שיעורי בית בגילאים צעירים לא מועילים
סקירת מחקרים מראה: שיעורים שהילדים נדרשים להכין בבית צריכים להינתן בכמות מסוימת בהתאם לגילם, אחרת הם עלולים להזיק. החוקרים: "בחטיבת הביניים לשיעורי הבית יתרון קטן ובבית הספר היסודי אין להם כל יתרון"
האם יש צדק לשיעורי הבית של הילדים? לא בטוח. חוקרים באוניברסיטת דיוק, בראשם ד"ר האריס קופר, פסיכולוג ומומחה למדעי המוח, ערכו סקירה מקיפה של 180 מחקרים בנושא ומצאו כי שיעורי בית צריכים להינתן בהתאם לגיל, והזמן המושקע בהם צריך להיות מדוייק, אחרת הם עלולים להזיק. הממצא העיקרי של המחקר הוא כי אין כל עדות לכך שכל כמות שהיא של שיעורי בית אכן משפרת את ההישגים של תלמידים בבית הספר היסודי. המחקר מצא כי לשיעורי הבית לא הייתה השפעה על שמירת המידע והצלחה.
על פי המלצות החוקרים, יש לעשות חלוקה לגילאים במתן שיעורי הבית: שיעורי הבית שייכים לכיתות הגבוהות, בחטיבת הביניים לשיעורי הבית יתרון קטן ובבית הספר היסודי לשיעורי הבית אין יתרונות כלל.
אולי יעניין אתכם גם:
- הטעויות הגדולות של הורים בשינת ילדים
מחקרים נוספים אשר נעשו בנושא שיעורי הבית הוכיחו כי הם צריכים להיות מידתיים, אחרת לא יהיו אפקטיביים. כלומר, בכיתות הגבוהות (תיכון) בין שעה לשעתיים, בחטיבת הביניים עד שעה ובבית הספר היסודי כלל לא.
שיעורי הבית גם יתרונות, הם משפרים הבנה, עוזרים לרכישת הרגלים של סדר ותכנון, מפתחים אחריות, מעשירים ומסייעים להפנמה של החומר הנלמד, אך כאשר הילדים מקבלים שיעורי בית רבים מטרתם מתפספסת. התוצאה של העומס היא העתקות, שקרים וגישה שלילית כלפי שיעורי הבית ובית הספר. בנוסף, המוטיבציה וההנאה מלמידה יורדת משמעותית ונוצרים מאבקים, מתחים ומחלוקות מול ההורים סביב עניין שיעורי הבית. מסקנה - נתינת שיעורי הבית צריכה להיות ממוקדת, שיהיה ערך מוסף משמעותי לשיעורי הבית ובמינונים הנכונים כדי לא להשיג מטרה הפוכה.
1. יחסים - שיעורי בית ועומס בלימודים עלולים להפריע ולפגוע בקשר וביחסים עם ההורים. משפחות רבות משלמות מחיר כבד של פגיעה ביחסים עם הילד רק כדי שיכין את השיעורים ויתכונן למבחנים. האם זה שווה את היחסים עם הילדים שלנו? התשובה היא חד משמעית, לא! שמרו על חוק ההפרדה - אני הורה. אני לא שוטר ולא מורה.
הפתרון והתוצאה של אי ההכנה של שיעורי הבית צריך להגיע מהמורה. שיעורי בית זו טריטוריה של המורה ושל המסגרת החינוכית. עלינו להיות בפיקוח על, להיות בעניינים ולדעת מה קורה, לתמוך בילד ולעזור כשהוא מבקש וכאשר קשה לו, לשתף פעולה עם המורה ולשוחח עם הילד אך לא על חשבון היחסים עימו.
