"קצב מאשים אחרים. הוא מעולם לא הביע חרטה"
הוועדה נימקה את החלטתה להשאיר במאסר את הנשיא שאנס בכך שלרגע "לא הביע אמפתיה כלפי הנפגעות". בכלא הוא השתתף בחוג "לגעת ברגש". אודליה כרמון, "א' ממשרד התחבורה": "היה חשש אמיתי שקצב יילך הביתה. אני חשה סיפוק שהבינו שהוא עדיין אדם מסוכן"
הנשיא שאנס לא ישתחרר בעוד שבועיים מהכלא, ופרוטוקול ועדת השחרורים שהחליטה לדחות את בקשתו חשף הצצה קטנה לחייו של משה קצב מאחורי הסורגים. אחת המתלוננות נגדו, אודליה כרמון, בירכה על ההחלטה ואמרה כי "הוועדה השכילה להתחשב ברגשות הקורבנות ולאמוד את אופיו וטבעו של עבריין המין". כרמון אמרה כי היא "מעריכה ומוקירה" את הוועדה, והדגישה כי חבריה שיגרו בהחלטתם גם "מסר ציבורי שעברייני מין שלא הביעו חרטה אינם ראויים למחילה".
לקצב, שמרצה שבע שנות מאסר, נותרו בעקבות דחיית בקשתו יותר משנתיים וחצי של מאסר. מהפרוטוקול עלה כי במהלך שהותו בכלא הוא השתתף בכמה קבוצות וחוגים, בהם מחשבים, מדיטציה, מודל האדם ו"לגעת ברגש". אבל חרטה הוא לא הביע, והוועדה שמה על כך דגש בהחלטה לדחות את בקשתו לקיצור מאסרו.
בדיון בוועדת השחרורים טען עו"ד ציון אמיר, פרקליטו של קצב, כי "חירותו של אדם לדבוק בחפותו, ואי-אפשר למנוע ממנו זכות זו". הוא אמר כי קצב עשה את המעשים ונשפט עליהם לא כנשיא מדינת ישראל, אלא כאזרח, וטען שהתנהגותו בכלא תקינה. מהדו"ח שהוגש לוועדה עלה כי אכן התנהגותו של קצב בכלא "ראויה", אבל בהכרעתה שמה הוועדה דגש כך ש"קצב עדיין תופס עצמו כקורבן" של הפרשה.
"קצב עסוק בהאשמת גורמים חיצוניים במצבו, מתנהל עדיין בצורה כוחנית ועסוק בעצמו, בצרכיו, בהפסדיו ובמחיר שהוא ומשפחתו שילמו בלבד", נכתב בהחלטת הוועדה. "גם לאור שאלות הוועדה הוא לא הביע חרטה או אמפתיה כלפי נפגעות העבירה, אלא חזר וציין את המחיר הכבד שהוא שילם ומשלם. כפי שציינו, זכותו של אסיר לדבוק בחפותו ולהמשיך להאמין שהוא חף מפשע. אולם מצב זה מונע מהאסיר שבפנינו כל אפשרות להתחלה של הפנמה ומכאן התחלה של טיפול".
לסיכום כתבו חברי הוועדה כי "בפנינו אסיר המכחיש את העבירות שביצע, שממשיך וטוען לחפותו למרות פסקי הדין בעניינו, וממשיך להיות עסוק בהוכחת חפותו כפי שהדבר בא לידי ביטוי בדבריו בפנינו, כאילו ולא היה כלל הליך משפטי, והוא ממשיך אותו גם היום. מדובר במי שלא עבר כל טיפול סביב העבירות שביצע, למעט אותן מסגרות חינוכיות. אין כל ספק בלב חברי הוועדה כי שחרורו של האסיר, כל זמן הוא מכחיש את העבירה וכאשר לא עבר כל טיפול, למעט אותם קורסים במסגרת החינוך, יהווה פגיעה של ממש באמון הציבור".
הוועדה כללה את השופט בדימוס משה מכליס, הקרימינולוגית חנה גורדון והפסיכותרפיסטית חניתה לאופר-פישר. גורדון אמרה ל-ynet כי ההחלטה התקבלה פה אחד: "זו החלטה מנומקת, ארוכה ומפורטת. הוועדה ישבה, חשבה ודנה בדברים, ומעבר לזה אין לנו מה להגיד".
המתלוננת כרמון, שהוטרדה מינית בידי קצב ובמשך שנים נודעה
כ"א' ממשרד התחבורה", אמרה ל-ynet כי "התחושות עכשיו הן של נחת ושל חזרה לשגרה. היה חשש אמיתי מכך שקצב יילך הביתה וממה שיעשה כשהוא חופשי, שהוא יחזור לתקוף שוב מהרגע שישוחרר. אני חשה סיפוק אדיר שחברי הוועדה עלו על זה שבעצם הוא עדיין אדם מסוכן ויש לו צרכים נרקיסיסטיים".
על טענת מקורבי קצב ששיקומו יהיה מוצלח אמרה כרמון: "אני לא האמנתי לרגע שהוא מסוגל להשתקם. הטענות שלו שרודפים אותו זה חלק מההתקרבנות והמשך של סיפורים שחברים שלו מפיצים כדי לעורר רחמים עליו. עובדה שבהתנהגות שלו בוועדה התרשמו שהוא מסוכן. המסוכנות שלו היא ציבורית מבחינת ההשלכות הנוראיות שיש לנפגעות העבירה, מבלי לפגוע בפגיעה האישית של הקורבנות. הוא עבריין מין שלא הודה והתכחש למעשיו. זה יכול להרתיע נשים אחרות שעברו את הקושי".
אחרי ההכרעה בוועדת השחרורים כבר הודיע עו"ד ציון אמיר כי יערער על ההחלטה, ועל כך אמרה כרמון: "עברנו בנתיים משוכה, וזה הישג. היה ניצחון במלחמה על השחרור, אבל יש עכשיו מלחמת התשה וגם בקרב הזה ננצח".
לפנייה לכתב/ת 
