סתימת פיות, נוסח מכבי חיפה / טור
הסרת שלט המחאה הלגיטימי נגד יעקב שחר היא שבירת שיא בהתעמרות של ההנהלה באוהדים ועוד סממן ליחס המזלזל כלפי קהל הספורט בארץ. אסור להפוך את האוהדים לאויב
כ-18 אלף איש שילמו ממיטב כספם בקיץ 2014 בכדי לרכוש מנוי עונתי למשחקיה של מכבי חיפה, וזאת למרות רצף של שלוש עונות מאכזבות. כ-17 אלף איש שילמו ממיטב כספם בקיץ 2015 בכדי לרכוש מנוי עונתי של מכבי חיפה. וזאת למרות רצף של ארבע עונות מאכזבות. 16,416 איש עזבו בשבת האחרונה הכל והגיעו לעודד את מכבי חיפה. וזאת למרות עונה כושלת. עוד אחת.
אבל כנראה שאת אנשי מכבי חיפה, אלה שאחראים על רצף העונות הכושלות, זה קצת פחות מרגש. הם מצאו אשמים חדשים במצב: "הקהל מגזים ומאכזב", אמר גורם במערכת אחרי ה-3:3 (המאכזב) מול בני סכנין.
אל תטעו. הקהל לא מאכזב כי הוא מגיע לעודד ודוחף את הקבוצה למרות כל הכישלונות. גם אל תבינו לא נכון – הוא לא מגזים כי הוא מעודד יותר מדי. זה הכל בגלל שהוא מעז להביע את דעתו, הלגיטימית והעניינית, על כל אותם כישלונות.
בשבת האחרונה היחס המזלזל והיהיר של המועדון הירוק לאוהדים הגיע לשיא. באחד היציעים העליונים נתלה שלט גדול ועליו הכיתוב: "שחר, תודה על הכל. הגיע הזמן להיפרד".
משפט ביקורתי, לגיטימי, לא פוגעני, שאפשר להסכים איתו ואפשר גם לא. משפט שהוא קודם כל ולפני הכל – חוקי. החוק מאפשר לכל אדם להביע את דעתו. והכרטיס שקונה האוהד, מאפשר לו באופן מסורתי להביע את מחאתו ותסכולו. עדיף בגבולות הטעם הטוב, אפשרי פשוט בגבולות החוק.
אבל כנראה שלמכבי חיפה לא ממש משנה מה מותר ומה לגיטימי. מאבטחים מיהרו במעלה המדרגות להסיר את המפגע הציבורי (אולי מחשש לעימות ביציעים, לטענת הקבוצה). שאיש חס וחלילה לא יקרא את השלט ויחשוב שבאמת יעקב שחר צריך ללכת. שלא תהיה חס וחלילה מילת ביקורת. וזו לא פעם ראשונה. זה קרה כשמחו נגד טאלב טואטחה או יוסי בניון.
אם אתה אוהב את מכבי חיפה, מותר לך לקנות כרטיס. גם מנוי. מותר לך לעודד, מותר לך לדחוף את הקבוצה שלך, לשמוח בגולים. מותר לך, אבל אסור לך לפצות את הפה נגד מישהו מהמועדון. כי אז אתה חצוף, אתה לא מבין כלום, אתה מזלזל באיש שהביא אותה להישגים רבים. בעבר, כמובן בעבר. ולא משנה מה תגיד או איך - אסור לך למחות.
אוהדים הם לא אויבים
רק שהעניין הוא רחב יותר ממכבי חיפה. זו ההתעמרות האינסופית באוהדי הספורט כאן, כדורגל או כדורסל. זה מתחיל בדברים קטנים, כמו לא לדעת שבועיים או אפילו שבוע מראש באיזה יום או שעה הקבוצה שלך משחקת (עניין שבימים אלה חל בו שיפור גדול לעומת שנים קודמות), זה נמשך בתקנות שהולכות ומתעצמות נגד הקהל (איסור לעודד ללא חולצה במגרשי כדורסל. מה?), נמשך בקושי הרב להוסיף צבע ולהכניס שלטי ענק למגרשים כפי שנהוג באירופה (מקרה הפועל באר שבע וההתערבות של אלונה ברקת זו רק דוגמה אחת) – ועד לסתימת הפיות הנוכחית.
כולנו רוצים שאירועי הספורט שלנו יהיו נגישים לכולם, שאפשר יהיה ללכת עם המשפחה, שתהיה חוויה מהנה, צבעונית ונעימה. עדיף ללא קללות, חובה ללא גזענות. זה האידיאל. אבל אל תהפכו את הקהל לאויב מספר 1 של הספורט ואת האוהדים לאנשים בלתי רצויים. כי בלעדיהם אין ספורט. בדיוק כמו שבלי אוהדי מכבי חיפה – אין מכבי חיפה.
מסכימים? הצטרפו לדיון בטוויטר של שרון דוידוביץ' או בעמוד הפייסבוק .
