ג'ובראן שולחת מסר למגזר: לא רק אני יכולה

באמצע השבוע סערה קהילת האתלטיקה ברשת החברתית. לא מעט מתחו ביקורת על כך שהכותרת על זכייתה של ג'ומאן ג'ובראן באליפות ישראל בקרב 7 נגעה לעובדת היותה הערבייה הראשונה שזוכה בתואר "מלכת האתלטיות". המבקרים טענו כי אפשר היה להסתפק בעובדת זכייתה בלי לקשר זאת להיותה ערבייה ולהיסטוריה הקטנה-גדולה שעשתה.

שאלתי אותה מה היא חושבת על הכותרת - וזו הייתה התשובה שלה: "אני רואה בה הרבה דברים חיוביים. מבחינתי, הכותרת היא מסר לאתלטים במגזר - אם אני יכולה, רבים אחרים מהמגזר יכולים".

חשוב לה להעביר מסר. ג'ומאן ג'ובראן(צילום: טיבור יגר)

ג'ובראן מצאה לנכון לבקר את התנהלות האתלטיקה במגזר, תוך הסבר כי למוסדות הספורט יש בכך חלק. "אין תקציבים, אין מודעות מספקת לאתלטיקה למרות הכישרונות הרבים. אני אומרת זה בכאב ובידיעה, כי עד לפני שנתיים השתייכתי לעירוני נצרת. מכיוון שלא היה תקציב, לא היו שום טיפולי עזר הכרחיים לספורטאים", היא אומרת.

ויש בכך עוד מסר?

"בוודאי. אחת המטרות המיידיות של ראשי הספורט האולימפי הישראלי צריכה להיות התמקדות בגילוי כישרונות במגזר הערבי. אני בטוחה כי מי שיעקוב אחרי האתלטים ירוויח בגדול. יש היום במגזר אתלטים עם פוטנציאל שנעלמים מכיוון שאין להם את התנאים הדרושים".

ג'ובראן עברה לפני שנתיים מנצרת לבאר-שבע, למועדון מכבי "כיוונים". ברוך שפירא, יו"ר המועדון ואחד המאמנים בו, ראה בה פוטנציאל והציע לה 2,000 שקל לחודש, מלגה באוניברסיטת בן-גוריון ודירה שכורה בבאר-שבע. ג'ומאן לקחה את ההצעה בשתי ידיים, כי לפי קנה המידה של האתלטיקה הישראלית מדובר בתנאים נאותים, יחסית. עכשיו היא מתאמנת מדי יום אצל המאמן עידן שפירא, בנו של ברוך.

לקחה את ההצעה שהגישו לה בשתי ידיים. ג'ובראן בפעולה(צילום: טיבור יגר)

העונה גם נפלה ההחלטה שתתחרה לראשונה בקרב 7. נתונים יש לה, אבל היא נתקפה פחד מהמשוכות. "אני עדיין זוכר איך נפלתי עם משוכה בתחרות כשהייתי בת 14. אחר-כך היו לי באימונים עוד תקלות עם משוכות".

איך נטרלתם את הפחד?

"ברוך הביא לי פסיכולוג ספורט שביקש ממני לתכנן בעצמי את ריצת המשוכות. הוא רצה בצדק שארוץ בצורה מתכוננת, כפי שאני מבינה שצריך לעשות. המטרה שלי הייתה לעבור בשלום את הריצה". לבסוף היא קבעה תוצאה טובה יחסית לאצנית בראשית דרכה - 15.51 שניות. "והיה לי עוד פחד אחד", גילתה.

איזה?

"מהקפיצה לגובה. אפשר לקרוא לכך פחד גבהים. האמת, שאין לי טכניקה מינימלית בקפיצה לגובה. גם פה רק רציתי לעבור. כשעברתי גובה נמוך, ניסיתי עוד כמה גבהים עד שעברתי 1.58 מ' - תוצאה מאוד יפה עבור מי שלא קפצה קודם לכן".

ג'ובראן (משמאל) מטיילת יחד עם אחותה יארא, שלומדת רפואה באיטליה(צילום: פרטי)

אני מספר לה שבמבט מבחוץ, היא נראית כבעלת כישרון להשיג תוצאות הרבה יותר טובות. היא בנויה מצוין (גובהה 1.73 מ'). אלה שראו אותה הציעו לה להגיע לכמה ביקורים אצל אנטולי שפרן (המאמן של דימה קרויטר ודניאל פרנקל) כדי לרכוש יסודות. ההערכה שהיא שווה תוצאה של לפחות 1.70 מ'. "תודה, תודה", היא אומרת כשאומרים לה כי עם שיפור בטכניקה תוכל להתקדם עוד יותר.

המקצועות בהם היא מצטיינת הם הקפיצה למרחק והספרינטים; בראשון היא השוותה את שיאה האישי - 5.74 מ' - תוצאה שהביאה אותה לפני שנתיים לסגנות אליפות ישראל. ב-200 מטר עצרה את השעונים על תוצאה של 25.60 ש', שיכולה להקנות לה מקום חמישי בגמר אליפות ישראל. ג'ומאן עשתה זאת במהלך יומיים שלמים ובמהלך עיסוק בכמה מקצועות.

