בשארית כוחותיהם: פרמאר יעזור לממפיס?
הוא מנסה לשים מאחוריו את שלושת החודשים הקשים בתל-אביב. היא סובלת ממכת פציעות ועייפות רגע לפני הפלייאוף, ומשתדלת לאזור כוחות כדי לעמוד על הרגליים. יחד מנסים אקס הצהובים והגריזליס לצאת לדרך חדשה אחרי עונה לא פשוטה בכלל, ולנסות לסיים אותה עם אוויר בריאות
מספר שעות אחרי ההפסד של מכבי ת"א להפועל ירושלים בארנה, השלישי העונה של הצהובים לאלופה והשני בבירה, ג'ורדן פרמאר עלה להופעת הבכורה המחודשת שלו ב-NBA.
זה היה סמלי שהפרמיירה החגיגית של אחד הפלופים הגדולים בתולדות מחזיקת הגביע תעבור בהצלחה. היריבה שעמדה מולו הייתה "רק" פיניקס, אבל בשביל שחקן שלא ערך משחק רשמי קרוב לחודשיים ולא הופיע ב-NBA למעלה משנה, גם ניצחון על יריבה חלשה רחוק מלהיות מובן מאליו.
פרמאר סיפק במשחק הזה את הסחורה מעל ומעבר למצופה. הרכש החדש של ממפיס קלע 12 נקודות באחוזים טובים (4 מ-8), לקח שלושה כדורים חוזרים ולא איבד בכלל. הוא עלה על הלוח רק ברבע השלישי, אבל לקח אחריות ברבע האחרון, שבו צלף שמונה נקודות חשובות.
שבע דקות לבאזר עלה לזריקה קשה שצללה פנימה והעלתה את הגריזליס ליתרון נקודה. פחות מדקה לאחר מכן, פיק אנד רול יעיל עם זאק רנדולף הסתיים בקליעה מחצי מרחק. הכל בא לו בטבעיות, כמעט בקלות.
למרות שהגיע לקבוצה זמן קצר לפני כן, פרמאר נראה חלק אינטגרלי ממנה, כאילו התחיל איתה את העונה, והציג לאלה שפיקפקו ביכולת שלו להמציא את עצמו מחדש גרסה שונה לגמרי של השחקן המדוכא, האנמי והאפאתי ששוטט בישראל. בהתקפה המכרעת הוא אפילו שיחרר זריקה תוך כדי שהייה באוויר, אך החטיא אותה מעמדה יחסית נוחה. למזלו לאנס סטיבנסון היה שם כדי לחפות עליו עם ריבאונד התקפה, כי הרי בערב כזה שום דבר רע לא היה יכול לקרות לו.
פרמאר הגיע לממפיס בסיטואציה מיוחדת, מעמדת אנדרדוג ברורה, והונחת ב"פדקס פורום" אחרי שלושה חודשים מדכאים מאוד בתל-אביב במהלכם הספיק ליצור לעצמו נזק תדמיתי ומקצועי בהיקף שעדיין לא התברר במלואו.
הוא נחשב לאחד מאדריכלי הכישלון הקולוסאלי של מכבי ת"א ביורוליג בכל היבט. כמשתכר הגבוה ביותר בסגל והשחקן שהרוויח את הסכום הכי גבוה במכבי ת"א מאז קרלוס ארויו ב-2008 (מיליון וחצי דולר לעונה) היה מצופה ממנו פשוט להיות ג'ורדן פרמאר של חורף 2011, הסופרסטאר ששילהב את ההמונים ועזב כשהוא נמצא במעמד מיוחד.
בזמן שעלה חזרה למטוס לארה"ב להמשך קריירת ה-NBA שלו, האוהדים בישראל הרגישו כאילו עוגת הקצפת שניתנה להם בהנחה נלקחה מהם בטרם הספיקו לאכול חצי ממנה.
געגועים לקונלי ולגאסול
רק שבתצורתו הנוכחית פרמאר לא הזכיר אפילו במעט את הכוכב של אז. הוא סבל קשות משיתוף הפעולה הצולע עם טיילור רוצ'סטי בקו האחורי והיה חתום על אחד ממופעי הבלהות הגדולים בתולדות המועדון - המשחק הזכור לשמצה מול דרושפאקה, שהסתיים עם החטאות עונשין מכוונות של שניהם בניסיון נואש לכפות הארכה.
בשמונת משחקי יורוליג בעיקר הפציץ משלוש (במהלך שלב הבתים לקח 36 זריקות מחוץ לקשת לעומת 26 לשתיים) והסתפק ב-8.9 נקודות, 2.8 אסיסטים ו-2.4 ריבאונדים. הקדנציה המאכזבת כל-כך הסתיימה בקול ענות חלושה בחודש ינואר האחרון בלי אף תואר ועם טעם חמוץ ושורף בלשון.
