השלטון בסכנה? המשבר של סרינה וויליאמס
קוזנצובה המזדקנת מיררה לה את החיים בטורניר שבו זכתה שמונה פעמים בקריירה, אזרנקה הלוהטת חזרה לנצח אותה והכי גרוע – נראה שהיא כבר לא מתרגשת מזה. אחרי שלושה הפסדים מפתיעים בשלושת הטורנירים הראשונים של 2016, ניסינו להבין מה עובר על המדורגת ראשונה בעולם
עד חודש ספטמבר האחרון היו רק שני דברים לחלוטין בטוחים בטניס העולמי: 1. נובאק ג'וקוביץ' כאן כדי להישאר, ובמקום הראשון. 2. הדומיננטיות של סרינה וויליאמס תעזור לה לזכות בתואר גרנד סלאם מספר 22 עוד ב-2015. עד שהגיעה רוברטה וינצ'י ומהמקום ה-43 בעולם הפכה את העובדה השנייה ללא רלוונטית.
בליל שישי אחד, ללא התראה מוקדמת, טניסאית איטלקייה עם אנגלית מצחיקה (שבכלל לא העפילה עד אותה אליפות לחצי גמר של טורניר מייג'ור) העזה לקרוא תיגר על ההגמוניה הארוכה של המלכה, לקטוע לה את פנטזיית ה"סרינה סלאם" בסלון ביתה ולצחוק בפנים לעשרות אלפי אמריקאים המומים.
מהלילה המדהים הזה וויליאמס הייתה אמורה לצאת חזקה יותר ועם מוטיבציה מוגברת לשחזר את ההצלחה, בעיקר מאחר ובתשעת החודשים שקדמו לו הלך הרוח בסבב הנשי היה שרק היא יכולה לעצור את עצמה. עד אותו ערב היא הפסידה פעמיים בלבד, זכתה בשלושה גרנד-סלאמים ועם מספר פנצ'רים שאפשר לספור על כף יד אחת סיפקה עונת טניס מעוררת השראה, שגם זיכתה אותה בתואר הכבוד ספורטאית השנה של ספורטס אילוסטרייטד (האישה השלישית אי פעם שלא חולקת את הטייטל עם גבר).
בפלאשינג מדו היא הייתה אמורה לייצר המשכיות לתקופה מופלאה, אבל מעדה, וזה משהו שיכול לקרות גם לספורטאית הגדולה בהיסטוריה של הענף. השאלה היא איך ובעיקר באיזו מהירות מצליחים לקום מהרגליים מהנפילה החד פעמית. עוד מוקדם כמובן לצאת במסקנות נחרצות - אבל יותר מחצי שנה אחר-כך, סרינה עדיין לא סיפקה בעניין תשובה.
בתור התחלה היא החליטה לצאת לפסק זמן ארוך מהרגיל ולסיים את העונה מיד אחרי האליפות, כשהיא מוותרת על ההזדמנות לקחת חלק בטורניר גמר הסבב ולצאת לפגרה עם טעם מתוק יותר בפה. מחוץ למגרשים שמה נקשר בשלל פרשיות ועניינים מוזרים (פעם אחת ניהלה מרדף אחרי בחור שגנב לה את הטלפון הסלולארי שלה במסעדה, בהמשך הצטלמה בפוזות חושפניות ללוח שנה של חברת צמיגים ולקינוח עלתה על מונית עד לקו הסיום של מירוץ 5 ק"מ שנערך למטרת גיוס כספים לקרן שבבעלותה). רצף האירועים האלה לא אמר הרבה על סיכוייה לחזור לעמדה שמאפשרת לה להמשיך בריצה המטורפת שהתחילה בעונה החולפת, אבל רמז במשהו על הגישה שאיתה היא מגיעה לעונה החדשה.
באליפות אוסטרליה סרינה שמה הכל בצד וחזרה לתת גז, לפחות עד שלב מסוים. היא אמנם התקשתה מעט בסיבוב הראשון מול קמילה ג'ורג'י, אבל הסירה את החלודה די מהר עם ניצחונות קלים על טניסאיות דור העתיד של רוסיה, דריה קסטקינה ומרגריטה גאספאריאן. מהסיבוב השני עד רבע הגמר היא איבדה שמונה משחקונים בלבד. את מריה שראפובה ברבע ואגניישקה רדאוונסקה הלוהטת בחצי טיאטאה עם 4:6, 1:6 ו-0:6, 4:6 בהתאמה. כוח ההרתעה שלה חזר לפעול במלוא העוצמה, הכל חזר להרגיש מוכר.
