שתף קטע נבחר

מארמוני ועד מזי: איפה הן הזמרות ההן?

חזרתה של דפנה ארמוני לבמה, 24 שנה אחרי אלבומה האחרון, היא מאורע משמח שמעלה באותה נשימה תהייה עגומה: איפה הן הזמרות המעולות ההן כמו אלונה דניאל, שרון ליפשיץ או מזי כהן, שירדו לנו מהר מדי מהרדאר - בדרך כלל אחרי הכישלון המשמעותי הראשון? שי להב מייחל לקאמבק

בעת האחרונה, הזמרת דפנה ארמוני משמיעה קולות של קאמבק. היא השיקה קמפיין הדסטארט, כדי לממן את אלבומה השלישי, הוציאה שני סינגלים חדשים ומספרת בראיונות שונים על רצונה לשוב לבמה - בשורה משמחת, כי ארמוני היא זמרת נהדרת, שלא הוציאה אלבום כבר 24(!) שנה.

 

אבל זה גם קצת עצוב, כי מדובר בסימפטום של לא מעט זמרות ישראליות מעולות, שהיתה להן התחלה מבטיחה מאוד של קריירה, אבל היא הסתיימה מהר. מהר מדי. בדרך כלל אחרי הכישלון המשמעותי הראשון.

 

דפנה ארמוני חוזרת לבמה, הרבה בעזרתכם 

 

ארמוני התגלתה ב-1977 בצוות הווי חיל האוויר, ושנה אחר כך כבר שיחקה ב"הלהקה" של אבי נשר. ב-1979 זכתה לפריצה גדולה, כשנבחרה להיות הזמרת במופע המשותף של אריק איינשטיין ושלום חנוך - שגם הפך בהמשך לבן זוגה. חנוך גם היה הרוח החיה מאחורי אלבום הבכורה שלה, "דפנה ארמוני", שיצא ב-1986. הוא כתב חלק מהשירים והפיק את האלבום יחד עם משה לוי.

 

עוד "תווי שי " במדור המוזיקה של ynet:

שומעים תלתלים: רוני דלומי מול יובל דיין

הרוקנ'רול עדיין חי, אבל כמה זמן עוד נותר לו?

פרידה מהאיש שהמציא את הביטלס

 

האלבום הצליח מאוד וניפק להיטים כמו "אוהבת אותך עוזבת אותך", "היא תיקח אותך" וכמובן "אלה". לרגע אחד, ארמוני היתה הרוקיסטית הכי נכונה בסביבה. ב-1989 היה לה עוד להיט, "סיפור בג'ינס", ואז, ב-1992, הגיע אלבומה השני, "אישה אחת פחות", שנכשל מסחרית. מאז, ארמוני המשיכה לשחק ("בוסתן ספרדי", "הסודות של כנרת"), אבל כמוזיקאית הלכה ונמוגה מהתודעה.

 

דפנה ארמוני עם "אלה". פעם היא היתה הרוקיסטית הנכונה בסביבה

 

מה שמזכיר, כאמור, זמרות מצויינות אחרות שנעלמו לנו מהר מדי. אלונה דניאל, למשל. היא התגלתה ב-1986 עם הלהקה שלה, "טאטו", כזמרת יוצאת דופן - גם בקול וגם במראה. מהרגע הראשון, היה ברור לגמרי שמדובר בכוכבת, והנבואה הזאת התגשמה מהר מאוד.

 

אלבום הבכורה שלה, "מסיבה במרתף הארמון", יצא ב-1990 וכלל שלאגרים כמו "שרה" ו"על גגות תל אביב", שהפך לסוג של המנון בזמן מלחמת המפרץ. עם קול חזק, מראה דרמטי וגישה מתריסה, דניאל היתה המרעננת הרשמית של סצינת המוזיקה המקומית. ואז הגיע ב-1992 האלבום השני "זאבים", שזכה להצלחה פחותה בהרבה.

 

אלונה דניאל. היה ברור לגמרי שמדובר בכוכבת (צילום: עטרה קינן) (צילום: עטרה קינן)
אלונה דניאל. היה ברור לגמרי שמדובר בכוכבת(צילום: עטרה קינן)

כמו במקרה של ארמוני, כישלון האלבום השני (שהוא כמעט קלישאה, תופעה שכיחה אצל אמן צעיר שפורץ עם אלבום בכורה מצליח), הרחיק את דניאל מעולם המוזיקה. היא חזרה בהדרגה רק אחרי מספר שנים, בעיקר כמתופפת. אלבומה השלישי, "ליל הבכורה", יצא רק ב-2008. 16 שנה אחרי "זאבים". יופי של אלבום, שלא ממש זכה להכרה.

 

גם הסיפור של יהודית תמיר נשמע דומה. היא התגלתה באמצע שנות ה-80 כזמרת לווי במופע "עיניים שלי" של יהודה פוליקר, שבו גם ביצעה את השיר "אילו הייתי איתך". בהמשך השתתפה באלבומים "אפר ואבק" ו"תחת שיח היסמין" של אהוד בנאי, שגם הקליט איתה את הדואט הנהדר "החיזיון לפרנצ'סקו גויה".

