בעקבות מות שירה בפרו: למה מתים ממחלת גבהים?
מחלת גבהים ניתנת למניעה בקלות, אלא שמטיילים רבים מתעלמים מאותות האזהרה. התוצאה היא קריסת מערכות, נזק מוחי בלתי הפיך ומוות. ממה נגרמת מחלת הגבהים, איך ניתן למנוע את הטרגדיה ומה הטיפול במקרה חירום?
היום (א') תגיע לישראל גופתה של שירה רוט בת העשרים, שנהרגה ביום חמישי במערב פרו. הוריה סיפרו כי בתם חשה ברע וכפי הנראה מצבה הידרדר לכדי קריסת מערכות, בעקבות טיפוס על הר גבוה, מצב המכונה "מחלת גבהים".
זה החל ביום שני האחרון: שירה שהייתה בטיול בפרו עם חברתה ואמה של החברה, יצאה לטרק בהר בגובה 4,800 מטרים. בשלושת ימי הטיול חשה שירה ברע, אך רצתה להמשיך בו. ביום רביעי, שלחה שירה לאמה הודעת ואטסאפ בה היא כותבת: "אני בקריסת מערכות, מרגישה שאני הולכת למות".
בערב של אותו יום, קיבלו הוריה הודעה על כך ששירה נרדמה באוטובוס בדרך ללימה. חבריה ניסו להעיר אותה וחשו שעורה קר, ותוך כדי נסיעה הבינו כי היא נפטרה.
מתחיל בכאב ראש עייפות ובחילות
מדובר במחלה קשה מאוד המשפיעה על מטפסים העוברים גובה של 8,000 רגל (2,400 מטרים). המחלה נגרמת בשל ירידה בלחץ החלקי של החמצן באוויר ורמות חמצן נמוכות בגובה רב. ככל שהטיפוס מהיר יותר, הגוף אינו מצליח להסתגל לשינויים ברמות החמצן.
במצב זה, תאי הדם האדומים אינם מצליחים להעביר כמות מספקת של חמצן לתאי הגוף. כדי לפצות על כך, קצב הלב מתגבר, אולם בד בבד מתרחשים תהליכים של בצקת (אגירת נוזלים) עקב דליפה מכלי דם. התוצאה היא הרסנית: בצקת ריאות, ופגיעה מוחית בלתי הפיכה.
.jpg)
התסמינים הראשונים של מחלת גבהים כוללים כאב ראש, בחילה, תיאבון ירוד, עייפות ונדודי שינה. לרוב התסמינים קלים וחולפים עם מנוחה, שיכוך כאב וטיפוס הדרגתי של לא יותר מ-300 מטרים ליממה.
במחלת גבהים בגובה של מעל 3,000 מטרים עלול להתפתח קוצר נשימה, עד לבצקת ריאות לצד פגיעה בזיכרון והזיות. מעל 4,000 מטרים, כבר עלולה להתפתח פגיעה מוחית שכוללת פגיעה בקליפת המוח, התפתחות בצקת ריאות ודליפת נוזלים מכלי דם. גובה של מעל 7,500 מטרים, נקרא "איזור המוות" בו רבים מהמטפסים יאבדו את הכרתם עד למוות.
הטיפול היעיל
הטיפול מתחיל באיבחון הנכון ובזמן בשלבים המוקדמים. המחלה ניתנת למניעה על ידי הגבלת קצב העלייה, מנוחה, שתיה מרובה והימנעות משתיית אלכוהול.
כאשר מתחילים הסימפטומים הראשונים של מחלת גבהים (כאבי ראש, בחילות, עייפות, הקאות או נדודי שינה) יש לרדת לגובה נמוך יותר בצורה בטוחה ומהירה ככל האפשר, וחל איסור להמשיך ולטפס לגובה.
במצבים קשים יותר של מחלת גבהים, ניתן טיפול בחמצן, ובתרופה דיאמוקס (אצטזולאמיד). תרופה זו היא משתנת, ומפחיתה את תהליכי הבצקת המתפתחים בגוף. במקרים מסויימים ניתנת התרופה ניפדיפין המפחיתה את לחץ הדם, והתרופה דקסמתאזון ממשפחת הסטרואידים – המפחיתה את היווצרות הבצקות בריאות ובמוח.
מרבית מקרי מחלת הגבהים הם קלים, והלוקים בה משתפרים במהירות לאחר שהם יורדים בגובה. עם זאת, במקרים אחרים, בעיקר כאשר מתעלמים מהסימפטומים הראשונים, עלולה המחלה להידרדר במהירות עד למוות.
הוריה של שירה מספרים על הרגעים האחרונים:
לפנייה לכתב/ת 