חיוכים אחרי הפסדים, שגיאות כפולות בכמויות
זו הסיבה שההפסד הבלתי צפוי לאנג'ליק קרבר בגמר הזכיר במשהו את ההפסד הבלתי נשכח לווינצ'י, והיה מכונן כמעט כמוהו. את שני ההפסדים סרינה ספגה כשהיא די במיטבה, בפורמה ואחרי תקופה נהדרת או טורניר מוצלח. קרבר נתנה באותה שבת את משחק חייה ובמערכה השלישית החלומית הראתה ניצוצות של טניס מושלם, אבל שיעמוד על הרגליים מי שחושב שסרינה וויליאמס של תחילת 2015 לא הייתה יוצאת מסיטואציה דומה עם גביע ביד.
הגרמנייה עלתה למקום השני בעולם כפרס על ההישג, אבל מאז בשני טורנירים דוחא ואינדיאן וולס לא הצליחה לעבור אפילו סיבוב אחד. במובן מסוים זו עדות לכך שסרינה הפסידה לא רק מסיבות מקצועיות גרידא, או בגלל תצוגה חפה מטעויות של היריבה. יש כאן משהו אחר. מה זה המשהו הזה? לא לגמרי ברור, אבל אולי הוא קשור להתנהלות הלא טיפוסית שלה בדקות שאחרי אובדן התואר במלבורן.
השנה האחרונה ריככה במעט את וויליאמס הקשוחה והווינרית הבלתי מתפשרת שהייתה בימי צעירותה - הכוכבת שלא הרגישה אף פעם צורך להיות נחמד ליריבותיה, לא משנה כמה אתגרו אותה ואם הן הגיעו למפגש מולה מעמדת אנדרדוג. לכן היה לא שגרתי לשמוע ממנה את הררי השבחים והפרגונים המחויכים כלפי גרבינייה מוגורוסה, אחרי שניצחה אותה בגמר טורניר ווימבלדון.
מפגן של חום, אהבה ואמפתיה כלפי המפסידה עוד יכול להתקבל בטבעיות אחרי זכייה בתואר, שגם מקרבת אותך צעד נוסף אל עבר ניפוץ שיאה המיתולוגי של שטפי גראף. הוא הופך להיות הרבה יותר מפתיע – ואפילו קצת נדיר – אחרי הפסד צורב בגמר אליפות אוסטרליה. למרבה התדהמה, זר לו היה נקלע לטקס הסיום של הטורניר היה יכול להסיק בטעות שסרינה חוגגת עוד ניצחון יוקרתי לרזומה.
רק שבמקום לאחוז בידה בעוד סרוויס ענק, היא הסתפקה בצלחת קטנה. אחרי שהחטיאה את החבטה האחרונה במשחק וגרמה לקרבר להשתטח מהתרגשות על הרצפה כמקובל, היא ניגשה אליה ישירות אל מעבר לרשת, שלא כמקובל, כדי להעניק לה חיבוק חם ולברך אותה. כשקרבר נשאה את הנאום המסורתי, סרינה עמדה מאחוריה כמו נערה נרגשת שזה עתה רשמה את הופעת הבכורה במעמד ומחאה כפיים בקצב אחיד עם חיוך רחב. כשקיבלה את זכות הדיבור, הקפידה להדגיש עד כמה היא שמחה בשבילה.
את האדיבות ורוחב הלב שהפגינה אפשר לייחס לבגרות נפשית של מי שמבינה בגילה שלא חייבים לנצח בכל פעם, ואפשר לקשר לכך שמשהו ברצון הבלתי מתפשר לזלול תארים וגביעים נסדק עם הזמן. בכל מקרה הרושם שהתקבל היה שהיא לא עושה ביג דיל מכך שהפסידה לראשונה בחייה בגמר במלבורן או נתנה לקרבר את התענוג להפוך השחקנית הרביעית אי פעם שמכניעה אותה בגמר גרנד-סלאם. "מצפים ממני לנצח בכל משחק, בכל פעם. הייתי שמחה להיות רובוט, אבל אני לא", אמרה בכנות במסיבת העיתונאים. "אני עושה את המיטב, מנסה לנצח בכל יום, אבל אני לא יכולה. ואם אני לא יכולתי, אני שמחה שלפחות אנג'י ניצחה".
