תרגיל אולימפי / שערוריית האופניים
המוח היהודי ממציא לנו פטנטים: כדי לקרב רוכבת אופניים ישראלית לאולימפיאדה, מה שיביא תקציבים לענף, האיגוד אירגן תחרות, בחר יריבות חלשות ודחה נבחרות שרצו להגיע – ואפילו הציעו לממן את שהותן. יו"ר האיגוד: "אתה לא מביא רוכבות עילית כדי לא לצאת רע"
איך מביאים רוכבת אופניים לאולימפיאדה בריו, במדינה שבה הענף רחוק מהצמרת העולמית כרחוק ים המלח מהר הסוכר? ייתכן שהמוח היהודי ייצר גם הפעם יש מאין.
קצת רקע היסטורי: אולימפיאדת רומא 1960 נצרבה בתודעה של מוקירי הענף, ולא רק משום שהייתה הראשונה והאחרונה בה השתתפו רוכבים מישראל. שני נציגינו, הנרי אוחיון יבדל"א ויצחק בן־דוד ז"ל, לא הגיעו לקו הגמר. הראשון התנגש ברוכב פקיסטני ופרש מהמרוץ, השני רכב נגד הכיוון כדי לחפש את משקפיו שנפלו – ונפסל.
56 שנה אחרי הטראומה, ראשי האיגוד עושים ככל יכולתם כדי שתהיה לנו נציגה בריו. מדליה אין סיכוי שנראה, אפילו עם אופניים חשמליים, אבל רוכבת אולימפית פירושה תוספת רצינית לתקציב. הקריטריון האולימפי בענף פשוט: מקום 100 בעולם לפחות. שתי הרוכבות המובילות שלנו באופני כביש, פז בש ושני בלוך, מתנדנדות באזור הזה. איך מסדרים להן ניקוד? מארגנים מרוץ שמוכר על־ידי איגוד האופניים הבינלאומי (UCI).
דרישת המינימום היא לארח לפחות חמש נבחרות זרות. מה הבעיה? אם יבואו נבחרות חזקות, הישראליות לא יקבלו ניקוד. מה הפתרון? מזמינים נבחרות חלשות יחסית, דוגמת קפריסין, אסטוניה ומלטה. לא בדיוק תואם לחזונו של הוגה הרעיון האולימפי פייר דה קוברטן, אבל יעיל.
הקבוצה למען הרוכבת
לפי עדויות שהגיעו ל"ידיעות אחרונות", נבחרות עדיפות משלנו שביקשו להשתתף ב"טור ערד" שנערך בתחילת החודש, נענו בשלילה. זאת למרות שלפחות אחת מהן אפילו הציעה לממן את שהותה.
מעבר לסינון המתחרים, דאגו המארגנים שהמרוץ יחולק לשלושה קטעים, שכל אחד מהם יעניק ניקוד. מאמני הנבחרת שלנו הינחו את המתחרות כי מנצחת הקטע הראשון (נגד השעון), היא זו שיתר הבנות יסייעו לה לנצח גם בשני הקטעים הנותרים. באופניים הדבר בהחלט מקובל. אלא שכאן אירע פנצ'ר, ולאו דווקא בגלגלים. אחת השחקניות בהצגה פשוט סירבה לשתף פעולה.
בקטע הראשון ניצחה שני בלוך, אך פז בש לא צייתה להנחיות ובקטע השני סיימה שנייה אחרי רוכבת קפריסאית. בלוך נאלצה להסתפק במקום השלישי ולאבד ניקוד חשוב. מכיוון שאבדה הזדמנות פז, תרתי משמע, בש הושעתה מהקטע השלישי. בלוך סיימה שנייה בדירוג הכללי, אחרי הקפריסאית, נכנסה למאייה הראשונה, אבל ספק אם הניקוד יספיק לה עד המועד הקובע ביוני. למרות ההצגה שביים למעשה האיגוד ובחירת המשתתפות.
מאמן הנבחרת: אלה חוקי המשחק
"כמות הרוכבות שיכולנו לארח הייתה מלאה", מסר בתגובה יו"ר איגוד האופניים יוני ירום. "זו פונקציה של המסלול, מקומות הלינה. בערד יש 300־250 מקומות לינה, עם כל המלווים".
דחיתם נבחרות איכותיות שמעמידות בסכנה את הרוכבות שלנו.
"בחרנו לפי מי שבא ראשון, התמלא וזהו".
סירבתם לקבל נבחרות שהסכימו לבוא על חשבונן.
"זה מרוץ ראשון שמארגנים פה, ואתה לא מביא את רוכבות העילית בעולם כדי לא לצאת רע. זאת הטקטיקה של הרבה קבוצות מדרג נמוך. מה זה שווה אם הייתי מביא לפה את אלברטו קונטאדור? גם באתלטיקה לא תביא לריצת 100 מ' כאלה עם תוצאה של 9.8 שניות".
במרתון ובטניס דווקא מתים להביא את הטובים ביותר.
