מניה בעלייה: גלאזגו ריינג'רס חוזרת

הסדר חזר אל כנו בכדורגל הסקוטי. הניצחון של ריינג'רס ביום שלישי 0:1 על דמברטון, הבטיח עבור מועדון הפאר מגלאזגו את העלייה לליגה הבכירה בסקוטלנד, אחרי ארבע שנים ארוכות ולא פשוטות בליגות הנמוכות.

החל מהעונה ריינג'רס תשוב לשחק בפרמייר ליג הסקוטית והכי חשוב - ה"אולד פירם", אחד ממשחקי הדרבי המפורסמים ביותר בכדורגל העולמי, זה שבין סלטיק הקתולית וריינג'רס הפרוטסטנטית, שנערך לראשונה לפני 128 שנה, ישוב להתקיים כמימים ימימה.

האולד פירם חוזר!(צילום: רויטרס)

ה-14 בפברואר 2012 היה אחד הימים השחורים בהיסטוריה בת 144 השנים של גלאזגו ריינג'רס. באותו יום למועדון פושט הרגל הוצא צו כינוס נכסים, בשל חובות שמוערכים ב-134 מיליון ליש"ט וניהול כושל. התהליך המשפטי הגיע לסיום ביוני 2012 והמשמעות הייתה: המועדון במתכונתו הנוכחית יפורק ויחדל מלהתקיים.

כפי שקרה במקרים לא מעטים במקומות אחרים בעולם, המועדון הוקם מחדש תחת חברת ניהול חדשה, אולם נאלץ לעשות את כל הדרך מלמטה – כלומר מהליגה הרביעית.

צריך להבין שריינג'רס זה לא עוד מועדון, זו לא עוד קבוצה. מדובר באחד המועדונים המפוארים בעולם, עם קהל אוהדים שנאמד במיליונים רבים, ולא רק בסקוטלנד.

אבל זה לא רק אוהדים, אלא גם היסטוריה ואין סוף תארים והישגים. אין אף מועדון בעולם שזכה ב-54 אליפויות, כמו ריינג'רס. ואין אף מועדון בעולם שזכה ב"טרבל", התואר המשולש (אליפות, גביע וגביע הליגה) שבע פעמים.

עם כל הכבוד לסלטיק ולקבוצות הגדולות באנגליה, ריינג'רס הייתה הקבוצה הבריטית הראשונה שהעפילה לגמר אירופי. ב-1961 היא הגיעה לגמר גביע המחזיקות והפסידה בו לפיורנטינה. 80 אלף צופים ראו את המשחק הראשון מבין השניים, באיצטדיון אייברוקס בגלאזגו.

היסטוריה מפוארת. ריינג'רס מול באיירן בגביע המחזיקות ב-1967(צילום: gettyimages)

ריינג'רס אומנם לא זכתה בגביע אירופה לאלופות, כמו יריבתה הגדולה סלטיק, אבל ישלה תואר אירופי: היא זכתה בגביע המחזיקות ב-1972 כשניצחה בגמר בקאמפ נואו את דינמו מוסקבה 2:3. ולמרות שבשנים האחרונות הכדורגל הסקוטי ירד מגדולתו, ההישגים לא שייכים רק לעבר הרחוק. לפני 8 שנים בלבד הכחולים של ריינג'רס הגיעו לגמר גביע אופ"א, בו הפסידו 2:0 לזניט סנט פטרסבורג.

הירידה של ריינג'רס לליגה הרביעית הייתה מכה קשה לא רק למועדון עצמו ולאוהדים, אלא גם לכדורגל הסקוטי עצמו. אם עד 2012 דיברו על "ליגה של שתי קבוצות", הרי שבארבע העונות האחרונות הליגה הבכירה בסקוטלנד הפכה למעשה לליגה של קבוצה אחת. לסלטיק הגדולה והעשירה (באופן יחסי ליתר הקבוצות בליגה שלה) לא היו בעצם מתחרים. האליפות שלה הייתה בעצם ידועה מראש. התחרותיות נעלמה ממאבקי הצמרת, המתח הפך למצרך לא קיים ומעל לכל, המשחק היחיד בליגה הסקוטית שהיה מעורר התעניינות עצומה, גם מחוץ לגבולות סקוטלנד, חדל מלהתקיים.

רבים מאוהדי סלטיק שמחו לאידה של היריבה הגדולה כשזו הסתבכה ונעלמה מהנוף, אולם גם עבורם לארבע האליפויות האחרונות לא היה את הטעם הרגיל. הן היו אליפויות שגרתיות, מובנות מאליהן ולכן גם פחות מרגשות.

