"צל של אמת": אגרוף אדיר לבטן
רצח הנערה תאיר ראדה, שהסעיר מדינה שלמה, מקבל בסדרת הדוקו-פשע החדשה, המצטיינת בבחירות של צורה ותוכן, תפניות מעוררות פלצות. או שזו הסדרה שתוציא את זדורוב מהכלא או שהיא תישאר רק מוצר טלוויזיוני משובח
זה היה רק עניין של זמן עד שז'אנר סדרות הדוקו-פשע, מזן "הג'ינקס" ו-"Making A Murderer" יעשה עלייה לישראל. וכעת משהוא הגיע, בדמות "צל של אמת", הסדרה התיעודית של ערוץ 8 שחוקרת את פרשת רצח תאיר ראדה, היו בטוחים שמדובר בלא פחות מאגרוף אדיר היישר לבטן. וכן, יש גם דם. המון ממנו.
אז מה יש לנו כאן? פרשת רצח מפוענחת אך מלאת סימני שאלה, שפרטיה פיקנטיים מספיק בשביל להיחרט בתודעה הציבורית. לצדה, תת תרבות של חוקרים מטעם עצמם בדרגות שונות של שעמום או שליחות, כשברקע אופנה ז'אנרית בעולם התעודה הטלויוזיונית, שצוללת אל עומקן החולני של שלל פרשיות רצח – ולעתים אף מביאה לפתירתן.
במשך ארבעה פרקים חוקרים ומתעדים ארי פינס, מיקה תימור ויותם גנדלמן, יוצרי הסדרה, את שלל הממצאים והעדויות שהולידה פרשת ראדה. שני הפרקים הראשונים לא יחדשו הרבה, למען האמת, עבור מי שבקיא מעט בפרטי הפרשה.
ביקורות טלוויזיה נוספות:
"האחיות המוצלחות שלי": מחליקה בגרון
הפרצופים מוכרים – משלל הראיונות הטלוויזיוניים שהעניקו בכל פעם שהסיפור צף שוב ועלה לסדר היום הציבורי והתקשורתי. הממצאים וחומרי החקירה חשופים עבור כל מי שאי פעם כתב בשורת החיפוש ביוטיוב "רצח תאיר ראדה", וסביר להניח כי נתקל בסרט מקיף ועם זאת מופק באופן חובבני, שקטעים ממנו שודרו במסגרת "מבט שני" בערוץ הראשון.
שני החלקים שבאים בהמשך, עושים את המעבר מקולנוע דוקומנטרי מנומק לשלב תאוריות הקונספירציה. בפרק האחרון מגיעה אחת שהיא במקרה הטוב (זהירות – סופר ספוילר) אוסף צירופי מקרים מתמיה ומקריפ, ובמקרה הפחות טוב – פיסת המידע המטרידה ביותר, בפרשה שנתפסת עד היום בשיח הציבורי כתיבת פנדורה.
הנורא מכל הוא שמדובר באדם קיים, שלו תיעודים חוזרים ורקורד של מעצרים וחקירות, אשר משתלבים באופן מדהים עם שלל העדויות שמסביבו. קשה לתאר את הפרק האחרון בסדרה אלא כאוסף של סיפורים לא פחות משטניים. כן, אפילו יותר מהתיאוריה שקשרה בין הרצח לבין חברותיה של תאיר. הרבה יותר.
אם תאוריה זו אכן רצינית ולא מוטית, כפי שהוצגו בפנינו החומרים המוקדמים, הפתרון לרצח תאיר ראדה הרבה יותר מזעזע משהעזנו לחשוב, תלוש פי עשרות מונים מכל תאוריה חלופית, וברמה הפרקטית – מעמיד טענה ברורה מול משטרת ישראל. כן, ממש כמו במקרה של סטיבן אייברי מ-"Making A Murderer", גם כאן מצטיירת תמונה מאוד לא מחמיאה של עבודת המשטרה – לכאורה כמובן וחשוב לציין. מכפיית הודאה ברצח ועד ניסיונות טיוח וקבירה של עדות שעשויה להביא – לפחות תיאורתית, לעריפת ראשים (מאטפורית, תירגעו) של מי שכלאו במשך עשור אדם על לא עוול בכפו.
"צל של אמת", היא מסמך מחקרי מרתק, כתב אישום חמור ויצירה דוקומנטרית ראויה – וכנאמנה לחוקי הז'אנר שהיא פועלת בו, היא באותה כפיפה גם מוצר טלוויזיוני סקסי ופופי, כמעט ממכר מרוב שהוא טוב. זו סדרה מעוצבת למופת, ערוכה ביד אומן של מי שהשכילו להבין שגם את הטקסט הסיפורי הטוב ביותר יש אופן בו צריך להגיש. בטח כשמדובר באוסף גדול מאוד של חומרי חקירה.
מהפתיח המרהיב, העיצוב האמנותי, עיצוב פס הקול, הצילום של איתן חתוכה, השחזורים, העריכה של גל גופר, והעיצוב האמנותי, ועד בחירת המרואיינים (ובראשם עורכי הדין דוד וגליל שפיגל, מרואיינים מבדרים ותיאטרליים – לרוב לא על חשבון ענייניותם). מדובר בדוקו נוקב, לעתים כמעט מופרך, אבל עשוי לעילא ועילא.
זה לא שהטלוויזיה הישראלית לא ידעה תחקירים מעולים ומוקפדים בעברה. "האישה שידעה יותר מדי" על פרשת הסוכנת ג'ני מיי הייתה יצירה דוקומנטרית מצוינת – שבמובן מסוים לא השכילה לשלב תחקיר מדויק, מנומק וארוך עם אסתטיקה שתשמר את העניין בה. כן, סיפור חזק זה
חשוב, אבל מדובר היה בסרט מ-2011 שנראה כמו הופק בשנות השמונים. וישנו גם "מי רצח את אבא", שחוקר את פרשת הירצחו של אל"מ ג'ו אלון – ומעלה תאוריות משנות תפיסה אודות מדינת ישראל והעומדים בראשה. גם הוא הצטיין באגף הסיפור ומעד בשלב השיוף וההידוק.
בעידן של ריאליטי רב ערוצי וגישה אינסופית ונטולת פילטרים למידע, הדוקו טי.וי הפך רשמית לא רק מתעד ומצביע על כשלים, אלא גם מניע לפעולה. כן, מסתבר שלא רק סדרות הדרמה והסיטקומים חווים את תור הזהב שלהם. כעת זהו תורה של היצירה התיעודית.
אם היא תביא באמת – כמו במקרה של "הג'ינקס", לפתיחה מחדש של תיק החקירה של זדורוב, תזכה "צל של אמת" להיכנס לקטגוריה של יצירות דוקו אקטיביסטיות ששינו מציאות בשטח ועשו, בברכתם של אלוהי התעודה, את שלא הצליחו שלל תחקירים עיתונאיים, מחאות רשת ולחץ ציבורי. אם תבוטל כלאחר יד – במקרה הרע ביותר זכינו באחת הסדרות החזקות והמצמררות שעלו לשידור כאן.
