שבע בום: סיכום העונה של עומרי כספי
עושה טוב יותר את הדברים הקטנים, קולע באחוזים גבוהים יותר את הזריקות הקשות, נהנה מהחיבור עם הסופרסטאר ופורח בהשוואה לחבריו לדראפט 2009. שבע שנים אחרי שנבחר על-ידי סקרמנטו, הנציג הישראלי הראשון ב-NBA יכול לסכם בחיוך רחב את העונה השביעית שלו בליגה הטובה בעולם
מהרגע ההיסטורי ההוא ועד היום כספי עבר כמה פאזות בחיי ה-NBA הלא קצרים שלו. משלב ה'חי את החלום' של ההרפתקה הוא התעורר אל תוך עונת רוקי מעולה שבה העמיד ממוצע נקודות דו-ספרתי. העונה השנייה בסקרמנטו לוותה בירידה ביכולת ונסיגה קלה במספרים, אבל זו לא הייתה התרסקות, ובכל מקרה ברמה הקבוצתית כספי לא נחל הצלחה מסחררת בשתיהן (ולא באשמתו).
אחר-כך הגיעה קדנציה מגומגמת בת שתי עונות בקליבלנד ועונה מוזרה ביוסטון, שבדיעבד הייתה תקופת המבחן שלו ב-NBA. סביר להניח שאם כספי לא היה עובר אותה בשלום, מוותר לעצמו, נותן לגעגועים ולתהיות להכניע אותו ועולה על מטוס לאירופה, הוא היה מתקשה למצוא חזרה את דלת הכניסה לליגה. למזלו יש לו מוסר עבודה גבוה מספיק כדי לא לוותר לעצמו, ובעיקר לא על החלומות שלו. לכן, ברגע שהוא צלח את תקופת המבחן בשלום, מקומו ב-NBA הובטח ובסופו של דבר גם גדל.
מאז החזרה של כספי לסקרמנטו בקיץ שעבר הוא חווה תהליך של טרנספורמציה. בעונה שעברה שלושה מאמנים עברו מעליו. העונה, תחת מאמן אחד שאמנם לא שולט לחלוטין בכוכב שלו אבל לפחות נותן לכספי חופש פעולה, הוא קיבל ביטחון מלא לעשות מה שהוא יודע - ועוד קצת. זה מתבטא בפרמטרים בולטים בסקירה ראשונית של עמוד הסטטיסטיקה שלו (11.8 נקודות העונה לעומת 6.9 לפני שנתיים, 5.9 ריבאונדים לעומת 3.1, 40.9 אחוזים ל-3 לעומת 34.7, 48.1 אחוזים מהשדה לעומת 42.2). בכל אלה לא צריך להקל ראש כמובן, אבל את עומק השינוי החשיבתי והמקצועי שעבר מגלים רק בהתבוננות אל המספרים שמעבר.
מחוץ לקשת, לדוגמא, כספי קולע העונה ב-38.6 אחוזים זריקות שמגיעות מיד אחרי מסירה (קאץ' אנד שוט) וב-49.1 אחוזים (!) זריקות אחרי כדרור. ב-2013/2014, לעומת זאת, הוא קלע ב-36.4 אחוזים זריקות קאץ' אנד שוט וב-23.8 אחוזים (!) זריקות אחרי כדרור מאותו הטווח. לפני שנתיים כספי קלע זריקות לשלוש שבהן השומר היה צמוד אליו ב-14.3 אחוזים ל-3, העונה הוא השתדרג בפרמטר הזה ל-25 אחוזים.
טרנס וויליאמס? מי?
יש עוד אלמנט שבו ניתן לראות את שכלול הארסנל של כספי, והוא כבר מתחבר לדברים הקטנים שהוא למד לעשות בתדירות גבוהה יותר ובצורה איכותית יותר מרוב השחקנים שאיתו בקבוצה. התנועה שלו ללא כדור השתפרה, הוא מוצא יותר דרכים להגיע בהן לסל ולאתגר את השומרים שמנסים לעצור אותו. הזריקה מבחוץ היא לא הנשק היחידי שפיתח - היא רק עוד אופציה בסט הכלים שלו.
