כוכב רשת: הכירו את אלכסנדר זברב
הוא מתח את נדאל עד לקצה, סחט מברדיך את המיץ, ניצח פעמיים את סימון וגרם לקברניטי הטניס בגרמניה לפתוח בשבילו את הארנק כדי לוודא שלא יתבזבז. בגיל 18 בלבד אלכס זברב כבר נמצא במקום ה-52 בעולם, מקבל פרגונים מקיר לקיר והופך להיות אחד מהכוכבים העולים של הספורט הלבן
שלושה טניסאים גרמנים בלבד וארבעה שחקנים מתחת לגיל 20 יש נכון להיום בטופ 100 העולמי. אלכסנדר זברב בן ה-18 כבר זוכה להיכלל בשני המועדונים המצומצמים הללו.
כל שחקן מצליח יכול להצביע בדיעבד על תקופת הזמן שעיצבה אותו והפכה אותו לכוכב שהוא בהווה; שבוע או שבועיים שבהם הכל התחבר והסופרלטיבים המוקדמים שנשפכו על היהלום בעיתונים ובאתרים קיבלו ביטוי מעשי. אין ספק שהשבוע שעבר היה קרוב לאחד כזה עבור זברב.
רק השנה הוא אמנם הספיק לנצח את ז'יל סימון, להפתיע את מארין צ'יליץ', למתוח עד לקצה את תומאס ברדיך בגביע דייויס (לפני שהפסיד לו בתום חמש מערכות מרתקות) ולהראות ניצוצות מול אנדי מארי באליפות אוסטרליה, אבל אינדיאן וולס היה הטורניר שהכניס אותו באופן כמעט רשמי ללובי של המלון היוקרתי באמת. באופן לא מפתיע, המיני-ריצה שעשה בארה"ב סידרה לו את דירוג השיא שלו בקריירה עם עלייה קטנה למקום ה-52 בעולם.
אחד מילדי הפלא של הטניס העולמי זוכה כבר שבועות ארוכים לחשיפה מוצדקת, רק שבימים האחרונים אור הזרקורים שמכוון אליו התחזק, וכמעט בלתי אפשרי שלא להסתכל לאזור המואר ולהסתנוור בהנאה. זה התחיל מניצחון דחוק על גריגור דימיטרוב, מי שסומן בעבר כפדרר הבא ולא עונה על הציפיות ממנו, נמשך במופע מול סימון ונגמר בפספוס אכזרי מול נדאל, שלמרות שהסתיים בהפסד רק הבליט את מה שיש לזברב להציע לעולם שצמא לכוכב עולה כמוהו.
המשחק מול "השור" הבליט מה יש לזברב לתת כבר בגילו, בשלב כה התחלתי של קריירה מבטיחה שנמצאת בחיתוליה. בתום מערכה ראשונה מלאה בתהפוכות הוא שמר על עצבים חזקים וניצח 6:7 אחרי שובר שוויון, לא לפני שבמצב של 6:5 ו-15:15 לרעתו סיפק חבטת העברה מאלפת שהקפיצה את האלפים. כשנראה היה שהוא מתפרק וכוחותיו אוזלים לו עם 6:0 בשנייה, בסט המכריע הוא קם על הרגליים וכמעט עשה את זה. במצב של 3:5 לטובתו הוא הגיש והיה רחוק נקודה מניצחון, אבל החטיא "מול שער ריק" כדור פשוט. נדאל זיהה מיני-מצוקה, עט על הטרף, זכה ב-15 נקודות מתוך 16 האחרונות במשחק ובסוף גם ניצח אותו.
כמו עוגה טעימה
זברב נראה שבור בסיום, והודה ש"החמיץ את הכדור הקל שהיה במשחק". אבל בו בזמן הוא גם ידע היטב שהוא עתיד לקבל הזדמנות לנקום בעוד זמן לא רב בכלל. נכון להיום הוא הטניסאי השני הכי צעיר במאייה הראשונה אחרי טיילור פריץ ובגרמניה לא רואים תסריט שבו פרח הטניס לא מפלס את דרכו לטופ 20 בעוד זמן לא רב. כדי להבין את גרף ההתקדמות שלו מספיק להסתכל על הנתון הזה: ב-14 משחקים ב-2016 הוא מכניס ב-65 אחוזים בממוצע את ההגשות הראשונות שלו - הנתון השביעי בטיבו בסבב.