2. אחריות - חלק מתפקידנו הוא יצירת אחריות אצל הילד בהכנת שיעורי הבית. בגילאים הצעירים אנו מניחים תשתית ובונים הרגלים בנוגע להכנת השיעורים. אם בשנים הראשונות האחריות על שיעורי הבית היא של ההורה, סביר להניח כי תהיה תלות מסוימת של הילד בהורה גם בגילאים המאוחרים יותר. לכן, ניתן לומר כי עומס בשיעורי בית בגילאים צעירים מעכבים יצירת אחריות אישית אצל הילד. לילדים בגילאים הצעירים קשה להתמודד עם העומס ועם ניהול הזמן לכן ההורה עושה זאת עבורם וכך ההורה מקבע את התלות של הילד בו. נסו להעביר אחריות לילד אפילו על חלק מהמקצועות ובהתאם ליכולותיו כדי לסייע לו לפתח אחריות ועצמאות.
3. המסר הסמוי אשר הילד מקבל - ילד אשר האחריות אצל הוריו בלבד והם המנהלים את ענייני בית הספר שלו, מסיק כי אינו יכול לעשות זאת לבד. למעשה, אנו מלמדים אותו כי אין ביכולתו ובכישוריו לעמוד במטלות לכן עלינו לעשות זאת עבורו. מסר זה פוגע בתחושת הערך שלו ובביטחון העצמי שלו בתחום זה.
4. זמן פנאי - פעילויות, תחביבים, תחומי עניין נוספים וחוגים לא פחות חשובים, ואולי אף יותר חשובים משיעורי הבית. האם רק דרך מטלות ושיעורי בית הילדים יכולים ללמוד? לא!חשוב יותר, לפתח כישורים חברתיים, לבלות עם המשפחה,לשחק לבד אועם חברים, להרחיב ידע בתחום עניין שאינו קשור ללמודים, לעשות ספורט, לקחת חלק בתנועות נוער, לתרום לבית שלי, למשפחה שלי, לקהילה ולסביבה. גם ל"בזבוז של זמן" בבית ומנוחה לראש מלחשוב ולהיות מרוכז חשיבות רבה אצל הילדים.
5. שינה - חשוב להקפיד על שעות שינה. אם אנו רוצים לשפר תוצאות, לשפר זיכרון, להגביר ריכוז ויצירתיות, אנחנו צריכים לאפשר לילדים לישון שינה טובה וארוכה. שינה טובה משפרת למידה והתנהגות. שינה הכרחית להצלחה בלימודים, שיעורי בית, לא.
6. התייחסות ההורה אל המורה ובית הספר - התייחסות חיובית של ההורה למורה ולבית הספר משפיעה באופן ישיר על תפיסת הילד את המורה ובית הספר. כאשר הורה מתלונן ותופס את המטלות והמסגרת הבית ספרית באופן שלילי, גם הילד יתפוס אותם כך. מספיק שהילד ישמע משפטים כמו "נמאס לי מהמורה שלך", "גם אותי המורה שלך מעצבנת", "אם הייתי יכולה להעביר אותך בית ספר, הייתי עושה את זה מחר" והתייחסותו לבית הספר, למורים שלו ולמטלות עלולה להיות שלילית.
בנוסף, כאשר ההורה פוגע בסמכות של המורה, הילד עלול לא להתנהג באופן מכבד אל המורה ולא לקבל את סמכותה. אם יש אי הבנות או חילוקי דעות הזמינו שיחה עם המורה ופתחו את הדברים מולה.
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
7. דגש על הדרך ולא על התוצאה - לכל ילד היכולות שלו. שימו דגש על הדרך והתהליך של הילד. אם הילד למד והשקיע, הכין והתכונן ועדיין קיבל ציון נמוך עודדו אותו על התהליך שלו, על ההשקעה והלמידה. כעס, לחץ או ציפיות גבוהות רק יורידו את המוטיבציה ויגבירו את התסכול של הילד. הציפיה צריכה להיות מותאמת ליכולות ולנקודת הפתיחה של הילד.
