הילד לא נרדם בלילה? הגננת אשמה!
הכי קל להאשים את הגן שבגלל שנת הצהריים הילד לא נרדם עד לשעות הלילה המאוחרות, אבל ניסיתם לבדוק אם אולי משהו בהתנהלות שלכם שגוי? אחת ולתמיד - האם לוותר על השינה בגן ומה לעשות בערב כשהילד טוען שהוא לא עייף?
לקראת אמצע שנת הלימודים מתחילות להגיע אל צוותי הגנים תלונות של הורים על שנת הצהריים של הילדים. "הילד לא מוכן לשכב לישון. הוא נרדם רק בשעה 23:00 בלילה".
בירור מעמיק חושף שהסאגה סביב שנת הילד אינה דבר חדש, אלא שאם עד גיל שנתיים פלוס ההורים מבינים שהילד חייב את שנת הצהריים, לקראת גיל שלוש הם פתאום לומדים, שישנם גנים בהם הילדים לא ישנים צהריים, ולכן הם רוצים גם את מה שיש שם.
מה קורה כשהם לא ישנים צהריים?
אכן ישנם ילדים מעטים שבסביבות גיל שלוש מתחילים לדחות את שנת הצהריים, ומתקשים להרדם. אצל רובם זה לאו דווקא בגלל שהם לא עייפים, אלא ממגוון סיבות, ביניהן ששמעו את הוריהם מדברים על האפשרות שלא ישנו צהריים, לצד האפשרות של משחק או צפיה בטלוויזיה במקום שנת הצהריים, במידה וישנם ילדים נוספים שלא ישנים.
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
גם אם ילדים מוותרים על שנת הצהריים, רק בודדים מהם אכן לא זקוקים לה. מרבית הילדים ירדמו תוך כדי צפיה בטלוויזיה או יהפכו עצבניים בשלב בו הילדים האחרים יתעוררו. ואז או שירדמו בפינת החדר או שיוציאו את זעמם ותסכולם על ילדים אחרים. במקרים רבים הוריהם יחוו אחה"צ עם ילדים בכיינים ולא סימפטיים. שווה את זה? אני לא בטוחה.
תקוות שווא על שינה טובה
הורים רבים פשוט לא יודעים להציב לילדיהם גבולות בכל הקשור לשינה עוד מינקותם, מה שמפתח תסכול רב לשני הצדדים, ומלחמת מאבקי כוח, בה כולם יצאו מופסדים. ההורים יסתובבו עייפים עם רגשות אשם ותחושת כשלון, והילד יחווה הורים פחות סימפטיים, קצרי סבלנות כלפיו, וייצא מבולבל ממגוון השיטות שינסו עליו רק כדי שישכב כבר וירדם.
כאשר מגיע השלב בו ההורים מאמינים שילדם לא זקוק לשנת הצהריים, ומטפחים תקוות שאם שנת הצהריים תרד, הכול יסתדר, הם מתחילים לדרוש זאת מהגן.
מה שהם לא בהכרח יודעים, זה שהסאגה סביב השינה ככל הנראה לא תסתיים כל כך מהר. ילדים שנמצאים בעייפות יתר מתקשים להרדם ונוטים להתעורר שוב ושוב בלילה, וכדי שיהיה לגמרי שמח - הם גם נוטים להתעורר מאוד מוקדם בבוקר כתוצאה מכך.
בגיל 4 כבר קל יותר לותר על שנת צהריים, ולאו דווקא בגלל שלילדים קל יותר להחזיק עד שעות הערב, אלא כי הם פשוט מתרגלים לחיות בלי בגלל התנאים של משרד החינוך. ישנם ילדים שנרדמים על הספות גם בגיל 5, כך שאין שום דבר מובהק.
בינינו - הורדת שנת הצהריים היא רק למען נוחיות ההורים בשעות הערב. בעצם, מי מאיתנו לא זקוק לשנת צהריים? גם בתור מבוגרים. ישנן מדינות בהן הילדים ישנים בצהריים עד גיל 7, ואם ניקח את איטליה לדוגמה, הרי ששם גם המבוגרים הולכים לנוח בשעות הצהריים בבית.
