סוריה: צלף הרג את הרופא האחרון בעיירה

מוחמד חוס צעד מבית חולים שדה בדרכו לבית של בנו הנמצא בסמוך, כדי לנוח בין ניתוח לניתוח. אבל הוא מעולם לא הגיע ליעד: כדור של צלף פגע בראשו של חוס, בן 70, ברחוב. וכך, במחי ירייה אחת, איבדה העיירה הסורית זבדני שנמצאת תחת מצור של כוחות אסד וחיזבאללה, את הרופא האחרון שלה.

הריגתו של חוס בחודש שעבר הסבה את תשומת הלב למצוקה המתמשכת כתוצאה מהמצור שמטיל המשטר הסורי על ערים שונות. אמנם נעשים מאמצים בינלאומיים שונים להביא להסרת המצור משלל ערים במסגרת שיחות השלום המתקיימות בז'נבה, אבל בינתיים התוצאות מוגבלות.

המוני בני אדם מתו אשתקד ברעב וממחלות הקשורות לתת-תזונה באזורים נצורים ברחבי סוריה. כחצי מיליון סורים כלואים במסגרת מצור שכזה, ושיירות הסיוע של האו"ם הצליחו להגיע רק ל-30% מהם השנה. הרוב נצורים על-ידי כוחות אסד ועוד כ-200 אלף נצורים על-ידי דאעש. "המצוקה היום-יומית באזורים האלה היא בושה לכולנו", אמר למועצת הביטחון של האו"ם סטפן אובראיין, תת-מזכ"ל האו"ם לעניינים הומניטריים.

תושבים מפגינים בזבדני בשלבים מוקדמים יותר של מלחמת האזרחים(צילום: AP)

התנאים בזבדני, שפעם הייתה אתר נופש פופולרי, הם דוגמה מוחשית למציאות האכזרית שחווים סורים ברחבי המדינה. ד"ר חוס היה ידוע בזבדני כמנתח אדיב ומיומן שמדקלם שירים במרכז התרבות של העיירה לפני שנשאב למלחמת האזרחים הסורית. "היה לו כישרון לפיוטים", מספר עמר בורחאן, שמנהל בית חולים שדה בעיירה. "הוא אהב את זבדני ונהג לשיר עליה".

אחרי שכוחות אסד יצאו למבצע אכזרי לדיכוי המפגינים נגד הממשלה ב-2011 החל ד"ר חוס לטפל בשקט במפגינים פצועים במרפאה שלו בעיירה הסמוכה, בקין. כוחות אסד עקבו אחרי אנשי רפואה שטיפלו במפגינים, והוא לא יכול היה להרשות לעצמו למשוך את תשומת לבם של המודיעים והמרגלים של אסד. ב-2012 סילק "צבא סוריה החופשית", ארגון המורדים המרכזי, את כוחות אסד מזבדני.

כשהמנתח האחרון עזב את העיירה ב-2015, ד"ר חוס עבר לשם כדי לאייש את חדר הניתוחים. עובד של החברה הרפואית הסורית-אמריקנית, שתומכת במתקנים רפואיים במדינה, סיפר כי המורדים הכריחו את חוס למלא את החלל. אז מצא עצמו ד"ר חוס נתון למצור מהגרועים ביותר במלחמת האזרחים, אחרי שחיזבאללה וכוחות אסד פתחו במבצע לסילוק המורדים מזבדני. כמעט כל תושבי זבדני ברחו למדאיה השכנה, אבל גם היא מצאה עצמה תחת מצור של חיזבאללה וכוחות אסד בשנה שעברה. מוקשים הוטמנו סביב שתי העיירות וצלפים תפסו עמדות כדי לא לאפשר לאף אחד להיכנס לעיירה או לצאת ממנה.

(צילום: AP)

במשך זמן מה הסתייע ד"ר חוס בד"ר אמל עוול טטארי, שלא הייתה לה הכשרה כירורגית. אבל בינואר היא הסכימה לעזוב את העיירה במסגרת הסכם שתיווך האו"ם בין כוחות הממשלה לאופוזיציה, ושבמסגרתו שוחררו פצועים מארבע עיירות נצורות ברחבי סוריה. היא לא רצתה לעזוב, אבל שנה לפני כן היא נפצעה והמצור החונק הפך כבר לבלתי נסבל עבורה.

"זה ממש התיש אותנו והבריאות שלי הידרדרה", סיפרה בשבוע שעבר מטורקיה. "יש לי פצע בראש, רסיס ביד ובלט דיסק. זה הגיע למצב שבו לא יכולתי כבר ללכת". היא מספרת שהמצב בבית החולים היה נוראי: "היינו צריכים לחסוך בערכות סטריליזציה, אתם לא יכולים להבין כמה קשה זה היה".

היא מספרת שד"ר חוס המשיך לפעול במקצועיות, אבל המצור גבה מחיר גם ממנו. "אפשר היה להרגיש שהוא חי בעולם אחר לפעמים. היו למשל מצבים שבהם היינו בבית החולים והיו הפגזות, אבל לא היו פצועים, אז הוא היה יושב וכותב שירים". באחד מהם כתב: "אנחנו רוצים לבנות אותך מחדש, גן עדן / הו, לבי, זבדני".

הרס בסוריה(צילום: AP)

ד"ר חוס המשיך לטפל לבדו בפצועים מירי ומהפגזים מקרב כ-500 התושבים שנותרו בעיירה. בהתאחדות הסורית-אמריקנית שקלו להפסיק את הסיוע לבית החולים, משום שרוב אלה שנשארו בזבדני היו לוחמים. ואז, ב-25 במרס, ד"ר חוס נורה על-ידי צלף בדרכו חזרה מהעבודה. "קיבלנו שיחת טלפון שבה סיפרו לנו שיש שהיד, הרוג, והלכנו לשם. מצאנו את ד"ר חוס מת על הכביש", מספר מנהל בית החולים, בורחאן: "הוא נורה בראשו. מי שירה בו התכוון להרוג אותו".

לדברי בורחאן, הקליע בא מהכיוון שבו נמצאים הכוחות שצרים על העיירה. "אנחנו בטוחים ב-95% שהוא נהרג על-ידי צלף של אסד או חיזבאללה". טטארי אומרת שעוד שני בני אדם נהרגו בזבדני באותו היום, ושאין שום סיכוי שאפשר היה להתבלבל ולחשוב שד"ר

חוס הוא אחד הלוחמים החמושים. הוא מעולם לא נשא לדבריה נשק והוא תמיד היה לבוש בבגדים אזרחיים. "אפשר היה לראות גם שהוא אדם מבוגר, בגיל מתקדם. זה היה ברור גם למרחוק".

שלוש שעות עברו עד שאנשי ההצלה הצליחו לפנות את גופתו של ד"ר חוס מהרחוב, משום שהם נאלצו לתפוס מחסה מפני הצלפים. כמה ימים אחר כך אדם נוסף נורה בזבדני – איברהים אחמד דיב, שהיה חברו הקרוב של מנהל בית החולים, בורחאן. "הוא ספג פציעה קשה, וכיוון שלא נשארו לנו רופאים – לא ידענו איך לטפל בו. צפינו בו גוסס ומת".