מהם הפתרונות למחסור כוח האדם בבנייה?
המחסור בכוח אדם בענף הבנייה תורם לעיכובי מסירה ותורם להמשך העלייה במחירי הדיור. מה הוביל את השוק למחסור כה חמור, ומה יש לממשלה להציע בניסיון לפתור את הבעיה?
בשיתוף קבוצת חברות הבנייה מנרב
אחד מהחסמים הפוגעים בפעילות שוק הדיור הוא משך הזמן מתחילת הבנייה ועד להשלמת הבניין. על פי נתוני הלמ"ס האחרונים, משך זמן הבנייה הממוצע של דירה בישראל עומד על 27.4 חודשים, לעומת 14.9 חודשים בארצות הברית או 21.4 חודשים בקנדה. בסין, למשל, פרויקטים עצומים מסתיימים תוך פחות מ-10 חודשים.
עוד נתון שעולה מפרסומי הלמ"ס, כי משך זמן הבנייה בישראל עלה ב-15% במהלך העשור האחרון. באזורי הביקוש בגוש דן המצב חמור אף יותר, כאשר בתל אביב משך זמן הבנייה הממוצע עומד על כ-30 חודשים.
לדברי אוהד דנוס, יו"ר לשכת שמאי המקרקעין, "בבנייה אין פתרונות קסם. בביקור שעשיתי לאחרונה בסין, לא גיליתי טכנולוגיות בנייה מתקדמות - על כל מגדל היו 1,000 פועלים, והבנייה עמדה על קצב של קומה בשבוע. אי אפשר לקצר את התהליך הכימי של הבנייה, מבחינת התחזקות חומרים. שם המשחק הוא כוח אדם, הרבה כוח אדם. המפתח הוא מסה קריטית של פועלים בפרויקט".
אחד מהגורמים המשמעותיים ביותר לזמן הרב שלוקח להשלמת הבנייה, הוא אכן מחסור חמור בכוח אדם מיומן. הבעיה אמנם משותפת לענף הבנייה ולענף החקלאות, אך נדמה שבענף החקלאות קיימת הרבה יותר תחושת דחיפות למציאת פתרונות מיידיים, לעומת ענף הבנייה.
על פי נתוני רשות האוכלוסין וההגירה, נכון לספטמבר 2015 עבדו בישראל רק 7,010 עובדים זרים בענף הבנייה, לעומת 21,618 עובדים זרים בהיתר בענף החקלאות. דנוס אומר בנושא כי "אחת הבעיות העיקריות של הסינים היא התזונה וכל מה שקשור בחקלאות, יש להם אינטרס ללמוד מאיתנו, ולכן הם מוכנים לשלוח עובדים לענף. בבנייה, לעומת זאת, הם לא צריכים ללמוד, ויש להם אינטרס לשמור על ביקוש גבוה וכתוצאה מכך משכורות גבוהות".
עד כמה חמור המחסור בכוח אדם?
ממחקר שערבה חברת "צפנת שירותי מידע איכותי", אשר בחן את הסיבות להתארכות משך הבנייה של דירות ביוזמה פרטית במדינת ישראל בשנים האחרונות, עולה כי אחד הגורמים המשפיעים ביותר על משך הבנייה הוא מחסור בכוח אדם.
מרבית העובדים הנדרשים בתחום הם ב"עבודות רטובות", הכוללות את הקמת שלד הבניין – טפסנות, ברזלנות, טיח וריצוף. במקצועות אלו מועסקים כיום, על פי ההערכות, כ-65 אלף עובדים, מהם 42 אלף פלסטינים, 17 אלף ישראלים וכ-7,600 עובדים מחו"ל, ומספרם יעלה בשבועות הקרובים ל-8,500 בעקבות הגעתם הצפויה של כ-900 עובדי בניין נוספים ממולדובה. על רקע המצב הפוליטי הרגיש של השנים האחרונות, מספר העובדים הפלסטינים בעלי היתר השתנה כל הזמן, מה שהוביל לחוסר ודאות מתמשך בקרב הגורמים בענף ולמחסור חמור בכוח אדם לטווח ארוך.
ממחקר שערכה חברת "רותם אסטרטגיה" עבור משרד הבינוי בשנת 2013 עולה, כי על מנת לעמוד ביעד התחלות הבנייה של הממשלה, יש להגדיל את מספר העובדים הזרים לכ-25 אלף. מנתוני רשות האוכלוסין וההגירה עולה, כי כיום המכסה שאושרה בידי הממשלה עומדת על 16,500 עובדים זרים בבניין. על פי גורמים בענף, עיקר המחסור מתמקד בפועלים מיומנים להפעלת מנופים ובנייה מתועשת, הדרושים לבניית מגדלים.
לדברי דנוס, "הרשויות בישראל כל הזמן פועלות להגדלה של ייבוא וגיוס עובדים, אבל מדובר במספרים שלא יסגרו את הפער הגדול בענף. צריך כמויות יותר גדולות, ולעשות את זה כמה שיותר מהר. אין ספק שזה משפיע על עיכובים בבנייה".
