סטודנטים לוטרינריה: "רואים בנו כוח עבודה חינמי"
הסטודנטים מהאוניברסיטה העברית הפגינו בטענה לנצול מתמשך. טוענים: "הנהלת בית הספר לוטרינריה מנצלת באופן שיטתי מזה שנים את הסטודנטים בשנה ד' ככוח עבודה חינמי לתפעול בית החולים הוטרינרי בבית דגן"
כמאה וחמישים סטודנטים לוטרינריה מהאוניברסיטה העברית הפגינו היום מול בית הספר לוטרינריה ברחובות ומול בית החולים הוטרינרי בבית דגן, במחאה על "הפגיעה בסטודנטים בשנה הקלינית ועל הניצול המתמשך שלהם על ידי הנהלת בית הספר", לדבריהם.
חלק גדול מהמפגינים עטו מסכות של חיות על פניהם מחשש שסגל בית הספר לוטרינריה יזהה אותם ויפגע בציוניהם. "הנהלת בית הספר לוטרינריה מנצלת באופן שיטתי מזה שנים את הסטודנטים בשנה ד' ככוח עבודה חינמי לתפעול בית החולים הוטרינרי בבית דגן", הסבירו המוחים.
הסטודנטים מספרים על משמרות ארוכות ללא שעת סיום מוגדרת, כך שהם מגיעים לבית החולים ב-7:30 בבוקר ומסיימים משמרת בשמונה בערב ולעיתים אף בחצות. הם מוסיפים כי המשמרת מתבטאת בעומס רב, ובין היתר במילוי משימות שלא קשורות לתפקידם. עוד הם טוענים, כי הם נאלצים להגיע למשמרות בשעות בהן אין תחבורה ציבורית, כולל שבתות וחגים. בשנה המדוברת, הרביעית, הם אומרים, אינם יכולים לעבוד במקביל, מה שמכניס אותם לחובות מאוד גדולים.
בשנים 1994 ו-1996 תבעו הסטודנטים בבג"צ ובמחוזי את בית הספר בדרישה לקבל תשלום על עבודתם. בית המשפט המחוזי קבע, כי בעבור משימות שאינן רלוונטיות להכשרתם עליהם לקבל תשלום, ומאז נמנע בית הספר להגדיר מהן המשימות הרלוונטיות להכשרה.
"פוגעים בזכויות הכי בסיסיות שלנו"
במהלך ההפגנה בלטו קריאות מפורשות לעבר יו"ר ועדת הוראה, מירב שמיר ולעבר מנהל בית הספר, גד בנעט, שסירבו לצאת לעבר המפגינים. מנהל ביה"ס אף הזמין משטרה מחשש שהסטודנטים ייכנסו להפגין בתוך בית הספר עצמו, וניסה לדחוק את רגלי המפגינים למתחם אחורי במקום קדמת בית החולים הוטרינרי.
שלומי יחיאב, יו"ר אגודת הסטודנטים בעברית הוסיף: "לא ניתן שבשם האקדמיה יפגעו בזכויות הכי בסיסיות של הסטודנטים. בשם כל נציגי הסטודנטים בכל הקמפוסים, אני קורא להנהלת בית הספר לווטרינריה בעברית להתחבר למציאות בישראל 2016. המאבק שלנו לא ייגמר עד שהפגיעה בסטודנטים תפסק לחלוטין".
סטודנט נוסף שביקש להישאר בעילום שם מספר כי "לא יכולתי להגיע היום, כמה סמלי, מכיוון שאני נמצא בבית החולים עד מאוחר בלילה. שמעתי את המפגינים מבחוץ ושמעתי גם רחשים של הסגל מבית החולים, ואני מחזק את ידם. הגיע הזמן שיחליטו – או שאנחנו סטאז'רים ונקבל משכורות של סטאז'רים, או שאנחנו סטודנטים ויתנו לנו ללכת הביתה.
"זה המקצוע שבחרנו", הוסיף. "לטחון עבודה וללמוד קשה זה ברור וזה חשוב, אבל הניהול זמנים שעושים לנו, הזלזול הזה בזמן שלנו, במקום שננצל אותו ללמוד, בתכלס אנחנו מחזיקים את ביה"ח ככח אדם" "אשתי עובדת ב-2.5 עבודות כדי להחזיק אותנו, וכמה שאנחנו לא אוהבים את זה ההורים עוזרים לנו מדי פעם אפילו שאנחנו מנסים להימנע מזה. מה שעבדתי בשנה שעברה ומה שאשתי עובדת עכשיו מכסה לנו מים אוכל חשמל, שכר דירה לא היינו יכולים לשלם".
לפנייה לכתב/ת 
