי את עצמך אולי תישארי בטוחה, אבל תאלצי לחיות יום-יום בפחד ובהסתרה, ולעולם לא תחווי אהבה עוצמתית וכנה. אז אולי כדאי לך לנצל את החג הזה לא כדי לחבוש מסכה, אלא כדי להסיר אותה סוף-סוף ולהיות את עצמך, במלוא תפארתך.
חג-שמח ובהצלחה!
שרון שחף היא מומחית לאימון רגשי.
לפנייה לכתב/ת 
