"פרינסס שואו": המוזיקה מסובבת את העולם
מה קושר את המוזיקאי קותימאן מקיבוץ צאלים לזמרת החובבת מניו אורלינס סמנתה מונטגומרי? זוהי רשת האינטרנט שמגשרת על המרחק ומאפשרת את שיתוף הפעולה המפתיע הזה, אותו מתעד עידו הר בסרטו הדוקומנטרי "פרינסס שואו". סיפור מהאגדות בחיים האמיתיים
העיסוק במהותן וכוחן של הרשתות החברתיות ושל הטכנולוגיות הדיגיטליות המתקדמות עומד במרכזם של סרטים תיעודיים רבים מהשנים האחרונות. כאלה הם, למשל, סרט מיקור ההמונים הדוקומנטרי "חיים ביום אחד" (2011) שהתבסס על סרטוני YouTube שהעלו גולשים מרחבי העולם, או המותחן התיעודי "קאטפיש" (2010) שעסק בהיבטים האפלים של "פייסבוק".
עתה מצטרף אליהם סרטו של עידו הר, "פרינסס שואו", שנדמה כמו סיפור סינדרלה בעידן הניו-מדיה. יש בו גם משהו שמזכיר את תוכניות הריאליטי נוסח "כוכב נולד" שמתענגות על הדרך שבה Nobody נהפך ל-Somebody, לאטרקציה תרבותית (ע"ע סוזן בויל).
עלילת "פרינסס שואו" מתרחשת משני צדי הגלובוס. בצד האחד, בשכונת עוני בניו אורלינס, מתגוררת סמנתה מונטגומרי, מטפלת סיעודית שחורה וקשת יום, החולמת להיות זמרת מצליחה. היא מעלה לרשת, תחת הכינוי "פרינסס", סרטונים בהם היא מבצעת שירים שכתבה, בתקווה לפריצה המיוחלת.
מעברו האחר של האוקיינוס, בקיבוץ צאלים שבנגב, נמצא קותימאן (או בשמו האמיתי אופיר קותיאל), מוזיקאי בעל שם עולמי, שבשנת 2009 השיק את פרויקט "ThruYOU" המבוסס על דגימת קטעים מוזיקליים שהועלו ליוטיוב על ידי נגנים חובבים לכדי יצירה אודיו-ויזואלית חדשה. הפרויקט צבר למעלה ממיליון צפיות בשבוע והוכתר על ידי המגזין טיים כאחת ההמצאות הטובות של אותה שנה.
כאשר קותימאן נתקל בסרטונים שהעלתה "פרינסס" - שבתחילת הסרט מוצאת עצמה מופיעה בפאב ריק כמעט מאדם - הוא מתלהב מהשירים, ומשלב אותם בווידיאו-ג'אם שהוא מייצר. בינתיים, עוקב הר (שגם צילם וערך את הסרט) אחר ניסיונותיה של סמנתה להשתלב בתעשיית המוזיקה, ומלווה אותה גם כשהיא עוברת לאטלנטה בתקווה לעשות את זה שם. כל זאת מבלי לדווח לה שבמקביל מכין לה מוזיקאי ישראלי, שאת שמו לא שמעה מעולם, הפתעה שתשנה את חייה.
עוד ביקורות במדור הקולנוע של ynet:
"פרינסס שואו" עשוי להעלות שאלות רבות: החל בדבר שילובם של טכנולוגיות דיגיטליות ואתרי שיתוף המונים בתהליכי יצירה פורצי דרך, עבור בכוחה של המוזיקה לחבר בין אנשים ובכוחם של סרטוני וידאו ויראליים להוציא אמנים מאלמוניותם, וכלה בתהיות אתיות - מהותיות לעשייה הדוקומנטרית - הקשורות לדברים שהמתעד מסתיר במכוון ממושא התיעוד שלו במטרה ליצור את האפקט הדרמטי והרגשי שישרת את סרטו.
ואכן, "פרינסס שואו" הוא סרט דוקומנטרי שבו יותר מאשר הר עוקב אחרי המתועדים שלו, הוא כמו משתמש בהם כשחקנים בסיפור האגדה התיעודי שהוא טווה. בהדרגה בונה הר את המתח בין הרמיקסים הממוחשבים שמייצר קותימאן בחדר העבודה לשירי הנשמה של סמנתה (אחד מהם, "Give It Up" יהפוך ללהיט של הסרט), ובין התסכול שהזמרת השחורה בעלת הקול האדיר והברזלים על השיניים חווה בדרך לגילוי הגדול.
וכאשר הר ומצלמתו נמצאים במקום הנכון בדיוק בזמן הנכון - הכוונה לסצנת השיא של הסרט שאותה לא נחשוף - נדמה שהסרט מאתגר את הגבולות הפרוצים ממילא שבין תיעוד ובדיון.
קותימאן הוא הנסיך הלבן שגואל את לכלוכית השחורה, שאינה חדלה מלשיר גם כאשר הסיכויים הם נגדה (בין היתר, היא חושפת שנפלה בעבר קורבן לתקיפה מינית). היא נדמית מושלמת מכדי להיות אמיתית, אבל סרטו של הר הוא, אחרי הכל, פנטזיה דוקומנטרית שמוכיחה כי בעידן סרטוני הרשת הוויראליים הכל כמעט אפשרי. כך כבר למדנו כולנו מהתקדים של ג'סטין ביבר, שהתגלה כילד על ידי מפיקיו דרך סרטוני יוטיוב בכיכובו - כפי סופר בהרחבה בדוקו-המוזיקלי "ג'סטין ביבר - הסרט" מ-2011.
הר (שחתום על שתי יצירות תיעודיות מצוינות, "סבא סיביר" ו"מלון תשעה כוכבים") עוקב אחר קותימאן בחדר החזרות, מול המחשב ובחדר האוכל בקיבוץ, מבלי להרחיב לגבי עבודתו ומקורות השראתו.
עיסוקו בקטעים מוזיקליים זמינים אותם הוא הופך אותם לעבודה שמאתגרת את המושגים המסורתיים של יוצר ואמן - שייך אולי לסרט אחר. "פרינסס שואו" הוא סרט על חלומות שמתגשמים.
"פרינסס שואו" מטשטש בתבונה את הגבולות שבין תיעוד ובידור. זהו סרט מהנה מאוד שאינו מתעכב על הצדדים היותר קודרים של העולם שהוא מתאר. אחרי הכל, סמנתה מונטגומרי יש רק אחת, וזהו הסיפור שלה. שלה, ושל הפיה הטובה שעוקבת אחריה בשתיקה מהקצה השני של העולם, ועתידה להפוך אותה לכוכבת-רשת. "פרינסס שואו" הוא ה-feel good movie של החיים.
"פרינסס שואו" (ישראל) - במאי: עידו הר. משתתפים: סמנתה מונטגומרי וקותימאן. אורך הסרט: 80 דקות.
