קבלו אנגליה: מסע אל ממלכת מרוצי הסוסים

בשיתוף רייסר

סוס. חיה אצילית, יפהפייה, מלכותית. אבל בבריטניה מדובר ביותר מבעל חיים. בחור מקומי הסביר לי שהסוס הוא חלק בלתי נפרד מההיסטוריה ומהתרבות של הממלכה. הוא תמיד ליווה את הבריטי, כשותף אהוב ודמות קבועה בנוף. הוא שם בשדות ובחוות, כל ילד חווה מוקדם מפגש איתו, מלטף אותו, רוכב עליו, לומד להכיר אותו.

בסדרת הכתבות בה נפתח היום, ננסה להעניק לכם טעימה מעולם מרוצי הסוסים בבריטניה, ענף הספורט ששני רק לכדורגל בכמות הצופים בממלכה. הוא מעורר ריגוש שאנחנו לא מכירים, התלהבות עצומה מכל אוהד, ומגלגל סכומי כסף אדירים בתעשייה רבת מרכיבים ותחנות שמגישים לקהל מוצר פופולרי במיוחד.

באליבולי יוצא לחימום באיינטרי(צילום: יאיר קטן)

את המסע ראוי לפתוח דווקא בתוצר הסופי: יום הנעילה של פסטיבל גראנד נשיונל במסלול איינטרי שליד ליברפול. זהו יום חגם של מי שנקראים "מהמרים של פעם בשנה". מסיבת ההימורים שמקיפה את מרוצי הסוסים לעולם אינה נגמרת, אבל זהו המרוץ שמוציא את כולם מהכורסה, כדי להשתתף בקרנבל לפחות פעם אחת בשנה ולהחזיק ביד בהתרגשות את הטופס.

בהיעדר הגדרה אחרת, מסלול איינטרי הוא מקום המפגש של דיסנילנד והסופרבול עבור חובבי מרוצים. אין דרך להסביר למי שלא ביקר במתחם כזה עד כמה הוא עוצמתי. זה לא אצטדיון כדורגל עם הסידור המעגלי והחגיגה שמתנהלת לפעמים מחוצה לו. זה מתחיל בכניסה, עם דוכני מזון ובירה הפרושים על פני שדרות ארוכות בזמן שתזמורת מנעימה את זמנם (מהתזמורות בסגנון מנשה לב רן, כאלו שכשאתה אתה שומע באירוע ספורט, אתה קולט שנבחרת ישראל עומדת להפסיד).

התזמורת בפעולה(צילום: יאיר קטן)

השדרה הראשית במתחם הפסטיבל(צילום: יאיר קטן)

לחובבי ההיסטוריה (והסלפים עם השומרים)(צילום: יאיר קטן)

אפילו הגינון בצורה של בירה(צילום: יאיר קטן)

מועדוני חברים שונים ופינות היסטוריות משובצים לאורך המתחם, וכשנכנסים לאזור המסלול, דשא אינסופי תופס את העין, כשהיציעים יוצרים הפרדה בין החבר'ה שקנו כרטיס זול למקומות העמידה לבין מפונקי ה-VIP שהגשם שבא והולך לא מטריד אותם, נשענים על המרפסת בזמן התחרות, ובשאר הזמן מרכלים, מהמרים ושותים ושותים ושותים. מסכי ענק לא נותנים לקהל לפספס רגע, כי בגלל אורך המסלול, הסוסים לעתים רצים בנקודה מרוחקת.

מבט מהמסלול אל היציעים(צילום: יאיר קטן)

יציע העמידה - וכן, גם לשם חייבים להגיע עם חליפות ושמלות(צילום: יאיר קטן)

שבת היה היום האחרון והמרגש ביותר בפסטיבל. כל המרוצים לפני כן לא מגיעים לקרסוליים של מרוץ גראנד נשיונל המרכזי, מרתון מפרך של יותר מ-7 ק"מ עם 30 מהמשוכות הגבוהות בעולם, יותר ממטר וחצי ברובן.

מכשול המים שחיכה לסוסים במרוץ המרכזי(צילום: יאיר קטן)

גובה רציני עבור משוכה(צילום: יאיר קטן)

לבארי גארטי, אחד מהג'וקים (רוכבים) הוותיקים בתחום, חיכה יום עמוס של מספר מרוצים שונים על סוסים נפרדים. הוא דווקא נראה רגוע כשיצא וחילק כמה חתימות וסלפים. "פרפרים בבטן? לא הייתי אומר", הוא מתייחס לשאלה בנוגע לרמת המוכנות שלו, "אבל אני בהחלט מתרגש". הוא גם הספיק לתת טיפ בנוגע למי שנראה לו כמו הסוס ללכת עליו במרוץ הגדול, לפני שחזר בקור רוח להכנות שלו.

טיפ מג'וקי הוא בהחלט מצרך מבוקש במקום כזה. האוהדים מנתחים לאורך כל שעות המרוצים את הסיכויים של הסוסים, ולאן שאינם פונים, מחכה להם סוכן נלהב. לאורך המסלול מחכים דוכנים בכל פינה, של סוכנויות גדולות וקטנות שמשלמות סכומים אדירים עבור הזכות לעבוד שם וליהנות מהרווחים של אחד הימים הפוריים בבריטניה (על פי ההערכות, ביום המרוץ המרכזי בממלכה לבדה מוציאים כחצי מיליארד ליש"ט על הימורים). מסכים אלקטרוניים מהבהבים את היחסים המעודכנים ללא הרף, ויש גם לוחות מחיקים עליהם עומלים האחראים. והכל בהמולה משונה שמחברת ספורט ובילוי ויוצרת חוויה ייחודית.