הליגה הסקוטית הפכה להצגה של קבוצה אחת. סלטיק(צילום: רויטרס)

גרהאם סונס, אחד המנג'רים הגדולים של ריינג'רס, אמר השבוע: "אף אחד לא יכול להתווכח עם העובדה שזה היה מצב רע עבור הכדורגל הסקוטי, כשריינג'רס לא הייתה בפרמייר ליג. אם הנעל הייתה על הרגל השנייה, אני בטוח שגם אוהדי ריינג'רס היו חוגגים אם סלטיק הייתה עוברת את אותן צרות. אבל זו ראייה לטווח הקצר. כי מאז שריינג'רס ירדה, לא היה לסלטיק אתגר של ממש".

אגב, כבר בעוד שבוע סלטיק וריינג'רס ייפגשו, הפעם במסגרת חצי גמר הגביע הסקוטי. והאיצטדיון הלאומי האמפדן פארק יהיה כמובן מלא עד אפס מקום.

מאז שריינג'רס ירדה לפני ארבע שנים התקיים רק מפגש אחד בין שתי היריבות הנצחיות. זה היה בחצי גמר גביע הליגה בעונה שעברה וסלטיק ניצחה בקלות 0:2.

גם בשבוע הבא ה"בויז" אמורים לנצח. עם כל הכבוד, ריינג'רס היא בסך הכל קבוצה שעדיין משחקת בליגת המשנה וסגל השחקנים שלה נחות באופן משמעותי מזה של סלטיק.

אבל בקבוצה כבר חושבים רחוק יותר, ואחד מהכוכבים, הקשר אנדי האלידיי, אמר השבוע: "בעונה הבאה אנחנו חייבים להיאבק על האליפות. וזה לא שאני שחצן או שאין לי כבוד והערכה לסלטיק, והם בדרך לאליפות חמישית ברציפות. אבל כשאתה נמצא במועדון ענק כמו ריינג'רס אתה לא יכול להיות מרוצה מלסיים במקום השני".

"שנה הבאה חייבים להיאבק על האליפות". אנדי האלידיי(צילום: gettyimages)

רק כדי להבין את העוצמה של ריינג'רס צריך לזכור מה היא עברה בארבע השנים האחרונות. האוהדים אומנם קיבלו בהלם את הצניחה אל הליגה הרביעית, שם נאלצו לשחק מול קבוצות חצי מקצועניות, כמו אלואה ואלגין, שמשחקות בעיירות נידחות.

אולם הקהל התייצב בהמוניו מאחורי הקבוצה, למרות שכמעט כל השחקנים נטשו את הספינה הטובעת. למשחק הבית הראשון בעונת 2012-13 מול איסט סטרלינגשר, הגיעו 49,118 צופים לאייברוקס. ריינג'רס ניצחה 1:5 ובנוסף נקבע שיא עולמי, שגם נכנס לספר השיאים של "גינס" – הקהל הגדול ביותר אי פעם למשחק בליגה רביעית.

את אותה עונה עברה ריינג'רס בהצלחה ובניהולו של כוכב העבר אלי מקויסט העפילה לליגה השלישית. בכל משחקי הבית האיצטדיון היה מלא בכמעט 50 אלף צופים, למרות הרמה המזעזעת.

גם בעונה שלאחר מכן ריינג'רס העפילה, הפעם לליגה השנייה, והתסריט היה שבתוך שלוש שנים הקבוצה חוזרת למקומה הטבעי. אבל המציאות הייתה שונה. עונת 2014-15 הייתה קשה יותר כשהיריבות היו ברמה גבוהה יותר. אלי מקויסט התפטר באמצע העונה והקבוצה סיימה רק במקום השלישי ובפלייאוף היא הובסה 6:1 (בסיכום שני המשחקים) ע"י מאת'רוול.

הסוף השמח אחרי מספר שנים קשות(צילום: gettyimages)

בנוסף היו בעיות לא פשוטות בקומת ההנהלה, וכמה בעלי מניות חדשים התגלו כנוכלים. מי שדאג לתקן את המצב היה איש העסקים דייב קינג שרכש את המועדון והתחיל לעשות סדר בבלגן.

הברוקר שהפך למאמן מצליח

לקראת העונה הנוכחית הוחתם מאמן חדש, מארק וורברטון, האנגלי הראשון אי פעם שמאמן את ריינג'רס. וורברטון עשה מהפיכה בקבוצה כששינה לחלוטין את סגנון המשחק. מכדורגל בריטי מיושן של פיזיות ומהירות, כדורים ארוכים והגבהות לרחבה, הוא עבר לכדורגל מודרני יותר, של הנעת כדור, של מסירות קצרות. כך למשל שער הנגיחה הראשון שכבשה ריינג'רס העונה הגיע לאחר 49 שערים בבעיטות!

וורברטון הוא לא מאמן סטנדרטי. כשהחל את קריירת האימון שלו, כעוזר מאמן בקבוצת חובבים אלמונית, הוא עדיין עבד כברוקר מצליח ב"סיטי" של לונדון.

