המהפך הדמוקרטי הגדול של הממלכה הקטנה מההימלאיה
הדמוקרטיה הגיעה באיחור לבהוטן, "ארצו של הדרקון הרועם", אבל היא כאן: המשימה העיקרית של השושלת המלכותית ושל האליטות הפוליטיות-כלכליות היא להמשיך את השינויים, אך גם לצמצם את האי-שוויון הכלכלי והפוליטי
ב-5 בפברואר 2016 ילדה המלכה ג'סטום פמה את בנה הראשון בארמון לינגקאנה שבתימפו, בירת הממלכה האחרונה בהימלאיה - בהוטן, או כשמה בשפה הרשמית: דרוק-יול - ארצו של הדרקון הרועם.
עוד חדשות מעניינות מהעולם בדף הפייסבוק של דסק החוץ
הלידה של הוד מלכותו, הגיאלסי, מעגנת שני תהליכים מרכזיים בהתפתחות הפוליטית של בהוטן. הראשון הוא הבטחת ההמשכיות של השושלת המלכותית. התהליך השני הוא התהליך הזהיר וההדרגתי - אבל העקבי - של דמוקרטיזציה בבהוטן, שככל הנראה ימשיך כאשר הוד מלכותו הגיאלסי יקבל על עצמו בבוא היום את האחריות והשליטה כדרוק גיאלפו - מלך הדרקון - השישי, מאביו, המלך הנוכחי ג'יגמה קיזר נאמגייל ואנגצ'וק.
תהליך זה מגיע אולי באיחור ועם ניחוח בהוטני, ועדיין ניתן לומר שהדמוקרטיה הגיעה לבהוטן. לשילוב בין התהליך האוניברסלי של הדמוקרטיזציה והניחוח המקומי בוהטני שלו יש ללא ספק השלכות חברתיות וכלכליות. ראשית, התהליך עזר ליצור מעמד ביניים חדש ועירוני שנהנה באופן חסר תקדים מהרפורמות והסדרי חלוקת העוצמה החדשים, בעיקר בהשוואה להמונים שחיים באזורי ספר מרוחקים. שנית, התהליך יצר מספר רב של צעירים חסרי תעסוקה. שתי התופעות הללו עשויות להציב אתגרים מהותיים להמשכם של תהליכי הרפורמות והמעבר לדמוקרטיה.
מתנת המלך לבני עמו
המשימה העיקרית העומדת כרגע לפתחה של השושלת המלכותית ושל האליטות הפוליטיות-כלכליות בבהוטן היא הצורך להמשיך את השינויים, אבל במקביל גם למצוא מנגנונים לצמצום האי-שוויון הכלכלי והפוליטי. אחרת, עתידה של ההרמוניה החברתית הידועה של בהוטן יעמוד בסימן שאלה מהסיבות שלהלן.
ראשית, לא ניתן להכחיש שההחלטה של המלך להעניק באופן מכוון חלק מהסמכויות והעוצמה שלו לעם עצמו, כמתנה מלכותית (או קידו) שתכליתה להפוך את המדינה ממונרכיה אבסולוטית לדמוקרטיה פרלמנטרית, היא תופעה נדירה בעולם. הרציונל מאחורי ההחלטה הוא כנראה כפול: ביסוסה של דמוקרטיה כ"דמוקרטיה מלמעלה", בתהליך דמוקרטיזציה המנוהל על ידי אליטות ולא כתוצאה מהפכנית של תנועה חברתית-פוליטית. בנוסף, ייתכן כי ההחלטה נועדה להקדים תרופה למכה ולהעניק דמוקרטיה בטרם זו תיכפה על בית המלוכה.
תהליך הדמוקרטיזציה מלמעלה העצים את הרחבתה של מערכת חלוקת העוצמה הפוליטית, דרך הגידול של השכבה הפוליטית הכלכלית העליונה של המדינה, בד בבד עם ההופעה של הסדרים לא רשמיים חוצי אליטות. כך שולבו לראשונה במערך קבלת ההחלטות, כמעט מאחורי הקלעים, גם אזרחים השייכים למעמד הביניים, בעיקר כאלה שרכשו השכלה אקדמית בחו"ל.