בנוסף, מציין דנוס, "קבוצות הפועלים שנמצאות בארץ, מכל מדינה, הן די מאורגנות בינן לבין עצמו. כלומר, יש להן כוח מול המעסיקים, הם יכולים לדרוש יותר כסף מהמעסיקים ולאיים בהפסקת עבודה, משום שהם נדרשים מאוד, והם ממנפים את הכוח הזה. אין ספק שזה יוצר עיכובים בבנייה".
הרקע שהוביל למחסור הנוכחי
לפני כעשור עבדו בישראל כ-15 אלף פועלי בניין זרים, רובם מסין, שהגיעו יחד עם הבנייה המואצת לאחר גל העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות ה-90 של המאה הקודמת. בתחילת שנות ה-2000 הצורך בעובדים אלה הצטמצם, והמדינה הקטינה את מכסת העובדים הזרים ל-8,000, מתוך כוונה לבטל אותן לחלוטין בהמשך.
גם לאחר הזינוק במחיר הנדל"ן ובביקוש לדירות, המכסות המופחתות נותרו ללא שינוי. בשנת 2012, אז היו בישראל פחות מ-6,000 עובדים סינים, פחות מהמכסה המאושרת, החלו הקבלנים לפעול להגדלת המכסות.
הסיבה המרכזית לקיפאון בכמות העובדים מסין נובעת מהחלטת הממשלה משנת 2011 לפיה כניסת עובדים זרים תתאפשר רק ממדינות שנחתם מול הסכם בילטרלי, שנועד למנוע את ניצול העובדים וגבייה של דמי תיווך מופרזים מהעובד עצמו.
במקביל, פועלי הבניין הפלסטינים הם הנתח העיקרי של עובדי הבניין בישראל. בתקופות השיא, נכנסו לישראל בכל יום 100,000 עובדים בעלי היתר. מאז האינתיפאדה השניה ממשלת ישראל מגבילה את הכניסה שלהם לישראל, וכיום מספרם עומד כאמור על כ-40 אלף עובדים.
לעומת נתון זה, שוהים בישראל כ-100,000 עובדים לא חוקיים מהרשות הפלסטינית, מספר שיא שלא נרשם מאז התקופה שלפני האינתיפדה הראשונה. העסקה של עובדים פלטינים תלויה בגורמים כמו סגר, ימי עבודה קצרים בעקבות בידוק בטחוני ארוך, ושעת החזרה המוקדמת הנכפית עליהם. נתוני יסוד אלה גורמים לאי ודאות משמעותית באשר לזמינות העובדים הפלסטינים בכל יום מחדש.
מה יש לממשלה להציע בנושא?
שר האוצר הנוכחי, משה כחלון, שם לעצמו כמטרה מרכזית את פתרון הבעיות והכשלים בשוק הדיור בישראל, שהובילו לנסיקה במחירי הדיור. על רקע הצהרות אלו, הוקם מטה הדיור אשר נטל סמכויות שונות ומשמש בתור הזרוע הביצועית של מדיניות הממשלה והרפורמות בתחום. כחלק מפעילות הממשלה, קבינט הדיור ומטה הדיור, הוחלט לאחרונה על מספר צעדים בניסיון לפתור את מצוקת כוח האדם בענף הבנייה:
- משא ומתן להסכם בילטרלי עם סין
ישראל נמצאת במשא ומתן אינטנסיבי עם סין על הסכם בילטרלי, שיאפשר את הגדלת כמות העובדים הסיניים בענף הבניין ל-8,000 בשלב ראשון, ול-15,000 בשלב שני.
רונן וגנר , שמאי מקרקעין ומשפטן, בעל משרד שמאות מקרקעין, חבר מועצת השמאים ויו"ר ועדת ההשתלמויות של לשכת שמאי המקרקעין, אומר כי "נכון להיום קיימת טיוטת הסכם הבנות בין ממשלת ישראל לבין ממשלת סין בנוגע לאפשרות הבאת עובדים זרים לענף הבנייה, אולם הסכם זה לא נחתם מאחר שממשלת סין דורשת כי ממשלת ישראל תתחייב שעובדים זרים אלה יבנו אך ורק באזור מוגדר כלומר; בתוך הקו הירוק". לעת עתה, ישראל מסרבת לעמוד בתנאי זה, מחשש לתקדים בהמשך.
- הבאת עובדים פלסטינים נוספים, ועובדים סיניים ללא הסכם בילטרלי
לאחרונה הביא שר האוצר כחלון לקבינט הדיור הצעה להגדיל את מספר פועלי הבניין הפסלטינים ב-8,000 עובדים נוספים לכ-40,000 עובדים העובדים בישראל באופן חוקי, על מנת לטפל במצוקת כוח האדם.
בספטמבר האחרון החליטה הממשלה לאפשר כניסה של 20,000 עובדים סיניים, ללא הסכם בילטרלי, אך בפיקוח של רשות האוכלוסים וההגירה. הצעד עדיין לא יצא לפועל, כך שהסינים נותרו מחוץ למשחק לעת עתה, אף שהם מהווים את כוח העבודה המיומן והגדול ביותר בישראל.