בראיון שנתן לא מכבר הוא סיפר על חייו הקודמים: "במשך 20 שנה הייתי מתעורר ב-4:32 בבוקר, עוזב את הבית ב-4:52, עולה על הרכבת ב-5:02 ומגיע למשרד שלי בלונדון ב-5:45. הביתה הייתי מגיע ב-7 בערב, מקבל טלפונים לאורך כל הלילה, הוראות מניו-יורק. נכון, הרווחתי מצויין, אבל הלחץ היה עצום. בכל יום המחזור שגילגלתי היה בין 1.5 ל-2 מיליארד ליש"ט".

בשלב מסוים נמאס לו. "יום אחד אמרתי לאשתי, יש לנו את הכסף בבנק, שילמנו את המשכנתא על הבית, רמת החיים שלנו כבר לא תשתנה. מה שאני רוצה לעשות זה לקחת עשר שנים ולנסות להשיג משהו בכדורגל. זה עכשיו או לעולם לא".

מאס בבורסה. מארק וורברטון(צילום: gettyimages)

למזלו אשתו הסכימה להצעה ונתנה למארק יד חופשית. לאחר שעזב את משרתו ב"סיטי" בתחילת שנות ה-2000 הוא יצא למסעות לימודים בכל אירופה, על חשבונו הפרטי. הוא נסע לראות אימונים של ספורטינג ליסבון, איאקס, ולנסיה וברצלונה.

ב-2006 הוצע לו להיות מאמן במחלקת הנוער של ווטפורד, ושם החלה הקריירה האמיתית שלו. ב-2011 הוא מונה למנהל המקצועי של ברנטפורד וב-2013 מונה למנג'ר הקבוצה. הוא העלה אותה מהליגה השלישית לשנייה

 באנגליה והפל לשם מוכר. כשריינג'רס הציעה לו להיות המנג'ר שלה בקיץ 2015, הוא לא היסס לרגע.

ריינג'רס הבטיחה את העלייה ארבעה מחזורים לפני סיום העונה, עם כדורגל התקפי ומרשים ואחרי שכבשה 83 שערים.

עכשיו, אחרי שהוליך את הקבוצה בחזרה לפרמייר ליג, מתחיל האתגר האמיתי: להחזיר את ריינג'רס לצמרת בסקוטלנד, להפוך אותה שוב לקבוצה שמתמודדת על התארים ומסוגלת להתמודד מול סלטיק שווה בשווה.

וורברטון אמר אחרי חגיגות העלייה: "הכי חשוב שנמשיך את המומנטום הנוכחי לעונה הבאה, כי העבודה האמיתית רק החלה. האמת היא שהתחלנו להיערך לעונה הבאה כבר לפני מספר שבועות. היו ישיבות עם ההנהלה וקבענו יעדים. אם נצליח להביא את שחקני הרכש הנכונים, נהיה במצב טוב".

כדי להבהיר עד כמה השאיפות גבוהות וורברטון הוסיף: "ביום השני שלי במועדון אמרו לי שאם מחר יהיה לנו משחק באייברוקס נגד ברצלונה, האוהדים אולי יהיו מרוצים מתיקו, אבל באופן כללי הם יצפו לניצחון".

עלתה ליגה עם כדורגל התקפי ומרשים(צילום: gettyimages)

וורברטון אמר שהקבוצה תנסה להחתים ארבעה או חמישה שחקנים חדשים – אבל לא בכל מחיר. "הדבר הגרוע ביותר שנעשה זה אם נרכוש שחקנים יקרים, בכסף שאין לנו. אסור לנו לחזור על טעויות העבר, שדירדרו את המועדון הזה כמעט לאבדון".

ועכשיו ה"אולד פירם"...

ביום ראשון יוכלו אוהדי ריינג'רס לחגוג פעם נוספת, כאשר הקבוצה שלהם תשחק מול פיטרהד בגמר "גביע האתגר" (מפעל שבו משחקות קבוצות משלוש הליגות הנמוכות).

אבל העיניים כבר נשואות ליום ראשון הבא, לחצי גמר הגביע מול סלטיק, שיהווה קדימון ראוי למה שמצפה לנו בעונה הבאה באופן קבוע. הדרבי הראשון בין ריינג'רס לסלטיק התקיים אי שם ב-28 במאי 1888 וסלטיק ניצחה בו 2:5. מאז ועד היום התקיימו לא פחות מ-400 מפגשי "אולד פירם" כשהמאזן נוטה לטובתם של הפרוטסטנטים. ריינג'רס ניצחה 159 פעמים, סלטיק 145.

אז אולי הדרבי בין סלטיק לריינג'רס הוא כבר מזמן לא הדרבי האיכותי ביותר בעולם, אבל מבחינת היריבות ועוצמות הרגש שהוא מייצר, הוא עדיין אחד המשחקים הגדולים ביותר שיש לכדורגל העולמי להציע. אז הנה, אחרי ארבע שנים ריינג'רס חוזרת וה"אולד פירם" חוזר אף הוא. תענוג!