הטוב, הרע והמטרה / מליניאק
טביב ממרר לאצילי את החיים, צוברי מתכתש עם משיח בלב ים. הספורט מוציא מאנשים הרבה טוב, אבל גם לעשות רע הוא יודע מצוין
הספורט מוציא מאנשים את הטוב שבהם, והספורט מוציא מאנשים גם את הרע שבהם. לאלי טביב יש טביעת עין מצוינת לאתר שחקנים זולים עם פוטנציאל גדול. אבל לטביב יש גם צד שני, איש ריב ומדון. לגיטימי למכור שחקנים ברווח גדול, השאלה, האם המטרה מקדשת את כל האמצעים?
אלי טביב רב עם אוהדי כפר-סבא, אוהדי הפועל ת"א ובשלב מסוים גם עם אוהדי בית"ר ירושלים. אוהדים הגיעו אליו עד הבית. טוטו תמוז הגיע אליו בדהרה וקילל אותו בשידור ישיר בגמר הגביע. לאחרונה הצטרף לרשימת הנפגעים גם קפטן בית"ר ירושלים עומר אצילי. איך אפשר לריב עם אצילי?
לאצילי יש סוכן, רונן קצב, שיודע גם הוא דבר או שניים בעסקי כדורגל, ומנסה למקסם את הפוטנציאל של הילד גם בבנק. האפשרויות לעשות כסף בישראל הן מוגבלות כי רק מיץ' גולדהאר, אלונה ברקת ויענקל'ה שחר, קונים ביוקר. כשמכבי ת"א, מכבי חיפה או הפועל באר־שבע נופלות עם שחקן, זה כואב. כשטביב או
איזי שרצקי נופלים פה ושם בבחירת שחקן הנזק קטן, אבל כשהם מוכרים שחקן הרווח גדול.
החוזה של עומר אצילי מסתיים בתום העונה הבאה. זה אומר שהוא יכול לנהל משא ומתן עם קבוצות אחרות החל מינואר הקרוב, ולהשאיר את טביב עם דמי השבחה בלבד. נכון שהשחקן צריך להגיד תודה למועדון שתרם להתקדמות שלו, אבל אנחנו ב־2016 והעבדות הסתיימה ב־1865.
זה לא מקרה ראשון שקבוצות מייבשות שחקן כדי לאלץ אותו להאריך את החוזה. שחקן גרוע יאריך את החוזה בשמחה, שחקן מצוין ישאף להגיע למו"מ כשהוא חופשי. לא אצל טביב. בית"ר ירושלים לא תרד ולא תעלה עד סוף העונה מהמקום השלישי, ולכן אפשר לייבש את עומר אצילי עד שיישבר ויחתום. קבוצות לוחצות לפעמים על שחקנים שיעלו למשחק חשוב עם זריקה לשיכוך כאבים. זה המקרה הראשון שקבוצה מייבשת שחקן בריא, בטענה שהוא פצוע. ככל שאצילי וסוכניו מסמרטטים את עצמם, ומודיעים שהוא ישחק רק בבית"ר ירושלים, טביב רק מהדק את הלפיתה.
הייתי בסיטואציה דומה בגיל 18, כששיחקתי בהפועל ר"ג ורציתי לעבור להפועל ת"א. הקבוצה לא הסכימה לשחרר אותי, נכנסתי להסגר שהיה אז לשלוש שנים! אחרי שנה הם הבינו שלא אשאר וחתמו על טופס שחרור. לא היה אז ארגון שחקנים, והשחקנים היו עבדים. איפה ארגון השחקנים כשקבוצה מייבשת שחקן? נכון שאפשר לטעון שאלו שיקולים של מאמן, אבל גם משה דמאיו ניסה לאלץ את יוסי אבוקסיס לקרקע את לירוי צעירי, כשאחיו תבע את בני-יהודה. בסוף הקבוצה התקפלה וגם הפסידה את יוסי אבוקסיס. שחקן שחותם חוזה עם בעל קבוצה שמתעלל בשחקנים, שלא יבוא אחר כך בטענות שמתעללים בו.
הספורט מוציא מאנשים את הטוב והרע שבהם. בשבועות האחרונים התחלתי להתעניין בשייט, ולא בגלל שאני מבין משהו בענף. תחרות גביע העולם הייתה אמורה להוציא מנמרוד משיח ושחר צוברי את הכי טוב שבהם, והוציאה את הכי רע.