אז זהו, החלטת שמעכשיו את לוחמת קרב 7?

"זו הנטייה. כבר יש לי חלום להתקרב ל-6,000 נקודות, בסביבת המינימום האולימפי. אבל צריך עוד לעשות כברת דרך. אני לא מכוונת לאולימפיאדה הזו אלא לזו הבאה. אני כמעט משוכנעת שיש לי מרחב התקדמות משמעותי בכל אחד מהמקצועות. הבעיה היא רק למצוא מקומות להתחרות בהם בקרב 7".

קיבלה החלטה להתמקד בקרב 7. ג'ובראן על הפודיום באליפות ישראל(צילום: יח"צ, איגוד האתלטיקה)

אז מה עושים?

"מחפשים כאלה בחו"ל. אני מקווה שימצאו לי תחרות בקרב 7 עוד השנה".

זמן לחבר אין

היא נולדה לפני 23 שנים בנצרת. למזלה הטוב אביה, שובוב, היה מורה לחינוך גופני בבית הספר סט.ג'וזף בעיר. אחרי שניסתה את מזלה בכדורסל ושחייה, אביה חד העין החליט כי ייעודה הוא אתלטיקה. הוא לקח אותה למאמן עירוני נצרת, מועדון בו התאמנו ומתאמנים יהודים וערבים, כדי שתתחיל להתאמן אצל מארק בלכמן.

אמה, סניה, היא מורה לחינוך מיוחד. אחותה יארא (26) לומדת רפואה באיטליה ויש לה אח נוסף בשם בדיע. "בהתחלה התמקדנו בריצות הבינוניות וזכיתי באליפות המדינה לגילאי 12 בהדר-יוסף. יותר מאוחר בלכמן העביר אותי לריצות הקצרות ולקפיצה לרוחק", היא נזכרת.

לפני שנתיים התמוטטה אחרי תחרות, הקיאה ונלקחה לבדיקות בבית החולים בנצרת. האבחנה הייתה שהיא סובלת מהתייבשות. היא אושפזה לכ-10 ימים ונדרשה להפסיק להתאמן למשך ארבעה חודשים. "כשהחלמתי חזרתי מיד לאתלטיקה", היא משחזרת. "הייתי בת 21 וזה גיל שצריך להחליט בו. עברתי לבאר-שבע. בלכמן נתן לי תכניות אימונים, אבל זה לא עבד כי הוא היה בנצרת ואני בבאר-שבע. כתוצאה מכך עידן שפירא התמנה למאמן שלי, והוא נותן לי, יחד עם אביו ברוך, המון תשומת לב".

(צילום: יח"צ, איגוד האתלטיקה)

צריך לציין כי ג'ומאן היא האלופה השנייה שיוצאת מנצרת. הראשונה שפרצה את הדרך הייתה דועה סלימן-חטיב, אלופת ה-1,500 מ'. התקדים של ג'ובראן הוא היותה האלופה הראשונה מהמגזר בקרב-רב.

במקביל לעיסוק באתלטיקה היא לומדת מדעי המחשב באוניברסיטת בן-גוריון במגמת ביו-אינפורמטיקה. "אני כל כך עסוקה בלימודים ובאתלטיקה, בצורה שלא משאירה לי זמן לדברים אחרים", היא מסבירה. אין לה חבר, הרבה בגלל מצוקת הזמן. היא מתמקדת בהשגת תוצאות טובות.

ביום שני, לאחר גמר הקרב 7, היא לא חזרה הביתה באוטובוס מיוחד או במונית, כמקובל אצל ספורטאים בתחרויות חשובות. מהדר-יוסף האלופה החדשה מיהרה יחד עם ברוך שפירא לתחנת הרכבת הקרובה. משם הם נסעו לבאר-שבע. "הדבר היחיד שאני זוכרת מהנסיעה היה שישנתי. השקעתי כל-כך הרבה בתחרות. במקרה הזה, היה לי נוח לחזור ברכבת יותר מכלי תחבורה אחר, כי ברכבת יכולתי לישון עד מעונות הסטודנטים בבאר-שבע".

"צריך לחשוב בגדול"(צילום: יח"צ, איגוד האתלטיקה)

אני שואל אותה אם שמעה על ראדה שועה. "בטח שמעתי, היא האלופה האולימפית הסורית בקרב 7", היא אומרת. "ברור שאני לא יכולה להגיע לרמה שלה. מבחינתי אסתפק בהגעה למספר נקודות שיאפשר לי כרטיס לאולימפיאדה. צריך לחשוב בגדול". ככלות הכל, היא לא מתכוונת לבזבז כמויות עצומות של אנרגיה בקרב 7 מבלי שתהיה לכך תכלית.