תאיר ראדה - המשבר התקשורתי של העליון
פרשת תאיר ראדה מאיימת על מעמדו של בית המשפט העליון בעיני הציבור ושמה אותו למעשה בלב ליבו של משבר תקשורתי
תעלומת הרצח של תאיר ראדה מאיימת על מעמדה של המשטרה ואמינותה בעיניו של הציבור. חשיפתן של ראיות שלא הובאו בפני בית המשפט, היעדר דנ"א של רומן זדורוב בזירת הפשע והתשה מתמשכת שלו בחדר החקירות עד למה שנראה כהוצאת הודאה בכפייה, גורמים לכולנו לחשוש שמא יום אחד נהיה גם אנחנו על הכוונת של חוקרי המשטרה.
עוד בערוץ הדעות:
"הדור הדיגיטלי" - עתיד המזרח התיכון
אבל לא פחות חשוב מכך, פרשת תאיר ראדה מאיימת גם על מעמדו של בית המשפט העליון בעיני הציבור ושמה אותו למעשה בלב ליבו של משבר תקשורתי.
מכתבה לכתבה, כאשר אפילו אמה של תאיר עצמה נוטה להאמין כי אינה חושבת שזדורוב הוא הרוצח, הולכת ומתחזקת בקרב הציבור התחושה שבית המשפט עשה טעות ושלח אדם חף מפשע לכלא, טעות שהחלה בבית המשפט המחוזי וחזרה על עצמה בעליון. נכון לעכשיו, האש הציבורית מופנית רק למשטרה, אבל זה רק עניין של זמן עד שהספק יחל לכרסם גם באמונו של הציבור במערכת המשפט עצמה.
הטענה כי בית המשפט נתון למשבר תקשורתי אינה טענה אינטואיטיבית. באופן טבעי נכון לבתי המשפט להתרחק ככל האפשר מעין המצלמה ומה לשופטים המכובדים שלנו (איני אומר זאת בציניות) וביקורת של טוקבקיסטים וכותרות מתוזמנות רייטינג במהדורות המרכזיות. אבל האמת היא, שהעליון תלוי היום יותר מתמיד בלגיטימציה שהוא מקבל לפועלו מהציבור, שכן בהעדר לגיטימציה זו ורצון הציבור להגן על מעמד שופטיו, מה ימנע מהפוליטיקאים להחליש עוד יותר את מערכת המשפט, להעמיק את התערבותם בהליך בחירת השופטים ולהתעלם כליל בפסיקותיו של בג"ץ?
בהיעדר חוקה, השכפ"צ של מערכת המשפט העצמאית בישראל, נאהב זאת או לא, הוא רצונו הטוב של הציבור.
שתי אפשרויות
מרים נאור, נשיאת בית המשפט העליון, מבינה זאת היטב ואני בטוח שגם היא מיהרה לצפות ב"צל של אמת", הסדרה שחשפה חשודה מרכזית חדשה ברצח. בימים כמנהגם, מעמדה של מערכת המשפט בעיני הציבור הוא עניינה של שרת המשפטים, אך מכיוון שמפלגתה שלה עצמה מנהלת מלחמה ארוכת שנים כנגד בג"ץ, נותרת נשיאת בית המשפט העליון לבדה במערכה.
וממש כמו בפרסומת של ביטוח ישיר, עומדות בפני הנשיאה שתי אפשרויות: האפשרות האחת היא לקחת חלק בשיח הציבורי סביב תיק זדורוב, לפתוח אותו מחדש או להסביר מדוע בכל זאת בית המשפט העליון מחזיק בפסיקתו. השנייה, היא לאחוז בקרן אלת הצדק העיוורת, להתייחס לכותרות כהסחת דעת בלי רצויה ולקוות מאוד שלא יושב בכלא אדם חף מפשע.
ואם תבחר בשנייה, יכולה לקרות אחת משתי אפשרויות: האחת, שהפרשה תשקוט ובסופה הציבור, התקשורת והפוליטיקאים ידעו שמערכת המשפט שלנו אינה "נכנעת לטרור" ולא נרתעת לעשות צדק גם כשמעמדה הציבורי עומד בסכנה. השנייה, שאמונו של הציבור במערכת המשפט יפגע ושפוליטיקאים ינצלו זאת בכדי להמשיך במתקפה האישית שלהם על בג"ץ.
המלצתי לנשיאת בית המשפט העליון היא להבין מהר ככל האפשר שהיא נמצאת בעיצומו של משבר תקשורתי ושיש מי שישכיל להשתמש בו כנגד המוסד שהיא עומדת בראשו. ומה עליה לעשות עם כן? ראשית כל, ודאי שלא לרקוד לחלילו של הציבור. עם זאת, עליה לייצר עמו שיח, חד-כיווני ומתוכנן היטב, בו היא מנגישה ומשקפת את שיקולי בית המשפט ומסבירה את החלטותיו באופן שאינו מצטדק.
יש שיקראו זאת ומיד יחשבו שבהמלצותיי אני מוזיל את מעמדה של מערכת המשפט ורק פותח דלת לביקורת נוספת כלפיה. בימים כמנהגם הייתי מסכים, אך בתקופה זו, בה אותה מערכת כבר נמצאת תחת מתקפה בכל החזיתות, היא אינה יכולה להמשיך ולהתבצר בעמדתה המתבדלת והמורמת מענייני השעה.
ואם פרשת זדורוב לא מספיקה בכדי להעיר את השופטים, שיחכו להכפשות שיגיעו (וכבר מגיעות) מהממשלה בסוגיית מתווה הגז. הציבור הכריע לטובת נתניהו בכל מערכה אליה יצא עד כה ובבוא העת הציבור יבחר בו גם במערכתו נגד בג"ץ.
אדם וייס, לשעבר יועץ פרלמנטרי ודובר בכנסת
לפנייה לכתב/ת 