הוא אמנם פספס אפשרות להפוך לשחקן הצעיר ביותר שמגיע לשמונת האחרונים בקליפורניה מאז אנדרה אגאסי ומייקל צ'אנג ב-1989, אבל כן הפך לצעיר ביותר שמעפיל לשמינית הגמר מאז ראיין הריסון ב-2011. לדירוג השיא הקודם שלו – מקום 56 – הגיע אחרי טורנירים מפתיעים לטובה ברוטרדם (רבע גמר) ומונפלייה (חצי גמר). אתמול, אגב, בטורניר מיאמי, התקשה מאוד מול מייקל ממו האמריקאי בן גילו (המדורג 370 בעולם) בדרך לסיבוב השני. כמה הברקות בנקודות החשובות הספיקו לו כדי לנצח ולהיחלץ מפיגור לא נעים של שתי שבירות במערכה השנייה, במשחק שבו נגרר באופן לא צפוי לשני שוברי שוויון
לא רק השנה בכירי השחקנים הרגישו את נחת זרועו ונאלצו להתמודד עם המשחק האגרסיבי שסיגל לעצמו מהקו האחורי. בשנה שעברה, אחרי צמד ניצחונות מרשים על קווין אנדרסון ואלכסנדר דולגופולוב, הוא הפך לשחקן הצעיר ביותר שמעפיל לרבע גמר טורניר וושינגטון מאז אנדי רודיק ב-2000. לפני שנתיים ושבועיים אחרי שזכה בצ'לנג'ר בבראונשוויג הוכתר לשחקן הצעיר ביותר שמנצח משחק בסבב ה-500 ATP מאז גריגור דימיטרוב עם 5:7, 5:7 הירואי על מיכאיל יוז'ני - אז במקום ה-19 בעולם.
ממרום 195 הסנטימטרים שלו, עם מבנה גוף של פורוורד בכדורסל, הוא הפך גם לטניסאי בן ה-18 הראשון שמסיר מדרכו שחקן טופ 20 מאז 2004, אז עשה זאת רישאר גאסקה. רק דבר אחד אין לזברב ברזומה עדיין: ניצחון על שחקן טופ 10, כזה שהיה במרחק חבטה ממנו רק לפני שבוע. מצד שני, מה יש לך להיות מודאג אם השחקן שניצח אותך ומנע ממך את ציון הדרך הזה מודה בפה מלא שייתכן ויבוא יום שבו תמצא את עצמך במקום הראשון בעולם?
בגרמניה מבינים מה יש להם ביד ולא נותנים לכישרון של זברב לעשות את שלו, או להניח שרק הוא לבדו יוכל להספיק לו כדי לעשות את האומה גאה. פדרציית הטניס במדינה החליטה להשקיע בו 60 אלף יורו מדי שנה, בין היתר כדי לממן את אימוני הכושר של הנער ולוודא שהוא זוכה ליחס חם ומקצועי מהאנשים הנכונים. לשם השוואה, שחקנים גרמנים בני גילו מומנו עד השנה על-ידי הפדרציה בסכום של 5,000 יורו בלבד. בשביל זברב מוכנים קברניטי הטניס במולדתו לפתוח את הארנק קצת יותר.
קפטן הדייויס לשעבר של גרמניה ומבכירי המאמנים בעולם, ניקי פיליץ', אפילו השווה אותו לא מזמן לבוריס בקר. "הוא כישרון מיוחד", אמר לאחרונה. "מתוך עשרה מיליון תמצא שני שחקנים כאלה. בקר אולי זכה בווימבלדון כבר בגיל 17, אבל לזברב יש איכות, כריזמה ואישיות. הוא כמו מתכון לעוגה טובה, יש בו את כל המרכיבים המושלמים". פיליפ קולשרייבר, ששהה במחיצתו במהלך סופ"ש גביע הדייויס מול צ'כיה, סיפר פעם ש"שאלתי אותו אם הוא צריך כמה טיפים, אבל הוא לא היה זקוק להם".
