זמר במעצר: על מה שר זדורוב בחדר החקירות?
ברגע שנראה כאילו נלקח מתוך סרט מבוים, רומן זדורוב שר לעצמו במהלך החקירה על רצח תאיר ראדה. למילות השיר, שנשמעו בסדרה "צל של אמת", יש שורשים עמוקים ומצמררים שמגיעים מגופות בהרי הקווקז וגם מהצבא הסובייטי
הסדרה הדוקומנטרית "צל של אמת" העוסקת ברצח תאיר ראדה, הצליחה להעלות שוב את הפרשה לדיון ציבורי ותקשורתי. בארבעת פרקיה היא חשפה את הצופים לכמות גדולה של מידע על הפרשה, כולל קטעים מצולמים שטרם נראו מתוך תהליך החקירה של רומן זדורוב שהורשע ברצח.
באחד הקטעים הללו נראה זדורוב כשהוא יושב בחדר החקירות וממתין לבדו בין חוקר אחד למחליפו. בעודו עושה זאת הוא מזמזם שיר בשפה הרוסית, מתוך רצון להפיג לחץ או כאמצעי שכנוע עצמי של נונשלנטיות - תחליטו אתם.
השיר שרומן מזמר בחקירה נקרא "עורב שחור". מדובר בשיר לוחמים קוזקים ישן, המתאר חייל פצוע ששר לעורב שחור אשר חג מעליו: "אל תצפה, אני לא שלך, עוף לאמי ואמור לה שנפלתי בהגנה על המולדת. עוף לאהובתי והבא לה מטפחת מדממת, אמור לה שהתחתנתי עם אחרת (ככל הנראה, המוות) באמצעות חץ לוהט במהלך קרב גורלי".
קשה שלא לקשר בין מצבו של רומן בחדר החקירות לבין אותו אדם שניצב מול הסוף המאיים ומנסה לגרש אותו מעליו. אם הסדרה "צל של אמת" היתה סרט מוקומנטרי, היה זה כמעט מתבקש לשים בפיה של הדמות הראשית שורות שיקלו על הצופה בניתוח מניעיה ומצבה הנפשי. בסרט זו עבודתו של הבמאי, אבל במקרה זה מדובר ככל הנראה בעבודה של פרויד.
אז מה לרומן ולשיר קוזקי עממי שעוסק בהתמודדותו של לוחם עם המוות המתקרב, המיוצג כאן על ידי העורב? השיר היה פופולרי בקרב חיילים בצבא הרוסי במלחמת העולם השנייה ואף תורגם לגרמנית וליפנית. עם השנים הוא זכה לכמה גרסאות שונות, אך המשיך ללוות באופן עקבי את הצבא הרוסי במלחמותיו. בספר "תמונות מעברו של דון השקט" מ-1909 מסופר כי השיר נולד במהלך לחימה בהרי הקווקז, מקום בו הלוחמים הקווקזים מצאו את מותם מוקפים רק בעורבים ונשרים.
המנגינה הפכה בהמשך לפסקול לסרט סובייטי בשם "צ'פייב", שהתבסס על ספר אודות וסילי איבנוביץ' צ'פאייב, מפקד מיתולוגי בצבא האדום ואחד ומהגיבורים המזוהים ביותר עם צבא זה. הסרט, שלווה על ידי השיר מרגע הפתיחה ועד לכתוביות הסיום, יצא ב-1934, זכה להצלחה ברוסיה ובכמה פרסים בינלאומיים - אך חשוב מכך, עזר לקבע את מעמדו של צ'פייב כאחד המפקדים המיתולוגיים של הצבא הרוסי.
אותו צ'פייב, אגב, באותה מידה שזכה ליחידה בצבא שנקראה על שמו ולרחובות ויישובים, גם הפך דמות נלעגת שעמדה במרכזה של בדיחות רבות. למעשה, ברוסיה קיים משחק לוח בשם "צ'פייב", בו שני מתחרים מנסים להעיף מן הלוח את כליו של השני, באמצעות הקשה על הכלי.
היות שהמנגינה הפכה כה מזוהה עם הסרט על החייל האמיץ, היא זכתה להומאז' בקומדיה שחורה משנות ה-90, בשם "ייחודו של הציד הלאומי". זו הפכה למעין סרט קאלט ברוסיה, שמרבים לצטט אותו ולזמזם את נעימתה. מדובר בסרט שיש הטוענים שתפס את מהותה של האומה, ועל כן ניתן להשוות אותו, את מעמדו והשפעתו ברוסיה לזו שיש לסרטים מזן "גבעת חלפון אינה עונה", נניח, ושלל סרטים קלאסיים אחרים שמזקקים לתוכם את תמצית הלאום בו הם פועלים.