חיבוק אחרון
דווקא ילדים בעלי הרגלי שינה טובים, שהוריהם מציבים להם גבולות ברורים בנושא השינה, ישנים טוב בלילה לאחר שנת צהריים טובה ואיכותית בת כשעה וחצי-שעתיים. היא מאפשרת להם להתאושש ולהמשיך את היום בכוחות מחודשים, ולמשוך עם חיוך עד הערב, וכידוע - כשהילד מחוייך, רגוע ושמח, גם ההורה מרגיש כך.
הדוגמא הטובה ביותר היתה בשנות היותי גננת בעלת גן פרטי, כאשר אמא חזרה אלי שוב ושוב עם תלונות על בתה, שנרדמת רק סביב 23:00 בלילה, וביקשה להוריד את שנת הצהריים. כאשר ביקשתי שתספר לי את התנהלותה מול הילדה היא גוללה מצב מתסכל בו הילדה יורדת שוב ושוב ממיטתה, מבקשת מים, פיפי, עוד סיפור, עוד חיבוק, והאם כבר מאבדת את סבלנותה.
שלוש שעות הרדמה בכל ערב. באמת מתכון לאשפוז בבית משוגעים. אך כאשר שאלתי מה קורה כאשר בעלה מרדים את הילדה, התשובה היתה שאיתו היא פשוט שוכבת במיטה ונרדמת תוך עשר דקות. אני חושבת שזה די מסביר שנושא קשיי ההרדמות אינם קשורים בהכרח לשנת הצהריים בגן.
המתכון לטקס שינה נכון
בסופו של דבר הכוח טמון בידי ההורים להפסיק את הטיילת של הלדים או לפחות לקצר אותה. אז מה עושים?
1. לפני הכול תפסיקו לחפש מי ומה אשם במצב. קחו אחריות, והבינו שילד שלא נרדם עד מאוחר לא קשור בהכרח לשנת הצהריים בגן.
2. אם ילדכם בעל הרגלי שינה מצויינים, ושוכב במיטתו מבלי לצאת ומבלי לקרוא לכם, ופשוט לא נרדם עד לשעה מאוחרת, נסו להשכיבו בשעה מאוחרת יותר, כי זהו סימן ששנת הצהריים אכן משפיעה על יכולתו להרדם, או שתבקשו מהצוות לקצר אותה מעט.
3. אם ילדכם יוצא שוב ושוב ממיטתו, הציבו לו גבול ברור עוד לפני שיכנס למיטה. קיימו איתו שיחה, והבהירו לו שמהיום אין יותר טיילת.
4. קחו את ילדכם לשרותים כחלק מסדר הפעילויות שלפני השינה.
5. אם ילדכם מבקש שוב ללכת לשרותים - אפשרו לו פעם אחת בלבד לגשת, וידעו אותו שלא תהיה יותר אפשרות ללכת.
6. אם ילדכם בוכה - חבקו והרגיעו אותו, אך אל תדברו איתו ואל תכנעו. זכותו להיות מתוסכל.
7. אם ילדכם יוצא שוב ושוב מהמיטה לסלון - קחו אותו בידיים בפרצוף חסר הבעה. אל תדברו איתו. פשוט התעלמו. צאו מיד מהחדר. חזרו על הפעולה שוב ושוב. אחרי מספר ימים זה אמור להתקצר או להעלם.
8. אם ילדכם מנסה לגרום לכם לחייך אליו או לכעוס עליו - אל תספקו לו את הקהל. שמרו על ארשת פנים רצינית, והמנעו מחיוכים או כעס.
צפו באבא העייף שמצא דרך מאוד מיוחדת להרדים את בתו:
הכותבת
היא יועצת משפחתית, מדריכת הורים ושינה
לפנייה לכתב/ת 