8. גדול עלי - לילדים רבים יש תחושה שהמטלות והשיעורים גדולים עליהם. הם לא מצליחים לעמוד לבד בעומס המשימות. העומס והקושי מגבירים את אי האמונה של הילד ביכולותיו ובכישוריו ואף עלולים לשתק אותו ולגרום לו לוותר ולהרים ידיים. המוטיבציה שלו להצליח ולהשקיע יורדת. הורים יקרים, אל תכריחו ילדים לשבת ולהכין שיעורים, אל תענישו או תבטיחו פרסים. הבינו את טווח הריכוז והיכולת של הילד ובנו עם המורה תכנית המותאמת לילדכם.
9. חוויות של הצלחה - ילד אשר חווה תסכול וחוויות מייאשות בלימודים יש לו פחות מוטיבציה לנסות ולהצליח. עלינו ההורים ליצור לו חוויות של הצלחה בתחומים אחרים.בחרו תחום שהילד מוכשר בו, ספורט, מוזיקה, מחשבים, משחק והשקיעו בילד בתחום זה. ביטחון עצמי ואמונה ביכולות ובכישורים נבנים לא רק דרך הצלחה בלימודים אלא דרך חוויות של הצלחה והעצמה בכל תחום שהוא.
10. סדר יום - הגדירו שעות להכנת שיעורי הבית. כדאי שסדר היום של הילדים יהיה קבוע וברור. אני ממליצה לבנות טבלה שבועית מאורגנת לפי ימים בה תפרטו את שעות הכנת שיעורי בית, חוגים, פעילות משפחתית, ארוחות וכו'. כמובן, שגם גמישות חשובה אך מסגרת מאורגנת ומסודרת הינה קריטית לילדים.
רק שהילד יהיה מאושר
ישנן דעות המתייחסות לפינוק ולחסות היתר של ההורים בהקשר של שיעורי הבית. הטענות הן כי כאשר התפיסה ההורית היא "רק שהילד יהיה מאושר, שלא יהיה לו קשה, שלא יהיה מתוסכל" אז ההורה עושה הקלות, מעגל פינות, מסיר אחריות מהילד ולמעשה כך פוגע בעצמאות ובאחריות שלו ויוצר תלות.
אני מסכימה עם תפיסה זו אך עלינו לשאול את עצמנו, אילו הייתה מידה סבירה של שיעורי בית והילדים האם עדיין היינו עושים עבורם את המטלות או שאולי העומס, התחרותיות והלחץ סביב השיעורים והמטלות הפכו אותנו ל"עבדים" של המערכת ואת הילדים לתלותיים אשר רק מחפשים הזדמנות לחמוק משיעורי הבית?
כל זה ועדיין לא הזכרתי את הדבר החשוב ביותר, ההנאה שבלמידה. הדבר החשוב ביותר בלמידה הוא הנאה, ילדים מטבעם רוצים ללמוד, בדיוק כפי שהם רוצים לשחק. עומס בשיעורי בית ובמטלות עלולים להרוס את ההנאה שבלמידה ואף לגרום לכך שלמידה תיתפס באופן שלילי אצל הילדים.
כעת, כל שנותר לנו הוא לקוות שמערכת החינוך תבין שהגיע הזמן לשינוי. המורים צריכים להבין כי שיעורי הבית צריכים להיות ממוקדים, במינונים הנכונים ועם ערך מוסף משמעותי. על המורה לשים דגש על התועלת שתצמח מהתרגול ולא לאמץ את גישת "הטייס האוטומטי" ולתת שיעורי בית כי צריך לתת. מערכת החינוך צריכה להתאים עצמה לצרכי התלמידים ולהבין כי יותר תרגול ועבודה בבית לא משפרים הישגים אלא עלולים להוריד מוטיבציה ולהביא תלמידים רבים לייאוש מהצלחה ומעמידה בציפיות של המורים וההורים.
הכותבת
היא יועצת שינה, מדריכת הורים ומנחת קבוצות הורים במכון אדלר
לפנייה לכתב/ת 