- חתימה על הסכמים בילטרליים והבאת עובדים
במקביל למשא ומתן עם סין, נחתמו בשנים האחרונות סמכים בילטרליים עם מולדובה, בולגריה ורומניה, ובקרוב צפוי להיחתם הסכם עם אוקראינה. הבעיה הגדולה היא שבכל המדינות האלו אותרו עד כה רק 2,400 עובדים, כמות שלא יכולה להביא לשינוי משמעותי בענף.
דנוס אומר כי "מטה דיור הממשלתי, לרבות אביגדור יצחקי העומד בראשו, פועלים על מנת להביא עובדים נוספים ממדינות כמו מולדובה, והם נסעו לשם על מנת לאתר ולגייס עובדים. אחת הבעיות הגדולות היא שהעובדים שמוכנים לעזוב את הבית ולהגיע לישראל, הם העובדים הפחות מיומנים, כך שצריך גם להכשיר אותם, מה שמפחית את היעילות של המהלך. בסין, לעומת זאת, תהליך ההכשרה מתבצע באתר הבנייה עצמו, כאשר התלמיד מתלווה לעבודה יום-יום ותוך חודש מוכשר לעבודה באתר".
- הבאת חברות זרות בתור קבלניות ביצוע
על רקע התנגדות רחבה ומצד קבלנים ויזמים, אישר קבינט הדיור במהלך חודש מרס החלטה שתאפשר הגעת חברות בנייה זרות לפעילות בישראל, בדומה לפעילות הנוכחית של חברת יילמזלר הטורקית במדינה. שר האוצר קידם החלטה זו, המאפשרת לחברות לבוא בתור קבלניות ביצוע, אך לא להיות יזמיות בעצמן.
על פי ההחלטה, יוקם מאגר של 6 חברות שייבחרו בהליך של "קול קורא", אשר חייבות להיות בעלות ניסיון בתחום הבנייה למגורים ועם איתנות פיננסית וניסיון בפרויקטים של בנייה בתיעוש. החברות יורשו להביא איתן עד 1,000 עובדים לצורך עבודות רטובות בלבד.
דנוס אומר כי "השאלה בקשר לחברות שיגיעו בתור קבלניות ביצוע, היא כיצד המדינה תוכל להתערב בהסכם בין היזם לקבלן הביצוע. קל מאוד לבדוק מה עלות הבנייה, והשאלה האם המדינה תוכל להתערב בכך, אם בכלל, ואיזו רגולציה יחילו עליהם. כל הגורמים האלו ישפיעו על התועלת של המהלך".
החברות הקבלניות בישראל התנגדו נחרצות להחלטה, בטענה כי היא מפקיעה מידיהם את הבאת העובדים ומעבירה אותם לתאגידים זרים, וכי המחסור הוא בעובדים ולא בחברות שיחליפו או ינהלו את השוק המקומי. עוד טוענים הקבלנים כי לחברות הזרות ייקח זמן להכשיר את העובדים לתקנים ולטכנולוגיות המקובלות בישראל, מה שכלל לא יעזור בפתרון של בעיית משך הבנייה. החברות הזרות יאלצו להתמודד גם עם הביורוקרטיה הישראלית, טוענים הקבלנים, כך שלדעתם המהלך לא יפחית את עלויות הבנייה ואף אולי ייקר אותן.
- הקמת מכון למקצועות הבנייה
בניסיון להכשיר כוח אדם באופן מקומי, התקבלה לאחרונה גם החלטה להקים מכון למקצועות הבנייה, על ידי משרד הבינוי והשיכון, כחלק מתכנית חומש להכשרת עובדים בענף הבנייה. במסגרת ההחלטה נקבעו גם יעדים להכשרת עובדים ישראלים בענף, כך שעד שנת 2020 יוכשרו 3,500 עובדים בעבודות רטובות, 2,500 מנהלי עבודה ו-500 מפעילי מנופים.
התכנון כולל הקמה של מנגנוני הכשרה חדשים בשיתוף עם משרד הכלכלה. המימון למכון אמור להיות משותף למשרדי האוצר, הכלכלה והשיכון, ולעמוד על כ-40 מיליון שקלים עד 2020. אם כן, נראה כי הממשלה מודעת למצוקת כוח האדם הענף הבנייה, אך למרבה הצער ייקח זמן עד שתוכניות הממשלה ייראו תוצאות בשטח.
לדברי קבלנים וגורמים מקצועיים בתחום, הבאת אלפי עובדים ספורים תפחית את המצוקה ותשפר את זמן הבנייה, אך מדובר בפתרון חלקי בלבד. כדי לעמוד ביעד השאפתני של הממשלה לבנות 60 אלף יחידות דיור בשנה, טוענים בענף, נדרשים פתרונות מקיפים הרבה יותר.
לפנייה לכתב/ת 
