שנת השקר הירושלמי

השר נפתלי בנט קבע את שנת הלימודים הבאה תשע"ז (2017) כ"שנת אחדות ירושלים". זאת לרגל 50 שנה למלחמת ששת הימים וכיבוש מזרח העיר. ובכן, בשנה הבאה - בירושלים הבנויה! התוכנית, לרגל ציון "50 שנה לשחרור העיר", כפי ניסוחו של השר, תעסוק בהיסטוריה, במורשת ובאתרים; בתי הספר ישלבו את התכנים לאורך שנת הלימודים ובמועדים מיוחדים. "משרד החינוך יציע לבתי הספר לפתח דגמים ומודלים בית-ספריים להוראת ירושלים, שתואמים את רוח בית הספר ותפיסת עולמו". עדיין אין ידיעה כמה נשלם על הפרויקט הלאומי הזה.

עוד בערוץ הדעות:

כל העולם במה

הוצאת ירושלים

בלגיה היא הזירה. לא היעד

אום אל חיראן וגבינת הקוטג'

הטיהור האתני של יהודי ארצות ערב

"שנת אחדות ירושלים" מעלה, במיוחד בימים אלה, תהיות גדולות: האם בטוח לילדינו להסתובב ברחובות ירושלים והעיר העתיקה, ומי ידאג להגנתם? ייתכן שבתי ספר יימנעו בכלל מהגעה לירושלים בשל דאגה לביטחון הילדים, ומה אז? היכן מותר יהיה להסתובב ומה לראות, למי שבכל זאת יגיע? אבל נעבור אל השאלה שהיא לב-לבו של העניין: האמנם ירושלים מאוחדת? כל מי שעיניו בראשו יודע שירושלים היא עיר מסוכסכת, שרק מעטות בעולם ישוו לה. די לראות את מספרם העצום של אנשי הביטחון הפזורים בכל חלקיה בכדי להבין את גודל התהום.

ניסוח הנושא, אם כך, כ"שנת אחדות ירושלים" - בשקר יסודו! שר החינוך מביא לפתחן של הכיתות דבר-שקר, שרצוי היה לשר הממונה על שני מיליון תלמידים ומיליוני הורים - להימנע ממנו. אם נשאל את השר האם הוא מבקש לטפח אזרחים ישרי-דרך הוא יאמר ודאי שכן; אבל במקרה שלפנינו הוא מטיל על המפקחים, המנהלים, המורים והתלמידים - שקר גס. "כל מי שניסה לעקור אותנו מהעיר רק זירז אותנו לקדם את התוכנית הזו - ואין חינוכית ממנה", אמר בנט ל-ynet, אבל האמת היא כמובן הפוכה: מי שמנסה לעקור אותנו מירושלים רק מבטא יותר ויותר את חוסר אחדותה.

במסגרת הצורך האישי והאידיאולוגי של השר לבצע אינדוקטרינציה בתלמידים, הוא בולם את איכות החשיבה שלהם כעצמאית וביקורתית. לא אזרחים אחראיים הוא מטפח במקרה שלפנינו, אלא ציבור צייתני שילך בעיוורון אחר המנהיג. הניסיון ארוך השנים מורה, שדברים טובים מזה לא ממש יוצאים. אז מה בכל זאת יעשו בתי ספר שרוצים לטפח תלמידים חושבים, ביקורתיים ודמוקרטיים? ראשית עליהם להביא בפניהם נתוני אמת על העיר.

עובדות אחדות של האגודה לזכויות האזרח (2015) מצביעות על עומק הדלות: שיעור הנפשות מתחת לקו העוני במזרח ירושלים - 75.4% מכלל התושבים הפלסטינים; בתי ספר - רק 41% מהילדים לומדים בבתי הספר העירוניים הרשמיים; המחסור בכיתות במערכת העירונית הרשמית עומד על למעלה מאלף; 43% מהכיתות במערכת

 העירונית הרשמית מוגדרות ככיתות לא תקניות; נשירה - 26% בכיתה י"א, 33% בכיתה י"ב, כשהממוצע הארצי עומד על אחוזים בודדים. האם, במסגרת "ערפל הקרב" של השר, נסתיר מן התלמידים גם עובדות אלה?

בהפוך על הפוך, את "שנת אחדות ירושלים" יש להסב לסדרת שאלות מטרידות, כשהראשונה ביניהן היא - האם ירושלים באמת מאוחדת? את התלמידים החושבים, וכאלה צריכים להיות כולם, יש לשאול מה זה "מאוחדת"? האם יש סיכוי להשיג "עיר מאוחדת"? איך? אולי עדיף לנו בכלל עיר מחולקת? שהתלמידים ישאלו יחשבו, יחקרו - ואולי יעניקו גם לשר הזדמנות להרהר בשאלה, האם עשה ב"עיר המאוחדת" עסקה טובה.