המהגרים שהגיעו עד אירופה, התאכזבו - וחזרו
עוד ועוד עיראקים שחצו שדות, ארצות וימים עד שהגיעו לאירופה בסופו של מסע מסוכן, מחליטים לעלות על מטוס ולחזור הביתה אחרי שבזבזו על כך את כל כספם. שם מחכים להם אבטלה וביוב שזורם ברחובות, אבל הם בטוחים שפעלו נכון: "בגרמניה לא רצו אותנו"
"איך קוראים לסרט הזה? לקום אתמול בבוקר, נכון? כל יום הוא אותו הדבר כאן", מספר מורתדא חמיד מעזיזייה, עיר הולדתו והעיר שאותה עזב בשנה שעברה כדי להצטרף לגל המהגרים שמסכנים את חייהם בים כדי להתדפק על שערי אירופה. "אתה מתעורר בבוקר, ברחובות עדיין יש בלגן, הביוב עדיין לא תוקן ולאף אחד אין עבודה", הוא מסביר.
בעיר חיים כ-100 אלף איש והיא נמצאת כ-75 קילומטרים דרומית-מזרחית לבירה בגדד. כמעט אין בה דרכים סלולות. בקיץ היא מכוסה בענן אבק ובחורף היא שוקעת בבוץ. השחיתות, הנפוטיזם וחוסר היכולת הפכו את עזיזייה לעיר שהיא דוגמה מובהקת לאופן שבו מחירי הנפט הגבוהים לא הביאו שום שיפור מוחשי לחייהם של עיראקים רבים.
מורתדא, צעיר מחויך בן 26, סיים את דרכו בארלנגן שבמדינת בוואריה בגרמניה. הוא זוכר כי נדהם מהארכיטקטורה, מהרחובות הנקיים ומהגנים הציבוריים המטופחים. "הייתה לי חברה מבוסניה. היה נחמד שם לזמן מה, נהנינו מחיי הלילה", הוא מספר על השהות בגרמניה, כאילו הייתה זו חופשה קצרה ופרועה. אחיו מוסטפה נשמע מריר יותר: "בזבזתי את כל הכסף שלי, האוכל היה בלתי אכיל", מספר מוסטפה, בוגר תואר בכימיה, בן 29. "הכול יקר שם כל כך. הסיגריות הכי זולות עלו שישה אירו לחפיסה".
לפני שעזב את עיראק חלם מוסטפה על קורסי שפות ועל הכשרה מקצועית, אבל עכשיו הוא חזר עם תחושה שמעולם לא קידמו את פניו בברכה בגרמניה. "זה קצת מפחיד בלילה. אתה כל הזמן פוחד שתיעצר או תחטוף מכות מהחבר'ה הנאצים שלא אוהבים פליטים", הוא אומר. מוסטפה, שהשתכן בקלן, מספר כי הוא וחבריו נאלצו להסתובב בקבוצות. מהומה גדולה קמה בגרמניה בתחילת השנה אחרי דיווחים שלפיהם בליל השנה החדשה המוני פליטים ומהגרים תקפו מינית נשים ברחבי קלן, דבר שהוסיף למתיחות בין המקומיים לזרים.
חלק מהעיראקים שברחו מהמדינה ב-2015 עזבו אזורי לחימה או אזורים שבהם מצאו עצמם נרדפים, אבל אחרים – כמו מוסטפה ומורתדא – עזבו פשוט בגלל האבטלה והשעמום. מחקר שערך הארגון הבינלאומי למען מהגרים העלה כי "חוסר תקווה לעתיד" הוא הסיבה העיקרית לעזיבתם של 80% מהמהגרים העיראקים שהשתתפו במחקר. במחקר נמצא גם ש-41% מהמהגרים העיראקים היו בעלי השכלה אקדמית ו-53% היו מובטלים.
"למדתי לאהוב את המדינה שלי"
הארגון עזר ל-3,500 מבקשי מקלט עיראקים לשוב הביתה בשנה שעברה במסגרת תוכנית לחזרה מרצון ובסיוע. מספרם של השבים הביתה ממשיך לגדול. לפי הארגון, בינואר היו כבר 800 כאלה ובפברואר האחרון – 1,000. פירוש הדבר שרק בחודשיים האחרונים מספר המהגרים העיראקים שחזרו מאירופה הביתה היה יותר ממחצית המספר של כל השנה שעברה.
המשתתפים בתוכנית מקבלים כרטיס טיסה, ולעתים הם מקבלים גם עזרה בנמל התעופה ובהגעה חזרה עד לעיר מגוריהם. בחלק מהמקרים הם זוכים גם לסל קליטה-מחדש שאותו מממנת המדינה שממנה הם חוזרים, והארגון הבינלאומי למען מהגרים יכול לעזור להם גם לפתוח עסק משלהם.
חסן באסי לא הביא שום מתנות למזכרת בשובו מנירנברג, שם שהה ארבעה חודשים בהמתנה לבדיקת בקשת המקלט שלו. עם זאת, הוא אומר שלמד משהו על עצמו. הסלון שלו בעזיזייה נראה כמו רבים אחרים בעיראק: ספות בסגול ובזהב, שטיח גדול וארון עץ ובו קישוטי זכוכית, פרחי פלסטיק, פנדות צעצוע ודיוקן של האימאם חוסיין, דמות מרכזית באיסלאם השיעי.
"החלום שלי היה לזכות בתושבות, למצוא עבודה ולשפר את חיי", אומר חסן בעגמומיות. "בחודש הראשון שם כולם נראו יפים,
חשבתי שהגשמתי את החלום. בסופו של דבר, כמעט לא אכלתי במשך חודש שלם ואז התחלתי לחפש דרכים לחזור הביתה. הבנתי שלא משנה מה אשיג שם, תמיד אהיה זר. לפחות כאן אני מוקף באנשים שאני מכיר ואני יכול לנסות לבנות חיים חדשים".
מורתדא הגיע למסקנה דומה. "לא לחצתי על עצמי להשיג 100% הצלחה, היו לי ספקות. חשבתי: 'אם יתחשק לי, אשאר'. בשבילי זה היה כמו הרפתקה. זו הייתה חוויה מועילה מאוד. למדתי לארגן את עצמו, להיות ממושמע. זה לימד אותי לאהוב את המדינה שלי".
לפנייה לכתב/ת 
