ילד אסור, ילד מותר: מי אתה דיאנג'לו ראסל?
אחרי ההדלפה, החרם והבלאגן בחדר ההלבשה, אחד משחקני העתיד של הל.א לייקרס עשוי למצוא את עצמו מחוץ לקבוצה בקיץ. כדי להחזיר על האמון שקיבל ברור שיהיה עליו להוריד פרופיל ולהתחיל לפרוע שטרות. השאלה אם לביירון סקוט תהיה סבלנות
הדבר האחרון שלוס אנג'לס לייקרס הייתה צריכה בעונת הבלהות שעוברת עליה זה חרם, ועוד על מי שהגיע על תקן בחירת הדראפט הנוצצת, מלווה באין ספור רעשי רקע, ספקולציות ודיווחים באתרי רכילות על סכסוכים בחדר ההלבשה.
אלא שבסוף השבוע החולף, רגע לפני הישורת האחרונה בקריירת ה-NBA המפוארת של קובי בראיינט, ביירון סקוט התמודד עם כל הדברים שיכולים להפוך סתם חבורת שחקנים לא מגובשת לגנון אמיתי
את הסיפור כולכם כבר מכירים היטב: דיאנג'לו ראסל ערך "ראיון צבע" עם ניק יאנג, הוציא ממנו וידויים על בגידה בארוסתו, העביר את הסרטון הלוהט לגורם שלישי וסומן באופן מתבקש כאשם בכך שהשיחה המתועדת ביניהם פרשה כנפיים ועפה.
ראסל נענש על ההדלפה בבידוד: כשהתיישב באחת הפעמים ליד לו וויליאמס, ראה איך הוא קם ועוזב אותו. בהמשך נאלץ לאכול לבדו ארוחת בוקר והודר מכל פעילות קבוצתית. בראיינט סירב לקחת על עצמו את תפקיד הבייביסטר, אז הוא קיבל כמתנת פרישה פרק מסדרת תעודה בגן ילדים, "פרס" על כך שלא עשה הרבה מדי כדי למזער נזקים.
הפרשה הזו השפיעה גם על האופן שבו הקהל בסטייפלס סנטר קיבל את ראסל לפני ה-100:102 המפתיע של הלייקרס על מיאמי. במקום שלטי תמיכה או עידוד הוא ספג שריקות בוז. אחרי סל הניצחון של ג'וליוס רנדל הוא ניסה לשדר עסקים כרגיל ורץ לחגוג עם חבריו, אותם חברים שסירבו לדבר איתו. מרוקי מבטיח, שאמור ביום מן הימים להפוך לבעל הבית ב-LA, הוא הפך לאחת הדמויות הפחות פופולאריות בפאנלים בארה"ב.
"אני לא יכול להראות את הפרצוף שלי בשום מקום כרגע בלי שאנשים ישנאו אותי", הודה כשהתייצב בפנים נפולות מול עדר המיקרופונים שחיכה לו אחרי המשחק מול ההיט. "אנסה לסיים את זה בדרך הנכונה. ייקח זמן להשיב את האמון והביטחון, אבל אני מקווה שהם (השחקנים) יודעים שאני לעולם לא אפגע במישהו במכוון. אני מקווה שהם יודעים כמה נורא אני מרגיש".
גל של ביקורות, גם מהמאמן
גם ה"בלאק ממבה" נדרש לשאת דברים בנושא בשלב מאוחר יותר של הסאגה, ורק אמר בדיפלומטיות ש"החבר'ה מבינים אותו, כולנו בני אדם. הדבר החשוב הוא להראות חמלה". בפועל, חמלה זה הדבר האחרון לו זכה ראסל המנודה ביממות הסוערות האחרונות, שמעמידות בצל גדול את עתידו במועדון שקטף אותו מהעץ רק בקיץ האחרון בבחירת הדראפט השנייה.
סטיבן איי סמית' מה-ESPN העלה ברצינות את האפשרות שבמצב הנוכחי לא תהיה לג'נרל מנג'ר מיץ' קופצ'אק ברירה אלא להעמיד אותו למכירה פומבית ולנסות להעבירו בטרייד למקום אחר. יאנג לא ניסה לצנן את האווירה ורק שפך שמן על המדורה, כשהעביר עליו ביקורת חריפה ולא מרומזת בכלל לעיני כל: "זה לא משהו שאתה מצפה לקבל מחברים שלך לקבוצה".
