מפת החינוך בחלוקה לרשויות: היישובים בצמרת ובתחתית
צמרת טבלת ההישגים במבחני המיצ"ב מורכבת גם השנה בעיקר מיישובים מבוססים ממרכז הארץ. קריית אונו ראשונה, בתחתית "עיירות פיתוח" ויישובים ערביים. "איך ההנהגה יכולה לישון בלילה עם נתונים כאלה?", תוהים בירוחם
היישובים בעלי ההישגים הטובים ביותר בבחינת המיצ"ב של השנים האחרונות היו קריית אונו, גבעתיים, רמת השרון, שהם, גבעת שמואל, כוכב יאיר והרצליה. בתחתית נמצאים ירוחם, נתיבות, שדרות, רהט, ג'סר א-זרקא, קריית מלאכי ומודיעין עילית. הממצאים האלה, שעולים ממפת החינוך של ישראל שחשפנו אתמול (א'), אינם חדשים אבל מדאיגים כל פעם מחדש. לאורך שנים אין שינוי ממשי בתוצאות, ותלמידים שמגיעים מערים "חזקות" מבחינה סוציו-אקונומית מצליחים הרבה יותר מאלה שמגיעים מערי הפריפריה החלשות יותר כלכלית.
הטבלאות שלפניכם מציגות את 20 היישובים המצטיינים בבחינות המיצ"ב (מדדי יעילות וצמיחה בית ספרית) בשנים האחרונות, אל מול 20 היישובים בתחתית. הנתונים מחולקים לעשירונים לפי ארבעת מקצועות הליבה שעליהם נבחנים התלמידים: מתמטיקה, אנגלית, מדעים ושפת אם (עברית או ערבית).
אם בית ספר קיבל דירוג 100 פירוש הדבר הוא שבכל אחד מהמקצועות נמצאים הישגי התלמידים בעשירון האיכותי ביותר (העשירי) בין בתי הספר בארץ. מאחר שכל בית ספר נבחן רק פעם בכמה שנים, לחישוב הדירוג על סמך כל המקצועות נעשה שימוש במידע משנים קודמות שבהן נבחנו כל תלמידי בית הספר. כך שהטבלאות כוללות יישובים שבהם ארבעה בתי ספר או יותר שנבחנו בבחינות המיצ"ב לאורך השנים האחרונות.
רוצים לדעת היכן ממוקם בית הספר של ילדיכם? לחצו על התמונה:
את הפערים לא ניתן להחמיץ: כאמור בין 20 היישובים המובילים נמצאים בין היתר קריית אונו עם מדד של 93, רמת השרון וגבעתיים (92), שהם (88), רעננה (81), רמת גן וגני תקווה (80). בתחתית נמצאים בין היתר ירוחם ונתיבות עם מדד של 32, אלעד (31), שדרות (30), חצור הגלילית (28), בקה אל-גרבייה (26) ורהט (19).
"עולם כמנהגו נוהג", אומרת חנה דורסמן, מנכ"לית עמותת חינוך לפסגות שפועלת לצמצום פערים בין מרכז לפריפריה גיאוגרפית וחברתית. "אנחנו נחשפים לממצאים האלה מדי שנה, ואני חושבת שעד שנושא הפערים במערכת החינוך בישראל לא יוצג כמשבר שווה ערך למשבר ביטחוני, ולא תינתן לו הדחיפות הזו – אנחנו נמשיך לראות את הנתונים הללו מדי שנה".
דורסמן מסבירה כי הפערים הללו נובעים מארבע סיבות עיקריות. הראשונה היא שרשויות "חזקות" יכולות להרשות לעצמן לתקצב בסכומים גבוהים יותר את מערכת החינוך. השנייה היא איכות ההוראה, שמושפעת מכך שפחות מורים טובים מגיעים לפריפריה, אלא מעדיפים ללמד במרכז, שם אפשרויות השכר טובות יותר. השלישית היא שהורים ממעמד סוציו-אקונומי גבוה יכולים לשלם מאות ואפילו אלפי שקלים בחודש עבור שיעורים פרטיים. והרביעית היא חוגי העשרה רבים יותר שלהם זוכים הילדים מיישובים מבוססים.
"ויש עוד כמה גורמים שמשפיעים", ממשיכה דורסמן. "למשל ילד שלא אוכל היטב בבית, או לא רואה את ההורים שלו כי הם עובדים בשלוש עבודות. אלה דברים שמשפיעים על היכולות הלימודיות שלו. המשמעות היא שמדי שנה המדינה מפסידה אחוזים עצומים של ילדים ובני נוער שלא מפתחים את ההון האנושי שלהם, ושלא יקדמו את מדינת ישראל בטווח הרחוק".
