נאבק: החלום האולימפי של אנדריי צריוק
מחוץ לרדאר: אם רק יימצא המימון שישחרר אותו מהעבודה במפעל, המתאבק הצעיר והמוכשר יוכל להחזיר את ההילה שאבדה להיאבקות הגברית – אפילו אם בדרך יצטרך להתמודד בקרב מול אחיו התאום
בסוף שנות ה-90 ובתחילת שנות ה-2000, הרבה מהתקוות של הספורט האולימפי הישראלי היו נשואות אל עבר ענף ההיאבקות.
השמות הזכורים בעיקר מאותם ימים הם גוצ'ה ציצאשווילי שזכה באליפות העולם ב-2003 וסיים במקום החמישי באולימפיאדת אטלנטה ויורי איבסייצ'ק שבאולימפיאדת סידני סיים רביעי, מרחק ניצחון אחד ממדליה אולימפית.
אלא שמאז תור הזהב ההוא ועד היום, נוצר ואקום גדול. בשתי האולימפיאדות האחרונות ישראל כלל לא זכתה לייצוג בענף. אילנה קרטיש, סגנית אלופת אירופה ארבע פעמים ברציפות, ממלאת את החלל מהצד הנשי, אבל בהיאבקות הגברית נותרנו ללא שמות גדולים.
צפו בקרב של אנדריי צריוק
צפו באנדריי צריוק בפעולה
בעתיד הקרוב עשוי לחול שינוי מרענן בנושא. לפני קצת יותר משבוע, זכה אנדריי צריוק (22) במדליית ארד באליפות אירופה עד גיל 23 בהיאבקות יוונית רומית במשקל עד 59 ק"ג. בדרך למדליה הוא ניצח את אלוף העולם הטורקי עד גיל 20. ההישג הזה הגיע אחרי שורה של הישגים בינלאומיים מרשימים בקטגוריות הגיל הצעירות: מדליית ארד באליפות העולם עד גיל 20 ומדליית ארד נוספת באליפות אירופה באותו הגיל. כמובן שעוד לא הגיעה העת לקשור כתרים, אבל היציבות שצריוק מציג, לפחות בגילאים הצעירים, מעוררת סקרנות רבה לקראת המשך דרכו והשתלבותו בבוגרים.
בזירה עם אחיו התאום
יש אנשים שבוחרים בענף הספורט שלהם ויש כאלו שענף הספורט שלהם בוחר אותם. צריוק נמנה על הקטגוריה השנייה. אנדריי ואחיו התאום, איליה הם הצעירים מבין ארבעה אחים שכולם עוסקים בהיאבקות. ולדימיר הבכור, סרגיי, והתאומים אנדריי ואיליה.
האחים צריוק(צילום: פרטי)
אם תרצו לאנדריי הקטן לא ממש הייתה ברירה בכל הקשור לענף הספורט שבו בחר לעסוק. כבר כשהיה בן 7, אחיו ולדימיר לקח אותו לאימונים במועדון קידום היאבקות ברחובות. כשהיה בן 16 הוכתר צריוק לאלוף ישראל לקדטים והבין סופית שזה המקום הנכון עבורו.
"זה באמת עוזר להיות במשפחה כזו של היאבקות", מספר צריוק, "אנחנו מתאמנים ביחד, עוזרים זה לזה ומפרגנים. בבית כמובן יש הרבה שיחות על היאבקות".
הפילוסוף היווני, אריסטו, קבע שסיפורים המתרחשים בתוך המשפחה הם מעניינים יותר. נסו לדמיין כיצד היה נראה המאבק היצרי בין נמרוד משיח ושחר צוברי על הכרטיס הבודד לאולימפיאדה בגלישת רוח, לו היו קרובי משפחה. במשפחת צריוק תרחיש כזה הוא אפשרי – ואנחנו לא מדברים על סתם בני משפחה אלא על שני אחים תאומים.
ולדימיר קליצ'קו. הוא נמנע מקרבות מול אחיו(צילום: רויטרס)
העולם ידע כבר אחים שהתחרו זה לצד זה בענפי ספורט פיזיים. הידועים ביותר הם האחים האוקראינים, ויטאלי ו-ולדימיר קליצ'קו, שהיו בשעתם המתאגרפים החזקים ביותר בעולם במשקל הכבד. אלא שבמקרה שלהם הפורמט של האיגרוף המקצועני איפשר להם להימנע במשך כל הקריירה מקרב ישיר זה מול זה. בהיאבקות לעומת זאת, הדבר הוא בלתי נמנע ולתאומים צריוק יצא לא אחת להיאבק אחד נגד השני באותה זירה.
נכון לעכשיו אגב, איליה הוריד מעט מקצב התחרויות הבינלאומיות בגלל עומס בלימודים, מה שהפך את אנדריי למועמד היחיד להעפיל לאולימפיאדת ריו מקטגוריית המשקל הנמוכה. לקראת טוקיו לעומת זאת בהחלט תיתכן תחרות פנים משפחתית.