כמו בכל דבר בחיים, גם מהעונה הבינונית של ראסל בעיר המלאכים יזכרו בעיקר את הסוף. כשיזכירו לו בעוד עשר שנים את השבוע האחרון והלא סימפטי שעבר עליו, יבקשו ממנו להסביר כיצד הקים עליו כל-כך הרבה אויבים מבית בפרק זמן כה קצר.
בתור הרוקי השישי הכי צעיר ב-NBA ברור שלהסתבכות הזאת – שלא עושה לו כבוד עכשיו ולא תעשה לו שירות מוצלח בהמשך - יהיה מקום בקורות החיים שלו, ובבואו למכור את עצמו בעתיד יהיו גם כאלה שלא יקלו בה ראש.
ימים ספורים לפני קו הסיום של העונה הסדירה, כדאי לבחון מה חלקו של ראסל בקריסה של הלייקרס. זה יהיה עוול כמובן להפיל על בחור בן 20, מוכשר ככל שיהיה, תיק כבד ומסריח כל-כך, אבל בוא בזמן לא צריך לעשות לו הנחות או לפטור אותו מאחריות למה שהפרנצ'ייז שלו הפך להיות בחודשים האחרונים.
ביירון סקוט היה יכול לדרוש ממנו יותר ולצפות ממנו ליותר. יותר בגרות, יותר ניצוצות של כדורסל טוב לאורך זמן, יותר מנהיגות וארסנל יכולות עשיר יותר.
זו כנראה הסיבה שבגללה אותו סקוט לא מחזיק ממנו במיוחד, ועל-פי דיווחים אמר לו פעם באחת השיחות הנוקבות שערך איתו: "אתה בן 19, אבל לפעמים אני מרגיש שאתה בן 14". סקוט יודע שראסל עוד רחוק מלהיות הדבר השלם או המוצר המוגמר, ולא בכדי יחסיו עם הנער הסורר ידעו עליות ומורדות לאורך כל העונה.
בתחילתה, אחרי שקלע 18 ו-21 נקודות נגד יריבות איכותיות כמו דאלאס ופורטלנד, החליט המאמן לספסל את היהלום בדקות האחרונות ובסוף גם לא היסס להסביר למה: "בדקות האחרונות הוא ניסה להשתלט על המשחק. אני רוצה שהכדור יזוז קצת, אצלו הוא נתקע".
קשה לעשות הפרדה מוחלטת בין הקמפיין הצולע הנוכחי של הלייקרס להשתלבות של ראסל בסגל, אך אין ספק שהעננה השחורה שמרחפת על הקאסט הנוכחי השפיעה גם עליו. למרות פתיחת עונה מגומגמת, פה ושם היה ניתן לראות איזה פוטנציאל יש לו, ובעיקר לאיזה שחקן הוא יוכל להפוך כשיגדל.
עשר פעמים העונה עבר את רף 20 הנקודות, רק בשלוש מהן LA ניצחה. בהצגה מול גולדן סטייט תרם 21 נקודות עם חמישה אסיסטים, לפני קצת יותר מחודש הפגיז שיא קריירה של 39 נקודות מול ברוקלין ב-101:107 על הנטס, אבל בשני המשחקים שהגיעו לאחר מכן, מול דנבר ואטלנטה, הקבוצה חזרה להפסיד וראסל חזר לגלות חוסר יציבות עם 31 נקודות משותפות.
לאחרונה הוא דווקא נמצא בגרף שיפור איטי ומעודד. אחרי שבחודש נובמבר נעצר על 10.7 נקודות, בדצמבר כבר השתדרג ל-13.2, ובחודשים פברואר ומרץ זינק ל-15.0 ו-15.9 בהתאמה. מאז פגרת האולסטאר הוא גם שיפר את האחוזים לשלוש, מצרך חשוב במיוחד בכדורסל המודרני בכלל ולשחקן במעמדו בפרט, כזה שאפיין אותו גם בימיו במכללות (עוד כשהוזכר כשם שפילדלפיה סימנה).
עד הפגרה קלע ב-33.2 אחוזים מחוץ לקשת ומאז השתדרג מהטווח הזה ל-39.2 אחוזים, שמוסיפים לו עוד מימד במשחק ומעניקים לסקוט עוד אופציה בהתקפה. לאט לאט, גם משחק הפיק אנד רול שלו הספיק להשתכלל.
