שרי אלפי: "כל שנות נעוריי התביישתי בשמי"
"שנאתי את הרגע שהמורה קוראת שמות, ובטעות נכנס לרשימה השם השני שלי מתעודת הזהות. חיכיתי להיות בת 18 כדי שאוכל למחוק אותו". כמה נורא השם ומתי הגיע המהפך?
לטורים הקודמים:
- "מרגישה בהריון סקסית כמו נהג משאית"
- שרי אלפי לא חושבת שיש לה טפשת הריון
למה צריך שם שני?
לאלו מכם שעוקבים באדיקות אחרי הטור שלי (כן, אני מתכוונת לאמא שלי), כבר סיפרתי שההורים שלי קראו לאחיי הבכורים בן וגור, בתקווה שהבא בתור יהיה בן שיקרא 'יון'. יעני, בן-גוריון. כשיצאתי לאוויר העולם והסתבר שאני בת, כי פעם לא היו יודעים את מין העובר, איך הוא נראה ומה התחביבים שלו לפני שיצא מהבטן, החליטו משום מה לקרוא לי 'שרי'. עד היום אני מחפשת הסבר הגיוני לזה, וכששאלתי אותם "איך זה שלא קראתם לי יונה?" הם אמרו בזעזוע "בן-גוריונה זה מגוחך לחלוטין". בניגוד ל'בן-גוריון' שזה שם לגיטימי ומקסים לילדים.
אבל ההורים שלי לא חסו עליי לחלוטין, ונתנו לי שם שני. לא סתם שם שני - שם שני עיראקי. (כן, זה מגניב בדיוק כמו שזה נשמע). כל שנות נעוריי התביישתי בשם הזה. כמה שנאתי את הרגע הזה שהמורה קוראת שמות ובטעות נכנס השם השני שלי מתעודת הזהות לרשימות. חיכיתי להיות בת 18 כדי שאוכל למחוק את השם הזה שהרגיש לי זר ומיותר.
זהות חלופית
כשהייתי בת 14 החלטתי ששם הכינוי שלי יהיה 'יוני'. זה היה אמור להיות שמי אם הייתי בן, והוא נשמע הרבה יותר טוב מכל שם עיראקי שאתם יכולים להעלות בדמיונכם (לא, זה לא מסעודה). באותו הקיץ, כשהגעתי לביקור אצל הדוד ההיפי שלי בסן פרנסיסקו, שיתפתי אותו בשמי החדש בגאווה. "תקרא לי מעכשיו רק יוני, ככה כל החברים שלי קוראים לי". "את יודעת מה זה יוני בהודית?!" הוא שאל והתחיל לגחך. "לא" עניתי בהיסוס, תוהה אם אני באמת רוצה לדעת. "ואגינה!" הוא אמר ופרץ בצחוק. (כן, זה בדיוק השיחה שבא לך לעשות עם דוד שלך כשאת בת 14).
לפייסבוק הורים של ynet כבר הצטרפתם? היכנסו
על השם יוני ויתרתי באותו הרגע, מסיבות ברורות, ועם השנים, החלטתי להפסיק לחפש זהות חלופית ולחבק לאט לאט את שמי השני. זהו שמה של סבתי העיראקית שגידלה את אבי, והוא רצה לשמר את זיכרונה בשם בתו היחידה (לא, זה לא סביחה). כשקיבלתי תואר ראשון עם השם של סבתו של אבי מונצח עליו, מסגרתי את התעודה ונתתי לאבא. "הנה, סבתא שלך שלא ידעה קרוא וכתוב קיבלה תואר ראשון. תתלה מעליך במשרד. תהיה גאה בה" אמרתי.
היום אני שרה בשפתה של הסבתא שעל שמה אני קרויה, ומפארת את מורשת אבי, זו שהתביישתי בה בנערותי, זו שאבי התבייש בה בנערותו. וכשאני שרה בעיראקית, אני יכולה להישבע שהסבתא שגידלה את אבי ועל שמה אני קרויה, רוקדת בגן עדן מנחת.
אולי בצעדי איילה (פירוש שמה בעברית). ולאישה היקרה שלא הכרתי, שבאה בעלייה בלתי לגלית מעיראק לישראל עם אבא התינוק בין ידיה, אני אומרת היום בגאווה - אני שרי רימה אלפי. תודה רימה. בזכותך אני פה. (כן, זה הזמן להתחיל להסתלבט עלי).
אני הייתי רימה. פיס אאוט.
הכותבת היא זמרת, יוצרת ותסריטאית. נשואה לאיש חתיך ואמא לשתי בנות קסומות
לפנייה לכתב/ת 