צריוק בפעולה. "טיפוס של עבודה קשה"(צילום: אורן אהרוני)
"אם נמשיך להתחרות באותה קטגוריית משקל לקראת טוקיו, זה בהחלט יכול לקרות", מאשר אנדריי, "יצא לנו כבר להתחרות מלא פעמים זה נגד זה. לפעמים אני מנצח ולפעמים הוא, שנינו באותה הרמה. זה לא כיף להתחרות מול אחי, ברור שאני מעדיף להתמודד מול יריבים אחרים, אבל צריך לזכור שלא מדובר במכות ואגרופים אלא בהטלות. חוץ מזה בקרבות בינינו אנחנו מאוד מקפידים להיאבק נקי כדי להימנע מפציעות. אנחנו מודעים לכך שמדובר בספורט ואין פה שום דבר אישי. מאבק בינינו על כרטיס אולימפי יהיה לא קל, אבל אנחנו נסתדר. מה שבטוח זה שכל הזמן נתמוך אחד בשני ונפרגן זה לזה".
לפני חמש שנים חוותה משפחת צריוק טרגדיה איומה. בעת ששהה אחיו הגדול של אנדריי, סרגיי במעצר, שפך עליו עציר אחר שמן רותח ופצע אותו קשות. עד היום, אנדריי מתקשה לדבר על הטראומה ההיא. הוא מעדיף להשאיר אותה הרחק בעבר. "זה היה קשה, אבל עברנו את זה ואני רוצה לשכוח מזה כי זה כואב. מעדיף לא לדבר על הנושא הזה", הוא אומר בקצרה.
בבוקר: עובד במפעל, בערב: מתאמן במרץ
"לזכות בשלוש מדליות באליפות אירופה ועולם זה הישג בלתי רגיל", מפרגן לצריוק מאמנו אריאל צימקינד, "שתבין שהרמה באליפות אירופה עד גיל 23 היא ממש כמו הרמה בבוגרים. היאבקות זה ענף קשה ביותר, אחד מ-1,000 ספורטאים מצליח, אפילו אחד מ-2,000. לאנדריי יש פוטנציאל, הוא בחור צנוע, רציני מאוד ואחד שעובד קשה. הוא תמיד מאמין בעצמו, גם כשהוא פוגש את היריבים הכי חזקים בעולם. הוא לוחם".
"כולם רוצים להגיע לאולימפיאדה". צריוק באליפות אירופה בבאקו(צילום: אורן אהרוני)
אנדריי כפי שמעיד עליו מאמנו הוא טיפוס של עבודה קשה. כזה שאוהב להתיש את היריב שלו בקרב. הוא בונה את עצמו צעד אחר צעד, בעלייה הדרגתית ובאימונים קשים וסיזיפיים. "היאבקות זה ענף שדורש אופי, סבלנות והמון עבודה קשה – ואלו בדיוק הדברים שיש בי", אומר צריוק.
עם זאת, כיום הוא לא יכול להרשות לעצמו להתאמן כפי שהיה רוצה. בהיעדר ספונסר ו/או תמיכה ממסדית מסודרת, אנדריי נאלץ לעבוד מדי בוקר במפעל אלומיניום, מתעסק בהשחזות. רק ב-18:00, אחרי יום עבודה ארוך שמתחיל ב-7:00 בבוקר ומסתיים ב-17:00, אנדריי מתחיל באימונים. "קשה מאוד להגיע לאימונים אחרי יום עבודה", הוא אומר בצער, "בגלל העבודה אני יכול להתאמן רק שלוש שעות ביום מ-18:00 – 21:00. החלום שלי הוא מדליה אולימפית אבל בשביל שאוכל להגשים אותו, אני צריך להתרכז רק בהיאבקות ובאימונים".
צפו בעוד קרב של צריוק
"הכל מסתכם בסוף בכסף", פוסק צימקינד, "אני לא אומר שהוא יהיה בהכרח גוצ'ה ציציאשווילי הבא, כי גוצ'ה יש רק אחד, אבל הוא בהחלט יכול להיות מתאבק מצליח אם תהיה לו האפשרות לחשוב רק על היאבקות ולהתאמן שלוש פעמים ביום".
"ספורטאי כמו צריוק חייב ספונסר", מוסיף סגן יו"ר איגוד ההאבקות, לאוניד שולמן, "המדליות שלו מדברות בעד עצמן, הוא מוכשר מאוד. אני מסתכל רחוק יותר מריו, יש את טוקיו 2020 וזה משהו שצריך לתכנן הרבה זמן מראש. כל מה שצריך זה מימון כדי שישחרר אותו מהעבודה במפעל".
חרף הסיטואציה הבעייתית, צריוק מתכוון לעשות את כל שאפשר בתנאים הקיימים כדי להגשים את חלומותיו ולעמוד ביעדיו. היעד הבא מבחינתנו הוא המבחנים לאולימפיאדת ריו. הדרך למשחקים האולימפיים לא תהיה פשוטה. צריוק ישתתף בשני טורנירים בינלאומיים שבכל אחד מהם יחולקו 2-3 כרטיסים למשחקים האולימפיים. ההזדמנות הראשונה תהיה בעוד שלושה שבועות במונגוליה. אם לא ישיג את הכרטיס אז תהיה לו הזדמנות אחרונה בתחרות בטורקיה.
"כולם רוצים להגיע לאולימפיאדה ואני מודע לכך שזה יהיה מאוד קשה", מוריד את עצמו צריוק לרגע לקרקע אבל מיד מחזיר להפגין ביטחון, "אני מאמין בעצמי ויודע שיש לי סיכוי להשיג את הכרטיס לאולימפיאדה. אני מרגיש בשל להביא הישגים גם בבוגרים וחוץ מזה אני רק בן 22 כך שיש לי עוד הרבה שנים להתחרות".
לפנייה לכתב/ת 
אנדריי צריוק
צילום: אורן אהרוני
מומלצים
