בת 12: "פתחו נגדי קבוצה בווטסאפ"
ילדי הכיתה החליטו לעשות חרם על קשת, פתחו נגדה קבוצת ווטסאפ ומיררו את חייה. כשההורים גילו במקרה על המצב הם ניסו לערב הורים נוספים ואת הנהלת בית הספר אבל הבינו שהבעיה לא תיפתר כל כך מהר. בסרט שישודר הערב בערוץ 2, הילדה מסבירה למה כל נסיונותיה לבטל את החרם לא הועילו
בכיתה ד' במהלך טיול בצופים רבתי עם מלכת הכיתה. זו הייתה מלחמת מים שיצאה משליטה, לאחריה הוחרמתי. אף אחד מהכיתה לא דיבר איתי במשך תקופה ארוכה. סיפורה של קשת מזור החזיר אותי שלושים שנה אחורה לילדה של אז - הבודדה, הכאובה, חסרת הביטחון, זאת שבמשך שנים האשימה את עצמה במה שקרה, פצע פתוח שלא הגליד מעולם.
קשת בת ה-12 סבלה לראשונה מהתעללות כשהייתה בכיתה ד'. "הגנתי על ילדה אחרת, שעשו עליה חרם", היא משתפת. "במקום להיות בצד הפוגעים בחרתי בצד שלה ולכן החליטו לעשות חרם גם עלי, עשו שני חרמות במקביל. החרם על הילדה ההיא נמשך עד היום. מי שהנהיג את החרם כלפי, הייתה חברת ילדות, שליוותה אותי מתקופת הגן, לדעתי זה בגלל שהיא קנאה בי. כולם היו שותפים לחרם נגדי, החברות הכי טובות, אפילו הבנים היו נגדי, זה לא רגיל כי הבנים לרוב מתעסקים רק בחרמות ממש גדולים".
"לא רציתי ללכת לבית ספר"
קשת סבלה מאלימות מילולית בכיתה שגלשה גם לקבוצת הווטסאפ. לקבוצה שנפתחה נגדה קראו "כולם שונאים את קשת הסתומה". במקביל, נפתחו גם קבוצות מאחורי גבה. אף אחד לא רצה לשחק איתה, קללו אותה וקראו לה בשמות גנאי, שלחו תמונות מביכות, צלמו סרטונים והעלו אותם לרשת ללא ידיעתה. באחת הפעמים אפילו סבלה מאלימות פיזית כאשר אחת הילדות דחפה והכתה אותה בבת ספר.
"הרגשתי לא נעים, הייתי עצובה. הסתגרתי בחדר, בכיתי, ניסיתי להבין למה זה קרה לי, לא רציתי ללכת לבית ספר. ניסיתי להיות חברמנית יותר, להשתלב וכלום לא עזר. הרגשתי שונה מכולם", היא מספרת.
הנתונים של משרד החינוך והמועצה לשלום הילד מציגים ממצאים מדאיגים: אחד מתוך חמישה ילדים סבל בשנה החולפת מאלימות חברתית, מאורגנת על ידי קבוצת חברים. 50% מאותם ילדים סבלו מאלימות מילולית פנים מול פנים או ברשת, 20% מתוכם סבלו מאלימות פיזית.
ההורים הבינו שיש בעיה
אלי מזור, אביה של קשת, ישב לידה כשקפצה אחת ההודעות ששלח אחד הבנים וקילל אותה. האב המודאג מיהר להתערב והודיע כי למחרת בבוקר יפנה להנהלה וכצפוי הילדים בכיתה כעסו. "יצרתי קשר עם המנהלת, היועצת והמורה וחשבנו יחד איך לפתור את הבעיה ביחד. סמכתי עליהן. הצוות טיפל בנושא בצורה מעמיקה. אני מאמין כי מחובתנו כהורים להיות מעורבים, לשמור על איפוק, לבקש מהמערכת שיחלקו משימות. יחד עם זאת הבנתי שזה תהליך ממושך שייקח זמן ולכן אני נשאר עירני", הוא מספר.
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
אמה של קשת ניסתה לפנות להורי הילדים המחרימים - "ההיגיון ההורי היה לפנות להורים של המתעללים. להתערב, לדרוש להעניש אם צריך. אבל הורים לא ידעו שזה קיים, סרבו להאמין, לא היו מעורבים בהתכתבויות בווטסאפ", היא אומרת. "חלקם במקום לטפל, התחילו במסע האשמות כנגד קשת. תחושת של קיר אטום. התוצאה - למחרת אותו ילד ממשיך להתעלל. מתסכל לראות את הילדה שלך סובלת".
לאורך כל התקופה הוריה של קשת העצימו אותה ועמדו לימינה כדי שלא תשבר "הילדה שלי היא גיבורה", אומר אביה. "אני רואה אותה ממקום גבוה ולא נמוך. אני אבא מעורב, יודע עם מי היא הולכת, קורא התכתבויות ווטסאפ, תמיד עם היד על הדופק".
לילדים אחרים שנמצאים במצבה מייעצת קשת לא להישבר, להתעלם אם מקללים, לשתף את ההורים ולא להפסיק להאמין בעצמם.
תמרור אזהרה לפניך
איך אנחנו כהורים יכולים להבחין אם הילד סובל מאלימות? "שימו לב אם הילד מדוכדך, אם ישנה ירידה משמעותית בציונים או אם הוא מסרב ללכת לבית ספר", ממליצה מיכל שביב, מנחת הורים בכירה, סמינר הקיבוצים. "צרו ערוץ תקשורת פתוח עם הילד כדי שירגיש שיכול לספר לנו כל דבר".
סרטה של שרון כידון, "איך נשמור על הילדים שלנו", ישודר הערב (ג') ב-21:00 ב"רשת"
לפנייה לכתב/ת 
