"מצאתי את עצמי בבית החולים עם שבץ מוחי"
אחרי 31 שנות פעילות, קבוצת הנשים של מכבי חיפה בכדורעף סוף סוף זכתה בתואר (גביע המדינה), ואם תנצח את קריית אתא (ג', 19:40) היא תרשום דאבל היסטורי. המאמן ונשיא המועדון, חיים קסל, ייאלץ להתבונן מהצד בשחקניות שלו חוגגות בשל האירוע אותו עבר. "מרגיש שותף, זה הבית שלי"
"זה קרה בבוקר שאחרי הניצחון על ק.ק תל אביב בחצי גמר הגביע. הגעתי לישיבה בעיריית חיפה ומאז אני בערך לא זוכר דבר. ממה שהבנתי הזמינו במהירות אמבולנס ואחרי כמה זמן מצאתי את עצמי בבית החולים מאובחן עם שבץ מוחי".
על הדברים הללו חתום חיים קסל (53), מאמן קבוצת הנשים של מכבי חיפה בכדורעף, שיכולה הערב (ג', 19:40) לזכות באליפות ראשונה בתולדות המועדון אם תנצח בחוץ את עירוני קריית אתא.
קסל, לצערו, לא יוכל לעמוד על הקווים במשחק ההכתרה בעקבות אותו אירוע שעבר. "יד ורגל שמאל שלי הוגבלו בעקבות המקרה, יש קצת פגיעה בזיכרון ובתחושות, אבל אני בתהליך שיקום ומתקדם יפה".
לפני 31 שנים, כשהוא בן 22 בלבד, החליט קסל, יחד עם אביו משה, להקים קבוצת כדורעף בחיפה. לאט לאט העסק נבנה עד שהמועדון מהכרמל הפך למעצמה מקומית, עם מחלקת נוער מלאה ושתי קבוצות בליגה הראשונה לבוגרים ולבוגרות.
הדבר היחיד שהיה חסר לחיפאים הוא תואר. קסל ניסה וניסה, אך למרות שהמועדון הגיע לצמרת הוא לא הצליח לשתות מהבאר. "תמיד היינו קרובים, אבל משהו היה חסר", הוא אומר.
השינוי הגיע ב-17 בפברואר, כשחיפה גברה על הפועל כפר סבא 1:3 בגמר הגביע וזכתה בתואר ראשון. לצערו, קסל, שחודש קודם לכן סבל מהאירוע המוחי, לא יכול היה להיות באולם ברעננה בשל מצבו. שחקניותיו לא שכחו אותו והניפו מיד עם הסיום שלט תמיכה בו נכתב: "קסל בזכותך ובשבילך".
"לא ידעתי על זה כלום" הוא אומר. "זה היה מאוד מפתיע ומרגש. המחווה שלהן החזירה אותי 30 שנים לאחור לרגע בו הקמתי יחד עם אבי את המועדון. הדמעות זלגו מעיניי כשראיתי את התמונות מגמר הגביע".
את מקומו של קסל על הקווים של חיפה תפס ולדימיר בוזייב בן ה-74, מאמן ותיק ומוערך מאוד באירופה שאימן בין השאר את נבחרת אוקראינה באליפויות אירופה. עם המאמן החדש הירוקות נראות נהדר, בעיקר בפן המנטלי. קסל לא מתכחש לכך ונותן את הזווית שלו: "הקבוצה הייתה מאוד מחויבת גם לפני האירוע שלי. אבל ברמה המעשית מקרה כזה יכול לזעזע לכל מיני כיוונים. לדעתי זה עשה משהו חיובי לבנות שרצו להראות מחויבות ולעזור לי להחלים, זה לפחות מה שהן אמרו".
ומה עם הזרות?
"בוזייב הצליח להגיע לזרות טוב יותר ממני, גם כי יש לו שפה משותפת איתן, מה שלי אין. ארבעתם דוברים רוסית, והוא מכיר את המנטליות שלהן היטב. את אחת מהן הוא אימן ומול השאר שיחק".
ביום חמישי שעבר, במשחק השני של חיפה מול קריית אתא, קסל שב לראשונה למגרש, אך רק בתור אוהד מהיציע. "זה היה בהתאם לאישורים הרפואיים. עשיתי MRI נוסף בו הרופאים הבחינו שהמצב יותר טוב. הנוירולוג אמר לי שאני יכול לצפות במשחק בשידור ישיר בטלוויזיה, אז החלטתי שאין סיבה שלא אגיע למשחק עצמו. את המשמעות של מה שעברתי אני מבין מצוין, זה לא כאב באצבע. ב-30 שנות עבודה היו לי שישה ימי מחלה, עכשיו אני כבר במאה ימים. ידעתי שאם ארגיש לא טוב באולם יהיה מי שייקח אותי משם. למזלי זה לא קרה".
עם יד על הלב, אין הרגשה של פספוס אחרי שבמשך 31 שנים ניסית לקחת תואר עם הקבוצה ולא הצלחת, ופתאום תוך חודשיים הגיע מישהו אחר וקוטף את התהילה?
"זה לא עובר לי בראש. אני מרגיש שותף, זה הבית שלי והמועדון שלי. זה שאני לא במגרש לא גורם לי להרגיש פחות שייך. ההחלטה להחתים את יוליה אנדרושקו באמצע העונה הייתה שלי והיא מוכיחה את עצמה בגמר הפלייאוף כשהיא השחקנית המצטיינת שלנו. בסופו של דבר אני אוהב לאמן, זה נטוע בי עמוק וחזק. אתה רוצה להיות על הקווים ברגעים האלה, אבל הבריאות חשובה יותר".
הערב הוא שוב יצפה בקבוצתו מהיציע, אבל מסרב לפתוח את השמפניות. "יהיה קרב קשה, הקבוצות יחסית שוות. אף אחת לא חוגגת אצלנו. נבוא לתת הכל, ואם בסוף נצא מנצחים מה טוב".
סיבה נוספת למסיבה בבית קסל מגיעה מבנו, שון, המוסר של הפועל מטה אשר/עכו שיכול ביום חמישי לזכות עם קבוצתו בדאבל ובכך להשלים ארבעה תארים בשנה אחת עבור המשפחה. "זו גאווה גדולה כי הוא אף פעם לא היה השחקן הבולט ותמיד היה ליד. במידה מסוימת הסיפור שלו ושלי דומה. חיכינו הרבה זמן ופתאום השנה הכל מתחבר ויש שמחה גדולה בבית".
בתחילת העונה במטה אשר/עכו היו ספקות לגביו, בעיקר בגלל הגיל.
"כשישבתי עם אנשי מטה אשר/עכו לפני העונה, הם חששו אם הוא יעמוד בלחצים בגלל הגיל וחוסר הניסיון. אמרתי להם שאין לי מושג מה יהיה מקצועית, אבל בקטע המנטלי הילד מאוד חזק ולא ייפול, ורואים את זה העונה. בגמר הגביע הוא היה מאוד חד ותרם לקאמבק הגדול מול כפר סבא".
לפנייה לכתב/ת 
