קצב דיבר בדמעות בדיון על שחרורו, מועד ההכרעה נדחה

זמן המתנה: ועדת השחרורים, ועדה שיפוטית שמנוהלת על ידי הנהלת בתי המשפט, דחתה לשבוע הבא את ההחלטה האם לנכות שליש ממאסרו של הנשיא לשעבר, משה קצב, המרצה שבע שנות מאסר בגין שתי עבירות אונס, מעשים מגונים והטרדה מינית. נציגי הפרקליטות הביעו בדיון התנגדות לשחרור של קצב. במהלך הדיון קצב נשבר והחל לבכות. 

במהלך היום נערך הדיון במשך 12 שעות. עורכי דינו של קצב נשמעו אופטימיים באשר לסיכוי לקבלת בקשתו. זאת למרות שבמהלך מאסרו לא עבר קצב תוכניות טיפול המתאימות לאופי העבירות שבהן הורשע, לא הודה ולא הביע חרטה. אלו צעדים שבהם בדרך כלל מתחשבת הוועדה כאשר היא דנה בשחרורים מוקדמים.

משה קצב. הפרקליטות התנגדה לשחרורו (צילום: גדי קבלו, "ידיעות אחרונות" )

כצפוי, הוחלט שלא לתת החלטה מידיית, אלא רק לאחר דיון שייערך בטיעוני שני הצדדים. "אני לא רוצה להיכנס לניחושים והשערות רק יכול לומר שמעולם לא טענתי טיעון צודק יותר שצריך להביא לשחרורו של משה קצב", אמר פרקליטו, עו"ד ציון אמיר, שנשא טיעונים במשך ארבע שעות. "הוא דיבר שם, נשא דבריו לפני הוועדה וגולל את סיפורו בעשר השנים האחרונות ובעיקר בארבע בשנים האחרונות בכלא".

אמיר ציין עוד: "אולי לא נעים לכם לשמוע אבל אותי למדו שכשהחוק מדבר על עמידה בתנאים מסוימים כדי לזכות שקיצור עונש מאסר - צריך לכבד את החוק. משה קצב עומד בתנאים וכולם צריכים לכבד זאת, כולל ח"כ זהב גלאון ששלחה מכתב לוועדה, שהוציאו מתוך התיק".

פרקליטיו של קצב, היום בכניסה לוועדת השחרורים(צילום: רענן בן צור)

עו"ד יהושוע רזניק, התייחס לעובדה שקצב לא עבר הליך שיקומי: "הנושא עלה לכאן ולכאן. הוועדה שמעה טיעונים מפורטים בעניין הזה והיא תחליט. נציגי הפרקליטות חיפוש כל סדק כדי לנסות ולקבל החלטה כנגד קיצור שהותו של קצב בבית הסוהר, כאשר החוק בכללותו ברור ומאפשר לו להשתחרר ולקצר את תקופת העונש".

במרס 2009 נאשם קצב בעבירות אונס, מעשים מגונים והטרדות מיניות. בדצמבר 2010 הרשיע אותו בית המשפט המחוזי בשתי עבירות אונס, מעשים מגונים, הטרדה מינית ושיבוש מהלכי משפט. בהכרעת הדין קבעו השופטים כי "עדותו של הנאשם הייתה זרועה שקרים, קטנים או גדולים, והצטיינה לכל אורכה במניפולטיביות ובהעלמת מידע".

במרס 2011 נידון קצב לשבע שנות מאסר בפועל. בנוסף, נגזרו על הנשיא השמיני של מדינת ישראל עוד שנתיים מאסר על תנאי והוא חויב בפיצויים בסך 125 אלף שקל לשתיים מהמתלוננות. בנובמבר אותה שנה דחה בית המשפט פה אחד את ערעורו, וחודש לאחר מכן הוא החל לרצות את עונשו באגף התורני בכלא מעשיהו.