למרות הסבל שהסב הקשר ביניהם לכל אחד מהצדדים, הודעת הפרידה שהוציאה מכבי ת"א מפרמאר הייתה מפויסת. בין השורות נכתב בה על רצונו "למצוא לעצמו קבוצה ב-NBA", שאיפה שהייתה נראית כמעט תלושה מהמציאות באותם ימים לאור אי היכולת שלו לסחוב קבוצת יורוליג לטופ 16.
באירופה החלו לצוץ דיווחים לפיהם פנאתינייקוס תשים את ידיה על השלל ותצרף אותו לשורותיה, אלא שהיא הסתפקה בסופו של דבר באקס אחר שלא מעורר געגועים אצל משפחת פדרמן – מרקז היינס. פרמאר נעלם מהרדאר לתקופה מסוימת, ופתאום מצא את עצמו בליגה הטובה בעולם. ולא סתם בליגה הטובה בעולם, אלא בקבוצת פלייאוף. במערב.
ניתוח קר של הסיטואציה מגלה שלא צריך להיות כל-כך מופתעים מהשידוך הזה, בעיקר מאחר שפרמאר הצטרף לממפיס עם כובע שונה לחלוטין מזה שהגיע איתו לארץ הקודש רק בסוף הקיץ האחרון. אם במכבי ת"א הציפייה הייתה שיהפוך למנהיג שעושה הרבה מהכל בהתקפה, בממפיס החבולה הוא חתם על חוזה ל-10 ימים, נמצא תחת מעקב ונבחן על כל פעולה שלו בזכוכית מגדלת, בידיעה די מובנת מאליה שאם יחרוק יישלח לביתו כלעומת שבא.
התקופה שלו ב-NBA, שבה כזכור זכה בשתי אליפויות עם ל.א לייקרס כשחקן משלים, מוכיחה שאת נישת השחקן שקולע שלשות, יודע להוביל כדור בשעת צרה ומוסיף ניצוץ להתקפה הוא יודע למלא כמו שצריך. בכל הקשור לאיוש משבצת הכוכב הראשי בהצגה שצריך להוביל מועדון לפסגות חדשות הוא עדיין טעון הוכחה, ואפילו פחות מכך.
ממפיס בדקה בשבוע האחרון אם פרמאר הוא תחליף הולם למייק קונלי, והחליטה להמר עליו אחרי שבחנה את השוק וגילתה שלא תמצא פתרון טוב או זול יותר למה שהיא צריכה כרגע. נכון להיום היא מדדה בצעדים איטיים לפלייאוף וסובלת מאוד משורה של פציעות של שחקנים מרכזיים, בהם מארק גאסול שגמר את העונה בפברואר, קונלי שמושבת מאז ה-7 במארס עם פציעה בגיד האכילס ורנדולף שבחודש האחרון השלים רק שישה משחקים ועדיין רושם היעדרויות פה ושם.
בלי שלושה מהעוגנים שלה, וללא מריו צ'אלמרס שגם כן יצא מכלל פעילות, היא שמה את יהבה בלית ברירה בעיקר על טוני אלן, שפרט לתרומה הקבועה בהגנה מראה שיש לו מה לתת גם בהתקפה, ובמארס קולע 13.6 נקודות בממוצע למשחק (לעומת 6.7 ו-3.6 בלבד בפברואר וינואר בהתאמה).
מקבוצת כדורסל לתחנת רכבת
מאז פציעתו של גאסול עומדת ממפיס על מאזן בינוני של 12:11, ומאז שגם קונלי נפצע ירדה ל-8:4. פרמאר הוא לא היחיד שצורף בפורמט של חוזה עם תוקף קצר כדי לתת מעט אוויר לשחקנים שנשארו בקו הבריאות; יחד איתו סיכמו בקבוצה גם ריי מקאלום (שנחתך מסן אנטוניו) וקסבייר מאנפורד (שהוקפץ מליגת הפיתוח ולא באמת מייצר השפעה בדקות המועטות שהוא מקבל מדייב ג'ורגר).
מול הספרס שלשום השניים הראו ניצוצות של כדורסל טוב עם 15 נקודות ב-33 דקות משותפות, אלא שבסופו של דבר כולם עדיין מתגעגעים לקונלי, וזה אומר הכל.
אז פרמאר מתאקלם לא רע בביתו החדש, הוזעק לחמישייה בשני המשחקים האחרונים וגם מנפק ממוצעים משביעי רצון (10 נקודות, 2.3 ריבאונדים ו-3.3 אסיסטים ב-4 משחקים), אבל בממפיס, שלפחות אמורה למנוע מעצמה מפגשים עם גולדן סטייט או סן אנטוניו בסיבוב הראשון, עדיין מתגעגעים לימים יפים יותר.