"המדיניות היא לקדם את הספורט הישראלי, ואז אתה צריך להביא קבוצות ששוות או קצת יותר טובות, לא הרבה".
כלומר, ועדה מסדרת לישראליות.
"התחרות בשביל הישראליות, לא בשביל זרות".
בלוף כדי להגיע לאולימפיאדה.
"לא, לאולימפיאדה אתה צריך לקדם על בסיס מקום פנוי. ייקח זמן עד שתהיה לנו נבחרת נשים נורמלית. כמארחים, יש לנו זכות בחירה לפי חוקי ה־UCI. שום דבר לא נעשה בצורה לא הוגנת".
ירדן גזית, המנהל המקצועי של הנבחרת: "הרוכבות שלנו לא ברמה של עשר הראשונות, אבל הן עשו תוצאות יפות בתחרויות בינלאומיות. רצינו לעזור להן להגיע לאולימפיאדה, מה שלא עשו פה 60 שנה".
הלוואי שבכדורגל היינו יכולים לבחור יריבות ולביים את מוקדמות המונדיאל.
"ממש לא מביימים, ועובדה שבסופו של דבר ניצחה רוכבת קפריסאית".
היו נבחרות שרצו לבוא על חשבונן.
"הצעה נחמדה אבל לא רלוונטית, כי צריך לטפל בהן מבחינת לוגיסטיקה, לינה".
חסרים בתי מלון בים המלח?
"לא יודע אם חסרים, אבל כולנו היינו במלון אחד. שם היה מטה המרוץ, והייתה מגבלה של מקום. לארגן אירוע של מרוץ כביש זה מורכב".
מה המיקום הריאלי של שני בלוך בעולם?
"היום היא 95, קשה לדעת אם תישאר שם בעוד חודשיים. זה די גבולי".
אילן אולמן, מאמן נבחרות ישראל, לא מנסה לייפות את המציאות העקומה: "הנחת העבודה שלי אומרת שכדי שיהיה ענף, אצטרך לשחק את המשחק שאני לא אוהב אותו בעצמי. אנחנו לא אימפריית אופניים. קפריסין, אסטוניה ומלטה מדורגות מעלינו. מצחיק אותי שאומרים שהבאנו יריבות שאנחנו יכולים לנצח, כי אנחנו כלום מכלום. עד לפני חמש שנים לא הייתה פה בכלל נבחרת".
אז למה שנשלח רוכבת לאולימפיאדה?
"כי בישראל, אם אתה לא באולימפיאדה, לא תקבל הקצבה. זו לא המצאה שלנו, וזה לגיטימי. אנחנו לא מאריות הענף, אז להגיד שפיברקנו תחרות?"
לא פיברקתם, כי אף אחד לא המציא תוצאות, אבל ביימתם. בחרתם את המשתתפים בהצגה.
"נכון, הביקורת הוגנת, אבל אלה חוקי המשחק ואם זה נהוג בכל העולם, למה שננהג אחרת?"
מי רצה להגיע ולא הסכמתם?
"אוקראינה, אזרבייג'ן ונבחרות ממזרח אירופה שמחפשות נקודות. הזמנו חמש נבחרות אחרות. אני לא רוצה פה נבחרות שיעשו לנו בית־ספר".
ואני חשבתי שכדי להגיע לאולימפיאדה צריך שהספורט ינצח.
"איך הספורט ינצח? חוץ מכדורגל ומכדורסל אין פה הקצבות. אם לא אעמוד בקריטריון הראשון – תביא תוצאה וקבל כסף – איך אבנה ספורט? זו פירמידה הפוכה שאין לי דרך להתמודד איתה".
דווקא עכשיו, עם ה־BDS והחרמות, דוחים נבחרות שרוצות לבוא?
"מי שלא בענף לא יבין את זה. ניסינו לשלוט בסוג הנבחרות שהבאנו והערכנו שאולי אותן נצליח לנצח".
אם היינו יכולים לבחור את המתחרות במלכת היופי, הייתה לנו מיס יוניברס כל שנה.
"בסדר. ואז כמלכת יופי היא תוכל גם להצליח".
מנכ"ל הוועד האולימפי: "יכול להיות שזו טעות"
ומכיוון שהרוח האולימפית לא ממש נושבת בסיפור הזה, מעניין לשמוע את דעתו של מנכ"ל הוועד האולימפי הישראלי, גילי לוסטיג. "הבנתי שהייתה להם בעיה לוגיסטית לארח יותר מחמש נבחרות", מסר לוסטיג. "זה חלק מהמשחק העולמי והאיגוד שלנו התיישר".
לא מפריע לך שככה נגיע לאולימפיאדה?
"חד־משמעית, גם אני אוהב שמנצחים דרך מצוינות. יכול להיות שזו טעות, אבל בגדול רצינו להכניס רוח חדשה בשלושה־ארבעה ענפים חדשים. אתה יכול להגיד שזה חוקי אבל מסריח".
לפנייה לכתב/ת 
