מריונטה רוסית. אשליית הניצחון של אסד בתדמור
כיבוש העיר העתיקה מידי דאעש מעורר מחדש את התקווה בקרב הנשיא הסורי שיוכל להשיב לעצמו את השליטה בארצו ואולי לחדש בעתיד את משטר האימה והדיכוי האכזרי - כפי שהיה לפני 2011. אלא שההחלטה על גורלו וגורל ארצו כבר מזמן לא מתקבלת בדמשק, כי אם בטהרן ובמוסקבה
"כיבוש תדמור מוכיח את הצלחת האסטרטגיה של הצבא הסורי ובעלי בריתו (רוסיה, איראן וחיזבאללה) במלחמה נגד הטרור מול חוסר הרצינות של הקואליציה שאותה מנהיגה ארצות הברית, שהשיגה מעט מאוד במהלך שנה וחצי מאז הקמתה" / בשאר אסד, אתמול (יום א')
עוד חדשות מעניינות מהעולם בדף הפייסבוק של דסק החוץ
על איזו אסטרטגיה מדבר הנשיא הסורי בשעה שהוא אמור לרכז את מאמציו בשיחות השלום בווינה? האם אסד מסוגל לשוב ולהשתלט על כל סוריה מחדש, כפי שהתבטא בראיון מלפני שבועיים?
משא ומתן לא מתקבל על הדעת
ההיגיון בעריכת שיחות וינה 3, אחרי כישלון פגישות וינה 1 ו-2, אינו ברור כלל. עמדות האופוזיציה הסורית המוכתבות בריאד מתחילות בדרישה להתפטרות אסד. ואילו לאסד אין כל כוונה לוותר למורדים בשום תחום - לא להתפטר ולא לשתף את מנהיגי האופוזיציה בשלטון. הצלחות כוחותיו בשטח אף מקטינות את הסיכוי כי יתפשר. גם בנושא "ממשלת המעבר" אין כלל הסכמה בין המשטר לבין האופוזיציה. אם כך, לשם מה התכנסו הצדדים? אמנם היוזמה נולדה משיתוף פעולה מבורך בין רוסיה לבין ארה"ב, אך ההחלטות מתקבלות בטהרן ובריאד. כדי לסיים את הסכסוך בסוריה תידרש הרבה יותר מהפסקת אש חלקית.
הסיכוי לחימום היחסים בין סעודיה לבין איראן בעת הזו, בשיא המלחמה בתימן, אחרי שריפת שגרירות סעודיה באיראן, ניתוק היחסים הדיפלומטיים ביניהן והכרזה על חיזבאללה כארגון טרור על ידי מדינות המפרץ בראשות בסעודיה - קלוש ביותר.
השאלה העיקרית היא מדוע רוסיה יזמה את השיחות הללו מלכתחילה. ושאלה נוספת: אם רוסיה הכריזה על פינוי כוחותיה, מדוע מדווחים על השתתפות פעילה של הצבא הרוסי בכיבוש העיר העתיקה תדמור?
הטקטיקה הרוסית
ההסבר הנראה לעין אינו הגיוני כלל. לא ייתכן כי הרוסים מעוניינים לשתף את קבוצות האופוזיציה, שרובן דורשות את ראשו של אסד ורואות בו פושע מלחמה, בשיחות שלום על עתידה של סוריה. בנוסף, לא הגיוני כי הרוסים ילכו לכיוון של בחירות דמוקרטיות, כשהמשטר היחיד שיכול לערוב לאינטרס הרוסי - המשך נוכחות הצי הרוסי בטרטוס באגן הים התיכון - הוא משטרו של אסד.
העלווים, בני עדתו של הנשיא, מהווים כידוע מיעוט של 11 אחוזים מאוכלוסיית סוריה. אם כך, ההסבר המתקבל על הדעת נעוץ בדבריו של אסד, שאינו מתאפק ומביך את הרוסים - קודם בהכרזה על החזרת שליטתו על כל סוריה וכעת על האסטרטגיה המנצחת שלו ושל בעלי בריתו. ויטלי צ'ורקין, שגריר רוסיה באו"ם, מתח ביקורת על הצהרתו הראשונה של אסד בחודש פברואר, שהיוו מבחינת הרוסים פליטת פה מיותרת. השגריר הצהיר כי דברי אסד אינם משתלבים עם העמדה הרוסית המתואמת עם ארה"ב כביכול.
יש להניח כי התוכנית הרוסית למיגור הדרגתי של המורדים אמורה להישאר חשאית. התוכנית המקורית הייתה חיסול המורדים המתונים ואחר כך הג'יהאדיסטים. כעת הטקטיקה הפוכה בזכות הפסקת האש. "המדינה האיסלאמית" (דאעש) וג'בהת א-נוסרה הם הראשונים, ואחרי הכישלון הצפוי של השיחות בווינה וקריסת הפסקת האש יבוא תורם של המורדים ה"מתונים".
האמריקנים והסעודים נפלו במלכודת. ההישג העיקרי של הפסקת האש הנוכחית בסוריה מבחינת רוסיה היה נטרול מה שמכונה "האופוזיציה המתונה". ברגע שהאופוזיציה הסכימה לנצור את האש, הפסיקו עשרות אלפי לוחמים מ"צבא האיסלאם" בדמשק, מ"אחראר א-שאם", מ"צבא סוריה החופשי" ומעוד עשרות ארגונים סוניים את הלחימה בכוחות המשטר. כל הזירות התפנו, והצבא הסורי בחסות ההפצצות הרוסיות יכול היה להפנות את כל כולו לשתי הזירות העיקריות: נגד ג'בהת א-נוסרה בזירת הצפון ליד חלב ונגד "המדינה האיסלאמית" במרכז בעיר תדמור. כדי לשכנע את האופוזיציה ברצינותה של הפסקת האש, לא רק שנמנעו הסורים והרוסים מירי על ארגונים אלה, אלא שרוסיה אף הצהירה על נסיגה של חלק מכוחותיה.