בירה ביד - פריט חובה(צילום: יאיר קטן)

וכן, גם מקומם של הכובעים לא נפקד מהאירוע. באזור ליברפול מספרים בכעס על כך שעיתוני לונדון, שמעריכים יותר את מרוץ אסקוט (המפורסם לא מעט בזכות הכובעים היצירתיים) ונהנים לצחוק על תושבי הצפון, נהגו לפרסם בעבר את התמונות שהגחיכו את האוהדות המקומיות שהשקיעו בלוק שלהן. לנו קשה היה להעריך את איכות חובבות ה"לדפוק הופעה" מליברפול, כי במקרים רבים הכובעים נעו בין "המממ, מה יקרה אם אצבע את צלחת הלוויין שלי בכחול ואחבוש אותה?" ל"יודעים מה? יש משהו מיוחד בכילה הזו, היא באה איתי למרוץ". אז את הניתוח נשאיר לכתבי האופנה, ונכתיר למנצח שלנו דווקא את הבחור שהתלבש כמו שקופית תקלה של הערוץ הראשון.

(צילום: יאיר קטן)

(צילום: יאיר קטן)

סליחה, תקלה(צילום: יאיר קטן)

רגע השיא היה, כמובן, המרוץ המרכזי, שגרם לגברים מבוגרים בחליפות לשבור דיסטנס עם המסורת שלהם ולעודד בקולי קולות סוס שרכב באותו רגע כמה קילומטרים משם. קשה להסביר את העוצמה שבזינוק סימולטני של 39 סוסי ענק אתלטיים, שהדהרות שלהם מרעידות את הלב.

לאט לאט המתחרים הלכו ופחתו. אנקות כאב נשמעו מיציע ליציע עם כל נפילה של סוס שלא עבר את אחת המשוכות, או כשג'וקי נזרק מהאוכף. אולי זה לא מרוץ הכרכרות מ"בן חור", אבל יש כאן אלמנט גלדיאטורי, כשאי אפשר להוריד את העיניים מהמאבק המהיר והפיזי בין צמדי הסוסים והאיש שעליהם.

עוצמה שקשה לתאר(צילום: יאיר קטן)

"רול דה וורלד" לא היה אחד הפייבוריטים, אבל אחרי תחרות קשה נתן פיניש אדיר וזכה. מבין 39 הסוסים, רק 16 חצו את קו הסיום, כשהשאר נפלו או סבלו מתשישות בדרך. כשהג'וקי דייויד מאלינס עלה לפודיום והבעלים של הסוס היה ודאי בטירוף לנוכח הצ'ק בסך של יותר חצי מיליון ליש"ט שעמד לקבל, הקהל כבר החל להתפזר. 75 אלף אנשים שחוו ריגוש רב-חושי – של תאוות ההימור, אדרנלין ההזדהות וטירוף המעמד – ומיהרו עם כוסות הבירה אל האוטובוסים והרכבות. המרוץ האחרון לאותו יום, שנערך אחרי המרכזי, היה בעיקר בשביל אלו שלא בחרו בהצלחה עד כה ורצו לצאת עם טעם מתוק.

מרוצי סוסים אינם ענף שצריך להבין בו כדי ליהנות ממנו. אבל ישנם רבים כאלה שלא מצדיקים הגעה לתחרויות עצמן. כאן שווה לקחת יום כדי להבין במה מדובר באמת. גם מי שאינו חובב ספורט יסתקרן וימצא את עצמו נהנה מהרגע. ועוד שתי נקודות לסיום. עוד לפני תחילת יום המרוצים, הרגע המקסים היותר היה הביקור בקברו של רד רום במרכז המסלול. מדובר בסוס היחיד בהיסטוריה שזכה בגראנד נשיונל שלוש פעמים, וזה לא עניין פשוט. לדוגמה, הזוכה בשנה שעברה, מני קלאודס, שהיה פייבוריט גם הפעם, הגיע אחרון מבין 16 המסיימים.

קברו של רד רום. לא סוס, אלא ספורטאי נערץ(צילום: יאיר קטן)

רד רום נחשב לספורטאי נערץ. במהלך סדרת הכתבות, זו לא הפעם היחידה שתשמעו על כך. מבחינת המעטפת, היחס והאהבה מהקהל, הסוסים המצטיינים הם כמו כוכבי כדורגל או כדורסל (טוב, אחרי שאוהד אמר לי ברכבה שבאנגליה כדורסל נחשב כ"ספורט של בנות", אולי זו לא דוגמה מוצלחת). מספיק לראות את המעריצים שהניחו פרחים על הקבר של רד רום כדי להתרשם מכך.

והנקודה השנייה? גארטי סיים תשיעי עם "סגור את הדלת הקדמית" (מעניין מה הסוס חושב על השם שלו). הסוס שהוא נתן טיפ עליו היה השישי לפרוש מהריצה. לכו תסמכו על ג'וקים.