אם ב-2013/2014 כספי דייק באזור שמתחת לסל (כתוצאה מחדירות טובות ותנועה לשטחים פנויים) ב-59.6 אחוזים, העונה הוא שידרג משמעותית את האלמנט הזה וקולע מאותו מקום במגרש ב-66.5 אחוזים. אלה אותם מהלכים בהם כספי מייצר לעצמו מול שחקנים שלא מסתדרים עם העובדה שהוא לא רק זורק שלשות והפך להרבה יותר מגוון. כספי הפך להיות אחד מהשחקנים שיודעים איך לסיים מתפרצת או התקפת מעבר בצורה הטובה ביותר בסקרמנטו ובאה לידי ביטוי גם בעלייה באחוזים בזריקות מטווח קצר (62.7 לעומת 56.2 לפני שנתיים), וגם בכך שהעונה הוא חודר לסל הרבה יותר פעמים מבעבר - וב-67 אחוזים גם יודע לסיים את החתירות למגע עם נקודות.
הקשר שלו לדמרקוס קאזינס בא לידי ביטוי לא רק בחדר ההלבשה אלא גם על המגרש. קאזינס חילק לו בממוצע העונה 3.0 מסירות מדי משחק; אחרי ראג'ון רונדו, דארן קוליסון ורודי גיי, כספי הוא השחקן שמקבל מהאיש והפיוזים הקצרים הכי הרבה צ'אנסים לעשות משהו בהתקפות. 219 מהקליעות של כספי הגיעו אחרי אסיסטים (לעומת 133 בלבד לפני שתי עונות) ו-80 ללא אסיסטים (לעומת 40 ב-2013/2014). גם בהגנה כספי מהווה משקל; מבין השחקנים ששיחקו העונה למעלה מעשרה משחקים הקבוצה סופגת הכי פחות נקודות בדקות שלו על המגרש. כלומר, עם הזמן כספי קנה לעצמו מעמד של שחקן מוביל לא רק אצל המאמן, אלא גם בקרב השחקנים.
ללא קשר לזווית הישראלית ומבלי ליפול למלכודת הפרובינציאליות, בראייה לאחור ברור כי דראפט 2009 היה מהמופרעים, האיכותיים, המבלבלים והפוריים שידע ה-NBA. האשם ת'אביט נבחר בו במקום השני לפני ג'יימס הארדן וג'וני פליין נקטף איכשהו לפני סטפן קרי. הטנזני הראשון בליגה הטובה בעולם סובב לסקאוטים בליגה את העיניים עם חסימות למכביר וריבאונדים במאסות בתקופתו בקולג', אבל כשהגיע לממפיס הפך להיות אחד מהפלופים המפורסמים והכואבים בתולדות המועדון (בהמשך אפילו פילדלפיה לא רצתה אותו). פליין נבחר במקום השישי על-ידי מינסוטה וסיפק עונת רוקי משביעת רצון, אבל נפצע וב-2012 כבר עבר לשחק באוסטרליה.
מעבר מהיר על השחקנים שנבחרו לפני כספי ומשחקים על המשבצת שלו / בעמדות 4-5 רק מדגיש את ההתקדמות שלו ביחס למה שחשבו שיהיה - לעומת המקום שבו הוא נמצא עכשיו. ג'ורדן היל, למשל, נבחר שמיני על-ידי ניו יורק, ובעונתו הראשונה בליגה העמיד ממוצעים של 4.0 נקודות ו-2.5 ריבאונדים – סחורה דלה בהשוואה לציפיות איתן הגיע לתפוח הגדול. לקח לו הרבה מאוד זמן למצוא את עצמו, בטח ביחס לכספי, ולממוצע נקודות דו-ספרתי הוא הגיע רק בעונה שעברה במדי ל.א לייקרס (12.0 נקודות ב-26.8 דקות). העונה הנוכחית שלו באינדיאנה סבירה, אבל מהבחינה האישית בוודאי פחות טובה מזו של הקולגה שלו.
זה לא נגמר בו, כמובן. טרנס וויליאמס למשל נבחר במקום ה-11 על-ידי ניו ג'רזי. ב-2014 הוא נדד בין שש שקבוצות שונות, הספיק לחתום במכבי אשדוד ועזב אותה מבלי ששיחק בה אפילו פעם אחת. הבחירה ה-16 באותו דראפט, ג'יימס ג'ונסון, קושש דקות בעונתו הראשונה אצל שיקגו, וב-11.6 כאלה קלע 3.9 נקודות בממוצע. מאז הוא לא עבר את רף ה-10 והעונה הוא מסתפק במשבצת השחקן המשלים בטורונטו. יתר הדוגמאות מחכות לכם בטבלה המצורפת.
חמישייה או ספסל?