שרשרת הפציעות הביאה את המועדון למצב תקדימי ובעייתי והפכה אותו לתחנת רכבת. 27 שחקנים שונים לבשו רק העונה את מדי הקבוצה, הכמות הגדולה ביותר ששיחקה במועדון כלשהו באותה עונה מאז דאלאס של 1996/1997. עד היום תשע קבוצות בהיסטוריה של הליגה שיתפו לפחות 24 שחקנים - אף אחת מהן לא הגיעה לפלייאוף.
קליבלנד של 2007/2008, יוסטון של 2004/2005 והמאבריקס של לפני תשע שנים, שכן התברגו בין שמונה האחרונות במזרח או במערב, הכלילו בסגל בשלב כזה או אחר של העונה רק 23 שחקנים. לשם ההצלחה הפנומנלית של גולדן סטייט העונה, למשל, נדרשו 16 כאלה בלבד.
ממפיס, אם כן, תעשה בקרוב היסטוריה לא מחמיאה כשתהפוך לראשונה בתולדות הליגה שנותנת לכל-כך הרבה פרצופים להיות חלק ממנה בפרק זמן כה קצר, ועוד מצליחה להגיע עם חלקם למשהו. שבועיים לסיומה של העונה היא מדורגת במקום החמישי במערב, מרחק חמישה משחקים וחצי מל.א קליפרס שבמקום הרביעי ושני משחקים וחצי מפורטלנד שבמקום השישי.
לכאורה זה אזור נוח ובטוח שהמשך שהייה בו נותן לה את הפריבילגיה להמשיך לחלום. למרות השורה התחתונה החיובית בתקופה האחרונה היא מתמודדת עם יותר כאבי ראש מאשר בשורות טובות, וזה נכון בעיקר לגבי רנדולף - שהסתבך גם מחוץ לפרקט אחרי שהואשם בכך שחנק אישה מלון בלוס אנג'לס והשאיר אותה עם פנס בעין וצוואר נקוע.
אחרי הניצחון המתבקש על פיניקס ממפיס הפסידה לל.א לייקרס ולא הצליחה לנצל הרכב מדולל במיוחד של סן אנטוניו - פעמיים תוך שלושה ימים - כדי לדגדג אותה. בעשרת המשחקים האחרונים היא הפסידה שבע פעמים, יותר מעשר קבוצות במערב ובדיוק כמו דאלאס, פיניקס וניו אורלינס המידרדרות. בחסות הנפילות אלן המשתפר הפך במהלך ההפסד ל"בלאק ממבה" וחבריו לשחקן השני הכי מבוגר בתולדות הליגה שמשחרר 12 זריקות וקולע את כולן (הראשון היה קארל מלון) ומאט בארנס בן ה-36 הפך לשחקן המבוגר ביותר שמנפק טריפל-דאבל (26 נקודות, 11 ריבאונדים ו-10 אסיסטים מול ניו אורלינס) לראשונה בקריירה שלו.
אלא שגם ציוני הדרך של שחקניה המבוגרים לא באמת עזרו לממפיס להביא את עצמה למצב שהיא יכולה לתת לקונלי לנוח בשקט, או לאפשר גאסול להשתקם מהפציעה ללא דאגות בידיעה שהחברים שלו יהיו בסדר בלעדיו. כרגע היא נואשת לשניהם כמו שג'ורדן פרמאר זקוק לביטחון תעסוקתי, ומקווה שההבלחות של אקס מכבי ת"א יעזרו לה כדי להסדיר נשימה בהמשך. "הוא היה שותף בכמה משחקים גדולים", אמר עליו לאחרונה מאמנו החדש. "והוא עדיין רק בן 29. אני מקווה שדרך החוויה שהוא יקבל הוא יעזור לנו". רנדולף אמר אחרי המשחק מול פיניקס: "הוא אלוף, ולדברים כאלה בדיוק אנחנו מצפים ממנו".
הבשורה הטובה מבחינת ממפיס היא שהמכות הרבות שחטפה כנראה חישלו אותה, והפכו אותה לאחת מהקבוצות בעלות האופי החזק ביותר בליגה. 65 אחוז מהניצחונות שלה הושגו בקלאץ' (בחמש הדקות של הרבע האחרון או בהארכה). לא במקרה היא קולעת בפרק הזמן הזה ב-38.5 אחוזים לשלוש, ומדורגת במקום השלישי בליגה בשתי הקטגוריות גם יחד. הבשורה הרעה? על פי מדד ה-BPI של ESPN, היא נחשבת פייבוריטית לנצח רק עוד שני משחקים מתוך השמונה שנותרו לה לפני שהדבר האמיתי מתחיל. עם פרמאר או בלעדיו, היא עלולה לגלות שהחלק הקשה בעונה המורכבת הזאת עדיין לפניה.
לפנייה לכתב/ת 
