כך מצאתי עבודה אחרי ששלחתי 300 קו"ח
כשהילה גל החליטה לעבור הסבה ממשפטים למערכות מידע - היא לא תיארה לעצמה את דרך הייסורים שתעבור עד שתמצא סוף כל סוף עבודה ראשונה בתחום. בסוף המאמצים צלחו - בזכות מעסיק אחד שנתן לה הזדמנות. טור אישי
ביום סגרירי אחד, לאחר 14 שנות עבודה רצופות שכללו באמצע טיול בדרום אמריקה - מצאתי את עצמי פתאום ללא עבודה. לובשת אך ורק פיג'מות, מתעוררת ב-12 בצהריים ובשיא החוצפה מקפידה על שנ"צ, כי חיפוש עבודה הוא הרי עסק מעייף מאוד.
סיפרתי לאנשים במבוכה שאני כרגע "בין עבודות" (כשרק אלוהים יודע אילו). ובמילה אחת: מובטלת, המילה הזאת שכל כך מפחיד להוציא מהפה. כל זה אחרי שסיימתי תואר במשפטים ועוד תואר במערכות מידע, ועוד שניהם באוניברסיטה ולא במכללה.
לא הבנתי איך הגעתי למצב הזה, כי עד עכשיו העבודה הייתה חיי: בתנורים של פיצה האט, במזנון של אולם קולנוע, במכירות של אורנג', בעוד מזנון קולנוע, במלצרות של שלוש מסעדות ובמחלקת הגבייה של משרד עורכי דין גדול. אבל ידעתי שאני חייבת אתגר מקצועי ושאיני רוצה להעביר את חיי בניסוח חוזים או בייצוג עבריינים.
אז למרות הנוחות של עבודה קלה בגבייה, במקביל לתואר במשפטים שסיימתי בהצטיינות, המשכתי לדבר הכי רחוק ממני - מערכות מידע. שתבינו: המורה שלי למתמטיקה ואני נפרדנו כידידים בכתה י', ביום שאמר "קוסינוס". הקורסים המתמטיים בתואר ריסקו אותי, ההתעקשות להישאר במשרת הגבייה לא עזרה וסיימתי בממוצע עלוב של 71. ידעתי שעם זה לא אגיע רחוק, אבל איך אסביר להורים שאני צריכה לעשות הסבה להסבה?
מאות קו"ח - בלי תגובה
שלחתי מאות קורות חיים בתקווה לטוב, בלי לקבל כמעט תגובה. כשאיכשהו היו מתקשרים אלי, מרוב המבוכה הייתי מגמגמת וממלמלת, והמנהל שאמור היה להחליט אם לזמן אותי, ממש כמו המשיח של שלום חנוך, לא בא וגם לא מטלפן. האבטלה נמשכה, חשבון הבנק התרוקן וההורים היו לחוצים ולוחצים.
בו זמנית, מקורביי סיפרו לי כמה אני חכמה, מוכשרת ועשויה מהחומר שכל מעסיק מחפש בנרות. לכי תסבירי להם ששלחתי כבר 300 קורות חיים וכמעט אף אחד לא גילה עניין. למה? כי אין לי ניסיון בתכנות. ובלי ניסיון, אי אפשר להתקבל לעבודה. אמנם במשך חצי שנה למדתי בעצמי במאמצים עילאיים ובעזרת גוגל לפתח בשפת net. ואפילו פיתחתי ביוזמתי ובהתנדבות מערכת ששימשה את המעסיק שלי. אבל איש מ-3 מראייני הטלפוניים לא התרשם.
אחרי מספר חודשים של חיפוש כושל, חששתי שנגזר עלי להיות מובטלת עד הפנסיה. שגרת האבטלה הייתה קבועה: מתעוררת מאוחר, מצחצחת שיניים, מכינה קפה, מתבכיינת הרבה, מרחמת על עצמי ומעבירה כמה שעות במחשב מול אתרי דרושים ובטלפון עם חברות השמה. שולחת עשרות קורות חיים בהתלהבות, מאמינה שהפעם זה זה וממשיכה לרביצת ניחומים בפייסבוק.
יום אחד הופיעה שם הצעה להצטרף ל"משרות הייטק ושיווק ללא ניסיון". ידעתי שאין לי שום דבר להפסיד וקיוויתי שמכאן תבוא הישועה. בוקר אחד נחשפתי למשרה שפורסמה דקות ספורות לפני כן למתכנת בתחום שלי עם ניסיון של 1-0 שנים. חשבתי שאולי הפעם זה נועד לקרות, ואחרי אינספור מפלות, האופטימיות הקוסמית שלי לא אכזבה.
עברו בדיוק 3 דקות משליחת הקו"ח במייל ועד שקיבלתי טלפון מהמגייסת. היא רצתה שאגיע לראיון מיידי, אבל דחיתי אותו במספר ימים כדי להגיע מוכנה אחרי למידה והתכוננות. עברתי בהצלחה את המבחן המקצועי, ולמחרת גם ראיון אישי קליל שהתאפיין בכימיה מופלאה. ציינתי שוב ושוב שאין לי ניסיון ממשי בתחום, אבל אביא המון רצון ויכולת. היא אמרה שאף אחד לא נולד עם ניסיון ואין לה חששות.
למחרת פשטתי את הפיג'מה לטובת בגדים של אנשים שיוצאים מהבית. מאז אני כבר עובדת יותר מחודש ברמת גן במשרה שלא יכולתי לבקש טובה ממנה. התהליך שעברתי חישל אותי בזכות מאות האכזבות שחוויתי.
כל מעסיק שלא טרח להחזיר לי תשובה גרם לי להושיב את עצמי ללמוד משהו חדש. כל טיפ שקראתי בקבוצת הפייסבוק הפך אותי למרואיינת טובה יותר. כל פוסט נרגש של חבר שמצא עבודה אחרי תקופה ארוכה נתן לי אנרגיות להמשיך בדרך. זה לא משנה באיזה תחום אתם מחפשים עבודה, העיקר שהאמינו בעצמכם ולא תאבדו את התקווה. זכרו תמיד שנדרש רק מעסיק אחד שייתן לכם הזדמנות, זה הכל.
היום (5/4) בערב יתקיים ברעננה כנס קריירה לבוגרים ולסטודנטים, שיוקדש למתן כלים ודגשים באמצעותם תוכלו למצוא משרה ראויה. ההשתתפות חינם על בסיס הרשמה מוקדמת. לפרטים נוספים לחצו כאן .
לפנייה לכתב/ת 