מאכזב גם ביחס לשאר הרוקיס
למרות הסימנים המעודדים במידה מסוימת, הרושם הבעייתי שקיבל סקוט מראסל מגובה במספרים. נכון לעכשיו הוא עדיין לא מצליח לייצר מספיק לאחרים וכופה את עצמו מדי בבחירת הזריקות שלו. ראסל מוסר רק 3.3 אסיסיטים מדי לילה, מעט מדי לשחקן בעמדה שלו שאמור לעזור במלאכת ניהול המשחק, ולא מהווה חלק משתי החמישיות שמייצרות ללייקרס הכי הרבה נקודות בממוצע.
כשהוא על המגרש הקבוצה קולעת 96.2 נקודות, מוסרת 18.1 אסיסטים ומדייקת ב-41.1 אחוזים מהשדה. בלעדיו היא משתפרת ל-99.0 נקודות ו-42.1 אחוזים מהשדה. למרות זאת אחוז השימוש בו הוא הכי גבוה אחרי קובי בראיינט (24.4), מה שמראה שעל אף שאלמנטים רבים בסט הכישורים שלו עדיין לא מלוטשים – הכדורים עדיין הולכים אליו בלא מעט פעמים. לעיתים זה קורה בלית ברירה ובהיעדר אפשרויות ראויות אחרות, או מוביל כדור אחר ברמתו.
באופן שתואם את חוסר האחריות ממנה הוא סובל, יותר מ-30 אחוזים מסך האיבודים של הלייקרס נובעים מטעויות שלו. גם בקטגוריה הזאת, למקרה שתהיתם, הוא ממוקם שני (אחרי מיודענו מרסליניו הוארטס). מדד הפלוס/מינוס הממוצע שלו עומד לעומת זאת על 6-, מקום עשירי בלבד בקבוצה. גם בהגנה התרומה שראסל נותן בקושי מורגשת: בדקות שהוא מקבל הלייקרס סופגים 106.6 נקודות בממוצע (מקום שישי מהסוף).
בהשוואה ליתר הרוקיס בליגה התפוקה של ראסל מאכזבת מעט, במיוחד ביחס לעמדת המוצא ממנה יצא לעונה הזאת ובהתחשב בכך שהצהיר
בתחילתה כי הוא מחזיק מעצמו כשחקן הטוב ביותר במחזור שלו.
בנקודות למשחק (13.2) הוא אולי מדורג חמישי מבין שחקני השנה הראשונה, אבל במדדים חשובים אחרים, כמו אחוזים מהקו (עוד עניין שהוא חייב לעבוד עליו כדי להרגיש שאפשר לסמוך עליו ברגעים החשובים), ריבאונדים, או אחוזים מהשדה, הוא נותר הרחק מאחור (מקומות 34, 17 ו-40 בהתאמה). שלא במקרה, הוא גם הרוקי שמאבד הכי הרבה בליגה אחרי עמנואל מודיאיי (2.4 בממוצע).
עד לאחרונה, הנחת היסוד המתבקשת הייתה שראסל יישאר בלוס אנג'לס בהתאם לחוזה שלו, שנמצא בתוקף עד לסוף העונה הבאה. בשתיים הבאות האופציה להמשיך את ההתקשרות נתונה בידי המועדון. אבל כרגע, לאור האירועים האחרונים אבל לא רק בגללם, קיים סיכוי מסוים שראשיו יעדיפו שלא להמשיך את הרומן איתו אל מעבר לקיץ הבא, וסביר להניח שבכל מקרה לא יאפשרו לו להמשיך לצידו של יאנג (שמסומן גם הוא כמועמד בכיר לעבור בטרייד).
במקרה כזה, בארה"ב כבר מסמנים קבוצות שישמחו לאמץ לחיקן את הכישרון הצעיר, ביניהן ניו יורק, בוסטון ופילדלפיה. בין אם ייפלט מביתו הנוכחי וייצא למסע נדודים ברחבי הליגה, ובין אם יעביר גם את השנים הקרובות לצידם של חבריו המחרימים בלייקרס (אבל ללא הצל של קובי), דיאנג'לו ראסל צריך לחשוב ביום שאחרי הסערה איך הוא מתחיל לממש את עצמו – והופך למה שכולם רוצים שיהיה. לכוכב.
לפנייה לכתב/ת 
