הרמן קוך - בין סקרנות לבנאליות
ספרו החדש של הסופר ההולנדי מאותת על מצוקה ספרותית, או רצון עז לכתוב לשם הכתיבה. בניגוד ליצירות קודמות, הוא מטפל בנושאים כמו אלימות ונעורים בכוח מופחת ולכן נשאר דל פואטית. עובדות אלה הופכת את "מר מ' היקר" לספרו החלש ביותר שתורגם עד כה לעברית
בדרך כלל, כשסופר מתחיל לכתוב על דמויות של סופרים (עם או בלי משבר יצירה) זה סימן מבשר רעות, שעל פי רוב מבטא חוסר התאמה בין הרצון לכתוב לבין הצורך האמיתי לכתוב. זה יכול לנבוע מתסכול ומחוסר ברירה, שהרי בניגוד ל"מקצועות" אחרים, סופר שלא כותב המון זמן מתחיל לכרסם את עצמו לדעת. בד בבד יש לחץ, אמיתי או מדומה, שהוא חש מהסביבה לנפק עוד רומן לפני שידשדש אל תהומות הנשייה התרבותיים.
הרמן קוך ההולנדי מעמיד סופר מסחרי נחשב במרכז הרומן שלו "מר מ' היקר", כזה שיצר רב מכר גדול, אבל לא הצליח לשחזר את הצלחתו. רב המכר נסוב על מורה להיסטוריה שניהל רומן אסור עם תלמידה שלו ועקבותיו נעלמו באופן מסתורי מעל פני האדמה. קוך באופן אקסיומטי, כדי לא להיות צפוי מדי, כבר על ההתחלה משבש את הקורדינטות בין מציאות ובדיון, טקטיקה די מוכרת שבדרך כלל חותרת לומר משהו מהותי על הגבול הדק ביניהם, ואולי מנגד על חוסר הנחיצות בהפרדה המלאכותית הזו, המציאות היא בדיון כפי שהבדיון הוא מציאות.
יכול להיות שקוך כתב את הרומן הזה בדיוק מאותו מקום מתסכל בו נמצאת הדמות שלו - איזה חוסר יכולת שלו לשחזר הצלחה מסחרית מסחררת. כך או כך, הדיון שלו לא מתנהל כלל בזירת האמנות, משמעות הכתיבה והחיים, אלא בטריטוריה די בנאלית ושטחית, והיא השדה המסחרי של עולם הספרות.
מדובר באותו עולם שאין לו ממש קשר לתהליך היצירה עצמו, אלא יותר לאירועי הקראות בספריות ציבוריות, לגבול הדק בין קולוגיאלית לחברות בין סופרים (מעין קרב סומו נצחי של אגואים המהלכים על חבל דק). וכמובן למה שבאמת מניע חלק ניכר מהסופרים, ואין לו שום קשר לאמנות או ספרות אלא כולו מתנקז רק לדבר אחד – קריירה, שהנגזרות שלה הן בדרך כלל קנאה, צרות עין ונרקיסיזם.
זה מה שמניע את דמות הסופר של קוך, ואולי זה גם מה שמניע את קוך עצמו – הרצון לכתוב כדי לייצר רבי מכר ולשמר ולהעצים את תהילתו ואהבתו העצמית. לא שעבור "סופר" צריכים להיות כללי שיפוט וביקורת מעט אחרים, הרי היצרים הללו מן הסתם גם מניעים בעלי מקצועות חופשיים אחרים, אבל בכל זאת, כשמחילים כללי שיפוט וביקורת כלפי התוצאה עצמה – והיא הרומן "מר מ' היקר" – ובכן, ההתוצאה היא בלשון המעטה הספר הפחות מוצלח של קוך שראה אור בעברית, בטח בהשוואה ל"ארוחת הערב" הלופת והחד פעמי.
נכון, ניתן למצוא גם כאן אי אילו מאפיינים שייחדו את קוך בספריו הקודמים; אותה סקרנות שיש לו כלפי בני נוער למשל. היחס שלו אליהם הוא נטול התנשאות ופטרונות, הם באמת מעניינים אותו (כסופר) - מבחינה מינית, נפשית וקיומית. הוא מנסה להתחקות אחר האנרגיות החד פעמיות המניעות את עולמן, ולעיתים גם מצליח בכך. בנוסף, אותה תחושה סליזית, קריפית, של אלימות שמפעפעת כל הזמן מתחת לפני השטח נמצאת גם כאן, אם כי במינון נמוך יותר. אותה מיזנטרופיה "קוכית" מוכרת גם מוצאת את ביטויה, לעיתים באמצעות מטאפורות ודימויים לא רעים בכלל, כמו "ספרים מושאלים זה מגעיל בדיוק כמו לישון במלון שלא החליפו בו מצעים".
מנגד, לעיתים הוא כושל בנסיונותיו הפואטיים ומתפלש בבנאליות: "היא הסתכלה בעיניו שהיו יותר אפורות מכחולות, אבל מאחורי האפור
הזה נצנץ משהו, משהו בהיר יותר, שמש חורפית יותר שמציצה מבעד לשמיכת עננים אפורה". לא פעם נדמה שהוא מעט לוקה במיזוגניה, ואם ספרות אמיתית תפקידה לשבור סטריאוטיפים, הוא דווקא מחבק אותם, באמצעות הדמות שלו כמובן, שיש לה דעות מוצקות על סופרים, על מורים, על ספרים מושאלים וכיוצא באלה.
למרות זאת, דווקא הרגע המעניין מבחינה מחשבתית בספר הוא כששואלים את הסופר על כך שאביו התנדב במלחמת העולם השנייה ליחידה נאצית, ואז, או אז, יוצאים ממנו דברים מעניינים ולא שגרתיים, לכן חבל שדווקא העיסוק הזה נותר שולי.
ולסיום יש ציטוט אחד הכרחי, בעמ' 108, כשהסופר עונה לעוד שאלה קנטרנית, ומהווה מעין גול עצמי תת הכרתי שקוך מבקיע נגד עצמו: "הספרות לא שייכת לבית הספר התיכון, היא שייכת הרבה יותר לרשימה שכרגע אמרתי. הרשימה של סקס וסמים, של כל הדברים שאנו נהנים מהם בלי שנכפו עלינו מבחוץ. רשימת קריאה של ספרי חובה? השתגעתם לגמרי?" הרומן הזה של קוך, למרבה הצער, לא ישתייך לאף אחת מהרשימות הללו.
הרמן קוך, "מר מ' היקר", מהולנדית: ענבל זילברשטיין, הוצאת "כתר", 391 עמ'