לפני כשנה החל המשרד ביישום תוכנית רב-שנתית של תקצוב דיפרנציאלי, ולפיה בתי ספר במדד טיפוח מוחלש זוכים לתוספת של משאבים כספיים ומאות שעות הוראה נוספות בשנה. בנוסף, השנה יצאה לדרך התוכנית לצמצום תלמידים בכיתה, שמטרתה להביא לשוויון הזדמנויות בעיקר בקרב תלמידי הפריפריה. כמו כן, הוחלט לתגבר את מורי המדעים בפריפריה ולפתוח מגמות לימוד חדשות.
"אי-אפשר להגיד שלא קורים במערכת דברים טובים בנושא הזה, אבל זה לא מספיק", אומרת דורסמן. "צריך תקצוב דיפרנציאלי משמעותי. לא לקחת מהרשויות החזקות ולתת לחלשות כי זה לא יעבוד, אלא פשוט לתת יותר לחלשים. חייבים להתמיד ולהעמיק בזה. צריך להבין שמדובר בבעיה שהיא הרבה מעבר למשרד החינוך. תמיד יהיו פערים בחברה, אין דבר כזה חברה בלי פערים, אבל אני כן מאמינה שאפשר לצמצם אותם. בשביל שזה יקרה צריך להבין שאולי המדרון פה הוא אולי פחות תלול מהאיום האיראני או ממשבר הדיור, אבל התוצאה שלו קשה לא פחות".
"איך ההנהגה ישנה בשקט?"
ישראל גל, ראש עיריית קריית אונו שנמצאת בראש הרשימה ושומרת על יציבות המדד לאורך שנים, אמר בתגובה: "קודם כול יש פה צוות מנצח של מורים. מעבר לזה אנחנו נותנים להם חופש פעולה ויצירתיות. אנחנו מספקים להם את כל מה שהם צריכים בשביל שיוכלו לקדם את היוזמות שלהם. מעבר לזה מתקיים שיתוף פעולה מלא עם ההורים, שמעודדים ודוחפים את ילדיהם".
גל מודה כי חלק מההצלחה זה אותה דחיפה של ההורים, שמתבטאת גם ואולי בעיקר כלכלית. "אין אצלנו דבר כזה הכנה מיוחדת לקראת בחינות המיצ"ב, אבל בהחלט יש פה הורים שדוחפים ומקדמים, גם באמצעות שיעורים פרטיים. ואני חושב שמכלול הדברים האלה מביא לתוצאות הטובות שלנו במיצ"ב ובשאר המבחנים".
על הפערים שעולים מהנתונים אומר גל: "המדינה צריכה לתגבר את כוח ההוראה בפריפריה, לתת עדיפות לכוח הוראה איכותי יותר וטוב יותר וכמובן לעשות שינוי בסדרי העדיפויות באותם יישובים".
חני בריגע, יו"ר ועד ההורים העירוני בירוחם שנמצאת בתחתית הרשימה, אמרה בתגובה: "לא יכול להיות שההנהגה שלנו ישנה בשקט בלילה עם נתונים כאלה. המגמה ברורה מאוד ואפשר לראות שלא מדובר רק בירוחם, אלא בערים נוספות ורבות בפריפריה שנמצאות בתחתית הרשימה. הבעיה העיקרית היא התקצוב של מערכת החינוך, כי אם ילד בתל אביב מקבל כמו ילד בירוחם - זו בעיה. כי להורים של הילד מתל אביב יש אפשרות לשים עוד כסף וגם לרשות המקומית שלו, ולהורים רבים בירוחם אין את האפשרות הזו".
פורום ועדי ההורים היישוביים מסר בתגובה לתוצאות: "אין כמו אור השמש כדי לחטא את הפצעים. כשהפערים מוצגים בצורה חדה כל כך מול העיניים, הדחיפות לפעולה לצמצום הפערים הופכת מוחשית יותר. ללא התערבות ממשלתית חריפה - החזקים יתחזקו עוד יותר והמוחלשים ימשיכו להידחק מטה. הורים מודעים ואכפתיים יבחרו בתי ספר טובים יותר לילדיהם, בעוד משפחות שבהן המודעות פחותה יידחקו לתחתית".
לפנייה לכתב/ת 