מעריץ את לברון, סוגד לפדרר
זברב ינק טניס מגיל ילדות והתחנך על-ידי הורים שמכירים את המקצוע מקרוב. שניהם הכניסו אותו לתוך חממה שמורה ונתנו לו לצאת ממנה רק כשהרגישו שהוא מספיק בשל לכך. אביו אלכסנדר היה שחקן עבר שרשם כמה הופעות בגביע דייויס עם נבחרת ברית המועצות, אימו אירנה היא מאמנת טניס וותיקה. אחיו הגדול, מישה, התברג בשיאו בטופ 50 (וכיום מדורג במקום ה-170). בין אם רצה ובין אם לא, אף אחד לא שאל את זברב מה הוא רוצה להיות כשיהיה גדול. כולם העדיפו לקבוע בשבילו.
כשהיה בן 4 ראה את אחיו מתאמן עם אנדי מארי הנער בן ה-14. על פי הסיפורים 13 שנה אחר-כך, באחד האימונים במתחם בסינסינטי, זברב הנער עשה סגירת מעגל עם מארי המבוגר. כשהיה בן 7, גיל שבו ילדים לומדים לכתוב ולקרוא, הוא כבר הצטרף לאימונים אינטנסיביים באקדמיה בפלורידה. לימים יספר שהקרבה לאחיו לא יצרה ביניהם מתיחות או קנאה - אלא עשתה לו רק טוב. "תמיד הייתה בינינו תחרות", סיפר פעם. "תמיד רציתי לנצח את מישה".
זברב, מעריץ של רוג'ר פדרר ולברון ג'יימס, לא היה צריך לגדול מדי כדי להתחיל לעמוד בציפיות הגדולות של הסביבה ממנו. ב-2014 זכה באליפות אוסטרליה הפתוחה לנוער, מעין פיצוי על ההפסד בגמר רולאן גארוס לנוער שנה אחת קודם. בצעדים גדולים ולא בטוחים הוא נסק בדירוג, ותוך שנה זינק מהמקום ה-808 בעולם למקום ה-136. לשם השוואה, את 2015 הוא התחיל אי שם במקום ה-134 – וסיים אותה עמוק בתוך הטופ 100, במקום ה-83.
עם רפרטואר עשיר של חבטות, חכמה, אופי ואגרסיביות במינונים הנכונים, זברב מתגבש ככל שעוברים הימים לידי מוצר מוגמר שעושה את הדברים כמו שעושים שחקנים מיומנים בני 28 בשיא בשלותם. בינתיים הוא גם הספיק לפתח לעצמו סימני היכר כמו הסרט על הראש ושרשרת הזהב, שמלווים אותו לכל טורניר.
אחרי ההצלחה היחסית באינדיאן וולס – היא הייתה נחשבת למדהימה רק אם גם נדאל היה מצטרף לרשימת הקורבנות הפרטית של היהלום – השאלה המתבקשת היא 'מה עכשיו'. לאן ובאיזה קצב זברב יכול להגיע ליעדים הקלאסיים, כמו זכייה ראשונה בטורניר גרנד-סלאם או תקיעת יתד בעשירייה הראשונה.
במהירות שבה הוא מגשים את המטרות שלו והופך את הפנטזיות הפרועות למציאות, תשובה מלאה או חלקית יכולה להגיע מהר משציפינו. פיליץ' ממהר לענות במקומנו. "אם הוא יהיה בריא", חזה, "תוך שנתיים-שלוש הוא יהיה בטופ 10". מופרך? יומרני? למה להלחיץ? כשמדברים על אלכס זברב, מגלים שהכל נעשה אפשרי עם הזמן.
לפנייה לכתב/ת 