 

"רומיאו" של יהודית תמיר. זו היתה פנטזיה נהדרת

 

ואז, ב-1990, יצא אלבום הבכורה שלה, "יהודית תמיר", שהפיק פוליקר וגם כתב את מרבית שיריו. האלבום המצויין הצליח מאוד, הניב להיט ענק ("רומיאו") ומיצב את תמיר כזמרת ייחודית, עם קול חם ועמוק שמשלב בין רוק ומוזיקה עממית-יוונית. ארבע שנים מאוחר יותר יצא האלבום השני, "פרחים אדומים", עם כותבים כמו שלמה ארצי ורחל שפירא ונגני על בדמות אבי סינגולדה, חיים רומנו וזוהר פרסקו. אבל כל אלה לא עזרו לו להצליח. את ההמשך אתם כבר יכולים לדמיין, אם הגעתם עד לשלב הזה בכתבה. תמיר נפרדה, די בזריזות, מהעשייה המוזיקלית השוטפת.

 

גם הסיפור של שרון ליפשיץ דומה. היא פרצה ב-1985 עם אלבום בכורה מצליח מאוד, "קולנוע", המשיכה עם אלבום שני שלא ממש שחזר את אותו הישג, "שתי בובות על חוט" מ-1988, והלאה - לשם שינוי - לאלבום שלישי, "קו האושר" שיצא ב-1993. האלבום ייצר כמה להיטים, אבל ליפשיץ עזבה את התחום לגמרי, והגיחה רק לדואט מפתיע עם אביב גפן בשנת 2011 ("נוסטלגיה"). את הנוסטלגיה שחזרו השניים החודש, במסגרת "נשף הרוק של גפן".

 

 

ליפשיץ על עטיפת אלבומה "קולנוע". מאז היא עזבה את התחום (עטיפת אלבום) (עטיפת אלבום)
ליפשיץ על עטיפת אלבומה "קולנוע". מאז היא עזבה את התחום(עטיפת אלבום)

ברור שהסימפטום הזה לא משותף רק לזמרות. היו גם לא מעט גברים שנמוגו אחרי פריצה גדולה. אבל יש משהו בחיים של זמרת, שמקשה עוד יותר את היכולת לנהל קריירה רציפה, כזו שמתנהלת גם אחרי כישלון גדול. בין אם מדובר בחיי משפחה ומשימות של גידול ילדים שנופלות בעיקר על האמא-זמרת, ובין אם מדובר בנישה הקטנה במילא שיש כאן לזמרות, ולא משאירה כמעט מקום למרביתן. בכל מקרה, התוצאה עגומה מאוד.

 

המלכה הבלתי מעורערת, בקטגוריית ה"לאן היא נעלמה?", ומלכה בפני עצמה, היא ללא ספק מזי כהן. היא פרצה בסוף שנות ה-70, כזמרת של להקת "גזוז", עם אינספור להיטים, כולל בביצוע שלה ("חללית", "היא לא תדע"); הצטרפה ללהקת "פרמיירה", שייצרה כמה שירים בולטים; השתתפה בערבי זמר שונים ואז הגיעה כשחקנית וזמרת לאופרת הרוק "מאמי", שעלתה ב-1986 והפכה את כהן לכוכבת.

 

מזי כהן - "אם זאת אהבה". מתי כבר יגיע הקאמבק המיוחל שלה?

 

רק אז, היא העזה להוציא סוף סוף אלבום סולו ראשון. "מזי כהן", שהפיק מוזיקלית איתן גדרון, יצא בשנת 1987 והושמע היטב ברדיו, עם שירים כמו "תחנה בזמן" ו"חופשת מולדת". נדמה היה שההבטחה הבאמת ענקית של מזי כהן החלה להיפרע סוף סוף. אבל האלבום הבא, "מעברים" מ-1992 כבר הצליח פחות.

 

אתם כבר מכירים את השלב הבא בסיפור. בעל פה. מזי כהן הלכה ונעלמה מהשטח. היו לה כמה חזרות מבורכות, כמו השתתפות בשני להיטים מתוך אלבום הבכורה של הדג נחש ("אף אחד", "לא מוותר", 2000), אבל באופן כללי - הכמיהה לקאמבק של מזי כהן נותרה אחת מהפנטזיות היותר שכיחות בקרב חובבי מוזיקה בישראל. לא מזמן ראיתי אותה על הבמה, במופע של אלון אולארצ'יק. היא היתה כובשת ומצויינת בדיוק כמו בשנות ה-80. מזי, אולי הפעם?

 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: ירון ברנר
דפנה ארמוני. אלבום חדש, אחרי 24 שנה
צילום: ירון ברנר
לאתר ההטבות
מומלצים