המשא ומתן העקר ממשיך בווינה בשעה שהתנאים בשטח משתנים לרעת האופוזיציה בכל יום שחולף. הרוסים, בניגוד לעמדת המשטר הסורי, אף תמכו בהצהרת הפדרליות הכורדית משום שהכורדים מעסיקים את שני אויביה העיקריים מכיוון צפון: ג'בהת א-נוסרה בגזרת חלב ו"המדינה האיסלאמית" קרוב לבירת הארגון א-רקה. הרוסים רואים בעלווים, בכורדים ובנוצרים שותפים אסטרטגיים נגד הקנאות הסונית.
העיתוי של ההצהרה הכורדית על הקמת פדרציה בסמוך להצהרת הנסיגה הרוסית אינו מקרי. כורדיסטן הסורית היא למעשה אזור חיץ בין סוריה לבין טורקיה המונע כניסת מתנדבים לדאעש ולא-נוסרה. לרוסים אין בעיה עם הכורדים כי הם אינם מאיימים על המשטר, אולם כאן יש ניגוד אינטרסים ברור בין הרוסים לבין משטר אסד, ויש להניח כי לאסד לא תהיה ברירה אלא להשלים עם אובדן צפון סוריה.
משטר סורי חלול
אמנם אסד רשם בימים האחרונים הצלחות גדולות נגד דאעש בתדמור, ובמקביל כוחותיו מתקדמים בחלב. אולם המשטר הסורי משול לאדם נכה שאיבד את רוב איבריו. הלב שייך למשטר העלווי, אך המוח ויד ימין שייכים לרוסיה, יד שמאל שייכת לאיראן ולחיזבאללה, והרגליים הפצועות צועדות לאט מאוד. האם למשטר כזה יכול להיות עתיד בארץ ש-80 אחוזים מתושביה הם סונים?
סוריה עוברת תהפוכות שלא ידעה מאז הקמתה בשנות ה-40. היא עברה עד שנות ה-70 אין ספור הפיכות צבאיות. אולם כעת היא חווה תהליך גרוע בהרבה, לא משטרהּ אלא גבולותיה מתערערים: חיזבאללה חצה את גבולה המערבי ואיראן פלשה אליה, ממזרח פלש אליה דאעש העיראקי וכבש כמחציתה, אחר כך ג'יהאדיסטים מכל העולם הגיעו אליה והפכו אותה לגיהינום עלי אדמות. לפני כחצי שנה רוסיה פלשה אליה ועכשיו הכורדים בצפון התנתקו ממנה. סוריה המודרנית בקושי התקיימה 70 שנה, ועתה עצם קיומה מתערער. חצי מתושביה פליטים ומספר ההרוגים במלחמת האזרחים שנמשכת זה חמש שנים מתקרב לחצי מיליון. כל זה קורה במשמרת של הנשיא אסד ולכן הוא האחראי למצב זה מבחינת העולם הערבי. האם יש לבעלות בריתו של אסד את היכולת הכלכלית לשקם מדינה במצב כזה? התשובה כמובן שלילית. כדי לשקם את ההריסות יידרש סיוע של סעודיה ומדינות המפרץ העשירות, אך הן בצד של המורדים.
הדמגוגיה של "המוקאוומה" (ההתנגדות) נגד ישראל שבה דגל המשטר בדמשק על מנת לקבל לגיטימציה לשלטון הרודנות המושחת פשטה מזמן את הרגל. הצבא הסורי לא שחרר את הגולן או את פלסטין כפי שהבטיח עשרות שנים, אלא שחט את העם הסורי. אסד איבד את הלגיטימציה לא רק בתוך סוריה אלא בעולם הערבי, ובמערב הוא נחשב לפושע מלחמה לא פחות ממנהיגי דאעש.
כיבוש תדמור ודאי מעורר מחדש את התקווה בקרב הנשיא הסורי שהוא יוכל להשיב לעצמו את השליטה ואולי לחדש בעתיד את משטר האימה והדיכוי האכזרי, כפי שהיה לפני 2011. אולם בניגוד למצב לפני המהפכה, ההחלטה על גורלו וגורל ארצו כבר מזמן לא מתקבלת בדמשק, כי אם בטהרן ובמוסקבה. מכיוון שהרוסים מעוניינים שבסיס טרטוס יהיה קבוע לא פחות מבסיסי הצי החמישי והשישי האמריקניים באזור, אסד יכול להסתפק באופטימיות זהירה לגבי השליטה בצפון-מערב סוריה.
ד"ר ירון פרידמן, פרשן ynet לענייני העולם הערבי, הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, מרצה על האיסלאם במחלקה ללימודים הומניסטיים בטכניון ובמכללת הגליל ומורה לערבית בטכניון ובחוג להיסטוריה של המזרח התיכון בחיפה. ספרו "העלווים - היסטוריה, דת וזהות" יצא לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן בשנת 2010
לפנייה לכתב/ת 