לבי יוצא למשיח שהפסיד בפעם השנייה כרטיס לאולימפיאדה, כאשר ההתמודדות הבאה תהיה רק בעוד ארבע שנים. משיח צודק, הדרך חשובה, אבל בספורט קובעת בסוף התוצאה. בכדורסל מנצח מי שקולע יותר, ובאתלטיקה מנצח מי שרץ מהר וקופץ גבוה או רחוק יותר.
בדרך כלל זוכרים רק את המנצחים. בשביל שתוצאה תישמר בזכרון, היא צריכה להיות באמת יוצאת דופן: 8.90 מ' של בוב בימון בקפיצה למרחק, 3:59.4 דקות של רוג'ר בניסטר בריצת המייל. ברוב המקרים זוכרים את המנצח. מישהו זוכר נגד מי שיחקה מכבי ת"א בגמר גביע אירופה בכדורסל ב־1981? את מי מעניינת היום התוצאה? יש גביע, יש אליפות, זה מה שחשוב.
באליפות העולם בשייט המטרה היא לזכות במדליה. אבל בתחרות שתקבע מי יזכה בכרטיס יחיד לאולימפיאדה, המטרה הייתה לזכות בכרטיס ולא במדליה. יש רגעים שמתאמנים בשבילם ארבע שנים. לפעמים מתאמנים כל החיים לריצה שנמשכת פחות מ־10 שניות. אבות מתחרים לפעמים נגד בנים, אחים וחברים נלחמים זה בזה במגרש או על המסלול. נאיבי לצפות שהיריב ישתף איתך פעולה, ועוד בתחרות על כל הקופה.
במרוץ שליחים לא מנצח מי שרץ הכי מהר, אלא מי שמעביר את המקל הכי מהר. בכדורגל לא מנצח מי שמחזיק הכי הרבה זמן בכדור. יש רוכבי אופניים מצוינים, נהגי מרוצים פנטסטיים ורצים נפלאים למרחקים ארוכים, שמקריבים את הסיכויים שלהם בשביל להפריע למתחרים ולאפשר לאיש צוות שלהם לנצח. זה לא ספורטיבי?
חוקת הכדורגל מנסה להוציא את האלימות מהמשחק, אבל מותר לבצע עבירות. על פגיעה בשחקן ללא כדור, תמצאו את עצמכם בחוץ. פאול לעצור התקפה מתפרצת, מותר. בכדורסל מותר לבצע עבירות, אבל לא יותר מארבע. בשנות ה־60 קבוצות היו מקריבות שחקנים בשביל להרביץ לתני כהן מינץ (2,04 מ'), כי אי אפשר היה לעצור אותו בדרך אחרת. את שאקיל אוניל שלחו לזרוק לבנים מקו העונשין. האם זו דרך לא ספורטיבית?
בשנות ה־70 שיחק במכבי ת"א סטיב צ'ובין, 1.90 מטר גובה על 1.90 מטר רוחב. באחד המשחקים בקולג', המאמן העלה אותו לשמור על סופרסטאר, והסביר לצ'ובין שאם השחקן יקלע סל נוסף, יש לו שבוע למצוא לעצמו קבוצה אחרת. כשהשחקן קיבל את הכדור הראשון, צ'ובין ביצע הורדת זקיף והרים את היד בדום מתוח. פאול. אחרי שהשחקן ההמום קם לספירה של עשר, הוא ניגש לצ'ובין ושאל אם הוא השתגע. זה היה פאול, הסביר צ'ובין, אל תשכח שיש לי עוד ארבעה כאלה. השחקן ביקש חילוף ולא חזר עד סוף המשחק.
שחקנים שרק מפרקים יריבים, עדיף שלא ישחקו בכלל. אף אחד לא קונה כרטיס לראות בריון משכיב את סטפן קרי. אבל קרי ולאו מסי יודעים שבמשחקים גדולים לא יתנו להם לרקוד כמו במהלך העונה הרגילה. לנסות להחטיא נקודות בשביל להגיע להארכה, כמו מכבי ת"א נגד דרושפקה זה חוקי, אבל השאיר כתם שייזכר לשנים. מצד שני, אתלט שנדבק למתחרה הגדול שלו, ולא רץ בשיא המהירות בשביל לנצח בגמר אולימפי, זו התנהגות מקובלת.
מוריניו החנה אוטובוס בשביל שאינטר מילאנו תזכה בגביע אירופה. אילו היה משתמש בטקטיקה המגעילה הזאת תמיד, הוא לא היה מגיע לכלום. בתכסיסים תעשה לך מלחמה, וכשיספרו את הכסף בריו, אולי עדיף שאת ישראל ייצג חתול רחוב כמו שחר צוברי. בהצלחה!
לפנייה לכתב/ת 
