יעלון ואיזנקוט ניצחו
לא בטוח שגל הטרור דועך והציבור יישאר מאופק, אבל הרמטכ"ל ושר הביטחון הוכיחו שכאשר מנהיג נוקט עמדה מנומקת ונחרצת - יש לו השפעה גם כשהרחוב נגדו. רון בן ישי מפזר את הערפל סביב פרשת הירי במחבל, פעולה שדגל שחור מתנוסס מעליה
טועה ומטעה מי שמציג את פסיקות השופטים הצבאיים עד כה כהוכחה לחפותו מאשמה של החייל שירה למוות במחבל המנוטרל בחברון. השופטים הצבאיים שדנו בבקשות התביעה הצבאית להארכת מעצר החייל החליטו רק על סוג המעצר ועל משכו. ובכלל צריך להפריד - החלטות אלה על הארכת מעצר אינן סותרות או מפריכות את קביעת שר הביטחון משה יעלון, את דברי הרמטכ"ל גדי איזנקוט ומפקד חטיבת כפיר אל"מ גיא חזות, כי מעשה החייל נוגד את פקודות הפתיחה באש, את נורמות הלחימה המוצהרות של צה"ל ואת המוסר האנושי. די בתחקיר מבצעי שנוהל כהלכה כדי לבסס קביעה ערכית-מבצעית זו.
עוד בלבול שנוצר בפרשה הוא בין חקירה ומשפט פלילי-צבאי לבין תחקיר מבצעי והסקת מסקנות ממנו - מבצעיות וערכיות - על ידי מפקדים המנהלים את הלחימה. המשפט הפלילי עשוי להכתים את החייל לכל חייו, ולכן להרשעה דרושות ראיות בדרגת מהימנות ואמינות שכמעט אינן מותירות ספק ביחס לאשמה וביחס לכוונות זדון אם היו לנאשם. התחקיר המבצעי, לעומת זאת, אינו מחפש אשמים להענישם אלא נועד אך ורק להפיק לקחים שעל פיהם ישפרו צה"ל, מפקדיו וחייליו את תפקודם ואת ביצוע משימותיהם בעתיד. לכן קיימת, על פי חוק, הפרדה בין תחקיר מבצעי לבין חקירת מצ"ח אפילו הם נוגעים לאותו אירוע. המחוקק רוצה שבצה"ל יפיקו לקחים מהתחקיר על סמך מידע מלא ומהימן וקבע שיש לכך עדיפות על פני הסיכוי להרשיע בדין את מי שסרח. לכן מצ"ח, גם כאשר הפרקליטות הצבאית מטילה עליה לנהל חקירה פלילית, אינה יכולה להשתמש בממצאי התחקיר המבצעי ובמסקנותיו כדי לבסס כתב אישום.
לכן חשוב להבין שהתחקיר המבצעי הוא שחייב את מח"ט כפיר, את הרמטכ"ל איזנקוט ואת שר הביטחון יעלון לקבוע ולהצהיר שעות ספורות אחרי האירוע בחברון כי החייל היורה סרח מפני שפעל בניגוד לפקודות כשירה במחבל המנוטרל. מסקנות התחקיר הראו בברור שהיה פה אירוע שפוטנציאל הנזק שלו גדול מהרבה היבטים ולכן צריך לפעול מהר כדי לצמצם נזקים.
המפקדים והשר לא ניסו לקבוע אם החייל אשם ברצח, בהריגה או בחריגה מסמכות. את זה הם השאירו לערוץ הפלילי; לפרקליטות הצבאית, למצ"ח ולבית המשפט. אבל כשיעלון ואיזנקוט ואלוף הפיקוד רוני נומה ראו את הווידאו שפרסם "בצלם" הם ידעו את גודל הנזק התדמיתי הגלום בו לישראל ואת הכרסום הצפוי כתוצאה ממנו בחופש הפעולה שיש כיום לצה"ל ולשב"כ לפעול נגד הטרור. גרוע מזה: הם ידעו כי הפצת הסרטון ברשתות החברתיות, בימים אלה של גל טרור פעיל, כשהדם חם והרוחות סוערות, עשויה להפוך את הירי במחבלים מנוטרלים לנורמה מקובלת וראויה לחיקוי בקרב לוחמי צה"ל. מה שבעצם עושות הרשתות החברתיות שהופכות סכינאים פלסטינים צעירים לשהידים נערצים עלול לקרות - להבדיל - גם בצד שלנו.
אין לדעת אם באמת גל הטרור דועך ואם הרחוב הישראלי ימשיך לגלות איפוק, אבל אין ספק שכאשר מנהיג ישראלי, איש צבא או אזרח, נוקט עמדה מנומקת ונחרצת - יש לו השפעה גם כאשר נדמה שהרחוב נגדו. לתשומת לבכם, מר נתניהו שזגזג ומר מחמוד עבאס שמנסה לרקוד, תודעתית, על כל החתונות.
חברון: דגל שחור
לשבחו של יעלון יאמר שהוא מוכן לספוג נזק פוליטי ממשי בקרב מצביעי הליכוד ובלבד שיבהיר פעם אחר פעם לחיילי צה"ל מה מותר ומה אסור. גם הרמטכ"ל, שהפופולריות שלו הרקיעה שחקים בשנתו הראשונה בתפקיד, מפגין אומץ לב אזרחי מרשים בפרשה הנוכחית. אפשר להניח שההשמצות מצד תומכי החייל כואבות לו, אבל הוא אינו רץ לתפוס מחסה. להיפך. הוא מחפש ומנצל כל הזדמנות להבהיר לצה"ל פנימה, והחוצה לציבור הישראלי ולדעת הקהל הבינלאומית, כמה חשוב שהפקודות ונורמות הלחימה של צה"ל ימשיכו לעלות בקנה אחד עם הרף הגבוה ביותר של מוסר לחימה שקיים.
בתקופת מלחמת השחרור ואחריה אכן היו הפרות רבות ובוטות של מוסר הלחימה על-ידי חיילי צה"ל - הרג שבויים, אונס נשים ערביות וביזה. אבל רוב חיילי צה"ל, הפוליטיקאים וגם גיבורי התרבות באותה תקופה (אלתרמן) הוקיעו מעשים אלה וראו בהם איום של ממש על זכות קיומה וסולם הערכים של מדינת היהודים. לכן דנה ממשלת ישראל ברצינות בשנות החמישים והשישים, בראשותו של בן גוריון, בהחלת עונש מוות על הורגי שבויים ואנסים במדים. לכן גם, במשפט כפר קאסם בשנות החמישים, קבעו השופטים שהפקודה לירות בכפריים ערבים לא חמושים, למרות שהפרו עוצר, הייתה "פקודה בלתי חוקית בעליל" שדגל שחור מתנוסס מעליה.
כאז כן עתה. ירי על מנת להרוג במחבל השוכב מנוטרל וחסר ישע על הקרקע, זמן רב יחסית אחרי שהקרב תם, הוא מעשה שדגל שחור של אי-חוקיות ואי-מוסריות, אוניברסלית ויהודית, מתנופף מעליו; הדגל השחור ימשיך להתנופף אפילו אם בית משפט צבאי יקבע בעסקת טיעון - כפי שמסתמן - שבחברון לא בוצע רצח, אלא "רק" הריגה או חריגה מסמכות.
לפנייה לכתב/ת 
