בוטלו צווי אטימה לבתי שלושה מחבלים מהפיגוע הרצחני הראשון באינתיפאדה

בית המשפט העליון החליט היום (א') לבטל את צווי האטימה של בתיהם של שלושה מחמשת מהמחבלים שהיו מעורבים בפיגוע שבו נרצח אלכסנדר לבלוביץ' בערב ראש השנה (צווי אטימה הוצאו מלכתחילה רק נגד ארבעה מהנאשמים). שופטי בג"ץ שדנו בעתירות של הארבעה אישרו להרוס רק את ביתו של הנאשם המרכזי, עבד דוויאת.

השופטת אסתר חיות קבעה כי "מהראיות המנהליות ומכתב האישום עולה כי מיוחסת לשלושה שותפות בעבירת ההריגה בשל נוכחותם באירוע, האבנים שיידו לעבר מכוניות חולפות אחרות והעברת אבנים לדוויאת. עם זאת אין חולק כי השלכת האבן הקטלנית מיוחסת לדוויאת בלבד שעמד, כאמור, על אי התנועה והשליכה ממרחק קצר ביותר בעוד שהיתר עמדו רחוק יותר. גם אם ניתן לראות את השלושה כמי שמשתייכים למעגל הפנימי של עבירת ההריגה, ואיני מחווה דעה לעניין זה, עולה מן הראיות המנהליות שפורטו וכן מכתב האישום כי חלקם באירוע היה קטן בהרבה מזה של דוויאת".

השופט עוזי פוגלמן הוסיף כי "הריסת ביתו של אדם – ועל אף האפשרות לשנות מכך, כך גם לגבי החרמתו ואטימתו – פוגעת פגיעה קשה בזכויות בני משפחתו, שלא חטאו". הוא סבר שאין מקום להפעיל אטימה כלפי הבית של דוויאת, ושיש להוציא צו על תנאי, לדון בעתירה ולבדוק אפשרויות נוספות כמו אטימת חדרו בלבד. 

משפחת לבלוביץ' מסרה בתגובה לפסיקת בג"ץ: "אנו מאוכזבים. זהו אבסורד שאותו גוף שקבע כי איטום והריסת בתים הם כלים הרתעתיים מקבל החלטה לא לאטום את בתיהם של כל הרוצחים של אבא שלנו. מדינת ישראל מסירה אחריות על ביטחון אזרחיה. אי-שימוש בכלי ההתרעה כראוי לא ימנע את הפיגוע הבא".

מקום הפיגוע שבו נרצח אלכסנדר לבלוביץ' ז"ל(צילום: אריק אבולוף, כבאות והצלה ירושלים)

יותר מ-230 מחבלים פלסטינים ניסו לרצוח יהודים בחצי שנה של אינתיפאדה, אך עד כה נהרסו מגוריהם של 11 בלבד (האחרון של מחבל מחברון בשבועות האחרונים). על פי נתוני צה"ל, מחודש אוקטובר נהרסו באופן מלא רק שישה בתי מחבלים; נהרסו קומות מגורים של חמישה מחבלים נוספים, ונאטם ביתו של מחבל אחד.

כמו כן מופו 124 בתים, חולקו שישה צווי הריסה ושבעה צווי התראה ראשוניים, כולם הליכים ראשוניים ובירוקרטיים שיובילו להריסה – אם בכלל – רק בעוד זמן רב. המשמעות היא שישראל לא ממילא לא מתכננת בשלב זה לפגוע בכמחצית מבתיהם של המחבלים מהאינתיפאדה.

למרות החלטות הקבינט לזרז את הליך הריסת בתי המחבלים, רוב בתיהם של אלה שרצחו או פצעו קשה כאמור עדיין עומדים על תִלם. במקרים המעטים שבהם כן מצליחה מערכת הביטחון להרוס או לאטום בית של מחבל, זה קורה שבועות ארוכים אחרי הפיגוע, שיהוי שפוגע ביעילות הצעד.

הסיבה לכך היא שהדין הבינלאומי שאליו מחויבת ישראל השתנה מאז האינתיפאדה השנייה: מערכת הביטחון נאלצת להוכיח משפטית שהריסת בית מחבל אינה אקט נקמני או ענישתי, אלא נועדה לסכל את הפיגוע הבא.

אגב, שניים מתוך ששת הבתים שנהרסו כליל היו של מחבלים שרצחו יהודים באמצע השנה שעברה, טרם פרוץ האינתיפאדה, ובית שלישי שייך למחבל שרצח את דליה למקוס ז"ל בצומת אלון שבות בנובמבר 2014. בכל חמשת המקרים שבהם ההריסה הייתה חלקית, וכללה את קומת המחבל בלבד, הדבר התבצע בפער של כחודשיים מיום הפיגוע – מספיק זמן כדי לאפשר לרשות הפלסטינית להעניק למשפחת הרוצח בית חלופי מרוהט ומאובזר.