דמוקרטיה מונחית מונרכיה
אם לוקחים בחשבון את האתגרים החברתיים, הפוליטיים והכלכליים העכשוויים במדינה, וגם את האופן שבו המלך תופס את עצמו כמי שמעניק לבהוטן את מתנת הדמוקרטיזציה, הרי נראה לא סביר שהמלך יהפוך להיות דמות סמלית בלבד, כדוגמת כמה מלכים בדמוקרטיות אירופיות עכשוויות. ההיקף של הרפורמות הפוליטיות הוא למעשה סוג של "דמוקרטיה מונחית מונרכיה". עם זאת, לאחר שתי מערכות בחירות פרלמנטריות מוצלחות - האחרונה שבהן בשנת 2013 - כבר לא ניתן לחזור לאחור והמעבר לדמוקרטיה בבהוטן נראה בלתי הפיך.
כמו בכל מדינה אחרת, תהליך עם השפעה עצומה כל כך על המדינה והחברה מייצר השפעות לוואי. ראשית כול, נוצר ואקום של עוצמה שמתמלא באופן מיידי בבני מעמד הביניים החדש, שרובם כאמור התחנכו בחו"ל. השפעתו ההולכת וגוברת של מעמד הביניים החדש מעוררת חשש בקרב נציגי האוכלוסייה הכפרית מאובדן השפעתם שלהם על תהליך קבלת ההחלטות. גם צעירים משכילים חוששים - בעיקר מהיעדר מקומות עבודה הולמים, חשש שעלול להוביל לבריחת מוחות, לפגיעה בעתיד ולערעור ההרמוניה החברתית והמעבר השקט לדמוקרטיה, לפחות אם המשכילים לא יוטמעו באופן הולם בתוך תהליכי השינוי הפוליטיים והכלכליים.
על מנת להכיל את השפעות הלוואי השליליות, יש לנקוט כמה מהלכים: ראשית, תהליכי קבלת ההחלטות הנוכחיים והסדרי חלוקת הכוח צריכים להיות כוללים יותר. שנית, יש לצמצם את האי-שוויון החברתי-כלכלי דרך מנגנון הוגן של חלוקת העושר הלאומי. שלישית, יש לנקוט מהלכים לחזק את החברה האזרחית של בהוטן, בעיקר דרך חיזוק האוכלוסייה הכפרית ושיפור תנאי המחיה באזורים מרוחקים. חשוב במיוחד לכלול את האוכלוסייה הכפרית בתהליך הפוליטי.
דרושה: השקעה בבהוטנים הכפריים
עד עכשיו, האנשים באזורי ההרים המבודדים והלא מפותחים הראו רק עניין מוגבל בהשתתפות בבחירות, בין שכמועמדים ובין שכבוחרים. יש לעשות הרבה יותר כדי לבנות מודעות בקרב "הבהוטנים הכפריים" בנוגע לתועלות שבהשתתפות פוליטית והיכולת שלהם להיות בעלי אמירה בעניינים הנוגעים להם.
בהתחשב בכל זה, ראוי וכדאי כי הוד מלכותו הגיאלסי, לכשיקבל שליטה על העניינים המלכותיים בבהוטן, ימשיך את תהליך השינוי הלא שגרתי, ועם זאת המוצלח, של שינוי דמוקרטי. בנוסף, למרות החיבה העמוקה של העם כלפי המלוכה, הכרחי שיותר ויותר בהוטנים יתוודעו להתפתחויות הפוליטיות החדשות ויבינו שאין סתירה בין הפרקטיקה הדמוקרטית לבין ההערכה כלפי המלך והמסורת. לסיכום, המלך חייב להבטיח שיותר ויותר שחקנים ייכללו בתהליך קבלת ההחלטות במדינה ושהחברה האזרחית תתחזק. אם זה ייכשל, מדינת בהוטן תהיה יותר כמו בית עסק שמנוהל על ידי אליטות ופחות דמוקרטיה השתתפותית.
ד"ר זיגפריד א' וולף הוא עמית מחקר במכון דרום אסיה שבאוניברסיטת היידלברג בגרמניה
המכון ליחסים בינלאומיים ע"ש לאונרד דיוויס באוניברסיטה העברית בירושלים מפרסם בשיתוף פעולה עם ynet את מדור "מגלים עולם", שבו מופיעים מאמרי פרשנות ועמדה של חוקרים מרחבי העולם בתחום היחסים הבינלאומיים
לפנייה לכתב/ת 
