המדינה מצמצמת את יציבות המתווה לשלוש שנים

ממשלת ישראל תעניק לשותפויות הגז חסינות משינוי רגולטורי עד מרץ 2019, תום כהונתה המתוכנן של הממשלה הנוכחית - זו ההצעה החדשה שצפוי להציג הצוות מטעם המדינה שמתמודד עם פסיקת בג"ץ שפסלה את פסקת היציבות הנוכחית במתווה הגז.

כתבות נוספות בערוץ הכלכלה

בפסקה המקורית הסכימה המדינה לדרישת החברות לעשר שנים שבהן לא יהיה כל שינוי בחקיקה או ברגולציה הנוגעת לתחום הגז. בג"ץ פסל את הסעיף בטענה שהוא מגביל ממשלות עתידיות. לטענת הגורמים בצוות, שלוש שנים היא תקופת זמן ריאלית שאמורה להימצא כולה בתקופת כהונת הממשלה הנוכחית, אם ראש הממשלה בנימין נתניהו יצליח להגדיל את הקואליציה או להחזיק מעמד עם 61 ח"כים.

(צילום: אלבטרוס)

"דלק ונובל חוזרות ואומרות שיפתחו את לווייתן עד סוף 2019, כך שהם יקבלו חסינות רגולטורית עד קרוב למועד ההפקה המסחרית, או כשהמאגר לוויתן היא כבר עובדה קיימת", אומרים בצוות הממשלתי. הצוות אמור לגבש את חוות הדעת שלו עד אחרי פסח, במטרה לסיים את הטיפול במתווה עד אמצע השנה.

לאחר שבג"ץ אישר את שאר חלקי המתווה, ייהנו החברות מיציבות ארוכה יותר בכל הנוגע לאחזקות על המאגרים ובתמחור הגז. לחברות ניתנו שש שנים למכור את חלקן במאגר תמר - דלק תמכור את כל 31.25% שברשותה ונובל תצמצם אחזקותיה ל־25%. באותה מסגרת זמן הן גם ייהנו מפטור מפיקוח על מחירי הגז ויוכלו למכור אותו באחד משלושה מודלים: מחיר חברת חשמל, הצמדה לנפט או הצמדה לתעריף החשמל.

צמצום משך היציבות יאפשר למדינה לשנות את המס שיוטל על הכנסות חברות הגז כבר בעוד שלוש שנים. כיום מסתכם המס על החברות ב־62% והוא מורכב מתמלוגים, מס חברות והיטל על רווחי יתר (מס ששינסקי). לכן, המדינה שוקלת להציע לחברות פיצוי כספי, בסכום שיושג בהסכמה, עבור כל שינוי רגולטורי עתידי בתחום המיסוי.

במקביל, ברור עתה שפתרון שנידון בעבר, של ערבויות מדינה שיינתנו לחברות לצורך פיתוח לוויתן, יורד לעת עתה מהפרק. משרד האוצר מתנגד נחרצות למהלך שעלול לפרוץ את מסגרת הערבות הקיימת של 30 מיליארד שקל לשנה לכל המשק. אפשרות אחרת שנידונה כיום היא שחברת החשמל תעגן חוזה גז עתידי מלווייתן, מה שיעניק לחברות רשת ביטחון חלקית.

יש לציין שהמדינה בוחנת כיום מחדש את מודל המיסוי על יצוא הגז. המודל הקיים גוזר את המס לפי מחיר הגז בנקודת המכירה האחרונה, כדי למנוע מהחברות לבצע משחקי מס.

אולם כיום, המתווה מתמרץ את חברות לא לייצא גז, משום שהוא קובע שאם ימכרו את הגז בחו"ל בזול, הן ייאלצו לספק אותו גם ללקוחות בישראל באותו המחיר. חברת החשמל מחויבת לשלם לתמר 5.7־5.8 דולר ליחידת אנרגיה, והחוזה שלה אף מעלה את המחיר באחוז לשנה לפחות. כאשר מחיר האנרגיה בעולם צונח, החברות יעדיפו למכור גז לחברת החשמל מאשר לייצא לחו"ל.

לכן כעת המדינה מנסה לבנות מודל מיסוי אחר שמצד אחד יבטיח את זכויות המס של המדינה ומצד שני לא יפתח את חוזה חברת החשמל.