הדראפט הזה, כמובן, כלל גם כמה הברקות. ג'ף טיג שנבחר במקום ה-19 מככב באטלנטה, לדמארה קארול (בחירה 27 בלבד) היה חלק נכבד בפריחה מפתיעה של אטלנטה הנהדרת של העונה שעברה, דמאר דרוזן (בחירה תשיעית) עושה חיל בטורונטו (והשבוע עלה למקום השני ברשימת קלעי כל הזמנים של הראפטורס), על קרי אין צורך להרחיב. זה לא אומר שכספי, שנהנה עד עכשיו מקריירת NBA גדולה, עשירה ומעניינת יותר מכל השמות שהוזכרו בפסקה הקודמת, לא צריך לתת לעצמו טפיחה קלה על השכם לנוכח הרשימה הזו.
המסקנה העיקרית ממנה היא שההצלחה שלו מרשימה לא רק ביחס לציפיות שהציב לעצמו, אלא גם בהתחשב בציפיות של הסביבה ממנו ומאלה שהתחרו בו באותה נקודת זמן. בסופו של דבר הוא "עקף" את חלקם בסיבוב לא כי היה מוכשר מהם, אלא כי ידע לקחת את הפניות הנכונות בצמתים הקריטיים ולשלב בין רצון בלתי מתפשר למקסם מעצמו את היכולות שלו לקבלת החלטות מושכלת. ללא אף חוזה ארוך טווח, מבלי שאף קבוצה אימצה אותו לחיקה לתקופה ממושכת או מאמן שהפך אותו ל"פרויקט" אישי, כספי הלך בדרכו וגילה שהנאמנות לעצמו משתלמת גם בשואו ביזנס האכזרי לעיתים של ה-NBA. גם אם זה לוקח זמן.
פרט לפציעה האחרונה בשריר הירך האחורי ממנה הוא סובל, לפציעה בגב שאילצה אותו לפתוח את 2016 ברגל שמאל ולעקירת שן הבינה שעבר, כספי מודל 2015/2106 הוא כדורסלן בריא, תודה ששאלתם. בחלקים החשובים באמת של העונה, כשהיה במומנטום חיובי והקבוצה הייתה צריכה אותו, התמזל מזלו להיות שם בשבילה. גם העונה, כמו בחמש מתוך שש הקודמות שלו בליגה, כספי חצה את רף 65 המשחקים. הוא פתח אותה עם רצף של שבעה כאלה רצופים בספרות כפולות; ב-10 מתוך 14 המשחקים הראשונים של העונה גם לקח לפחות 5 ריבאונדים. ארבע פעמים בפרק הזמן הזה הוא ניפק דאבל-דאבל.
ה-רגע שלו היה כמובן מופע 36 הנקודות ותשע השלשות המחשמל מול גולדן סטייט. רצף המשחקים הכי ארוך שבו כספי קלע פחות מ-10 נקודות עומד על שניים, וזה לבדו נתון שמלמד על ההתקדמות העצומה שעשה השנה ועל היציבות שסיגל לעצמו בהתקפה. ב-35 משחקים קלע יותר מ-10 נקודות וב-29 לקח יותר מ-5 ריבאונדים.
סימן השאלה היחיד סביבו - ואולי הדבר היחיד שקארל טרם הצליח לפענח לגמרי - הוא השינוי בתפוקה של כספי במשחקים בהם הוא פותח בחמישייה לעומת המשחקים בהם הוא עולה מהספסל. גם העיתונאים שמסקרים את סקרמנטו עסקו בסוגיה הזו, מאחר וההבדל בין שני המקרים משמעותי. מהספסל הוא קולע בממוצע 10.8 נקודות ולוקח 5.5 ריבאונדים, כשהוא פותח בחמישייה השורה הסטטיסטית משתפרת ל-14.0 ו-7.0. זה דבר שכספי לוקח כנראה בחשבון לקראת העונה הבאה ולא משנה היכן ישחק ותחת מי, מאחר והעונה ב-48 משחקים הוא היה על תקן הקלף הסודי של קארל מהספסל.
זו הייתה העונה השביעית של כספי ב-NBA, אבל פעמים רבות היא הרגישה בדיוק כמו הראשונה, ואפילו טובה, מהנה ומוצלחת ממנה – גם אם היא שוב נגמרה במפח נפש קבוצתי ובלי מקום בפלייאוף. מעבר לניתוחים המקצועיים, ההסברים המפורטים והניסיונות לפרק אותה לחלקים, נראה שזה בלבד ה-סיפור של עומרי כספי מודל 2015/2016 ומה שהופך אותו למיוחד כל-כך גם היום, שבע שנים אחרי שסופר בו הפרק הראשון.
לפנייה לכתב/ת 