הבשורה הרעה יותר: אזרנקה חוזרת
כמיטב המסורת אצל סרינה, מאז ועד ההופעה הפומבית הבאה שלה בתחרות רשמית חלפו עוד חודשיים. לטורניר אינדיאן וולס האחרון היא הופיעה עם חמצן טרי בריאות, ששוב הספיק לה רק עד הגמר. היא שוב גברה על האלפ, שוב הכניעה את רדוואנסקה ושוב נעקצה במשחק על הגביע על-ידי יריבה שבכל יום נתון של השנה שעברה היא הייתה מנצחת כמו ויקטוריה אזרנקה (ב-2015 עמד המאזן בין השתיים על 0:3 לטובת האמריקאית).
בדיוק כמו אחרי הגמר במלבורן, גם להפסד הזה סרינה הגיבה בנינוחות מפתיעה, בחיוכים, פוזות משעשעות למצלמות והשלמה עם רוע הגזירה. השחקנית שלא נתנה לאף אחת לחדור לטריטוריה שלה במשך כל-כך הרבה שנים הפסיקה להתרגש מכך ששחקניות נחותות ממנה מרגישות מולה בנוח במעמדים מכריעים, וגם מצליחות לשתות מהבאר לפניה. עם או בלי קשר זו גם הייתה הפעם הראשונה מאז 2004 שבה היא מנוצחת בשני גמרים רצופים.
במיאמי, טורניר הבית שלה שבו זכתה שמונה פעמים בסך הכל ושלוש ברציפות, סרינה כבר לא הגיעה לגמר. הפעם היא גם לא חייכה בנימוס אחרי הפסד כואב לסבטלנה קוזנצובה, שסיים עבורה את הדרך בתחרות כבר בשמינית לראשונה מאז 2000. את המערכה הראשונה היא עוד גירדה בקושי אחרי שובר שוויון, אבל בשתיים הבאות התפרקה לחלוטין בצורה לא אופיינית, נראתה סובלת מרגע לרגע וליקטה רק עוד שלושה משחקונים עד שהרימה ידיים.
עוד קודם לכן, מול כריסטיאנה מקהייל בסיבוב השני, היא שמטה מערכה וניצלה רק חמש מתוך 17 אפשרויות שבירה שהיו לה. בשלושה משחקים בלבד היכתה 16 שגיאות כפולות. הכל התנקז לסוף הבלתי נמנע והבלתי ייאמן - רצף 20 הניצחונות בתחרות שהיא כל-כך אוהבת נקטע. אם אחרי התקלות באינדיאן וולס ואוסטרליה הירידה המסוימת בכושרה או ביכולתה להכריע משחקים הייתה מדאיגה ולא הרבה יותר, שם האורות האדומים החלו להבהב.
פרשת מריה שראפובה והעיסוק הממושך בקרב המינים אחרי האמירה הפרובוקטיבית של ריימונד מור הסיטו מעט את הפוקוס ממגמת הדעיכה הברורה של שליטת הסבב, אבל בחלוף החודשים נהיה קשה עד בלתי אפשרי להתעלם ממנה. ארבעה חודשים בתוך 2016 ופחות מחודש לפני שהיא מתחילה את עונת החימר במצב רוח ירוד (במונטה קרלו), סרינה הפסידה את כמות המשחקים שהפסידה לאורך כל העונה שעברה. כדי להיזכר בפעם האחרונה שבה שיחקה בארבעה טורנירים רצופים ואת כולם סיימה ללא תואר, צריך לחזור לחודשי הבצורת שלה מ-2012.
אז מה גורם לקולגות שלה להרגיש יותר בטוחות בעצמן מולה? אין קשר ישיר או נראה לעין לחום הלוהט במיאמי או לפציעות שמגבילות אותה, אלא לסיבות אחרות כמו תחילתה של יריבות עם יריבה מוכרת מהעבר, הגשה שהפכה למעט פחות אפקטיבית ואולי, יותר מהכל, רעב ואמביציה שנמצאים בירידה, בטח ביחס לשנה החולפת.
השאיפה לזכות בגרנד סלאם ה-22 עוד בוערת בה, אבל ייתכן שלא בטוח שבעוצמה מספיק גבוהה כדי שתוכל לשחזר את מסע הקסם של העונה שעברה. אף אחד לא ציפה לכך, מעטים האנשים שמצפים ממנה כרגע לזכות בשאר הטורנירים שעוד נותרו. אבל לאור הנסיקה המחודשת והמרעננת של אזרנקה - שעומדת על מאזן של 1:22 העונה, חזרה כרוח הסערה לטופ 5 ושוב הופכת לקונטרה המרכזית שלה – סרינה וויליאמס היא כבר לא הבאנקר שהייתה. כדי לפרוש כשחקנית המעוטרת ביותר אי פעם, היא תצטרך לעבוד קשה יותר משחשבה. תשאלו את רוברטה וינצ'י.
לפנייה לכתב/ת 
