מפלצת הלאומנות קמה על יעלון

הפעם זהו תורו של שר הביטחון, משה יעלון, להרגיש את נחת זורעה של מפלצת הלאומנות שקמה בישראל בעשורים האחרונים. נכון, היא הלכה והתפתחה עד שהגיעה לממדי ענק. בניגוד לכל אלה הטעונים שאלה שוליים סהרוריים, אני טוען שהשוליים האמתיים הם אנשים מסוגו של יעלון.

עוד בערוץ הדעות:

למנוע את העשור האבוד של הסטודנטים

מהפך אוסטרי

כשהמכסה הופכת לתקרה בשירות המדינה

רצון ההמון

ממדרגות הרבנות לגיהנום

יעלון אינו מייצג את תפיסותיהם של אזרחי ישראל היהודים, ברובם המכריע. כל ניסיון לטאטא את העובדות אל מתחת לשטיח, סופו שיביא, במוקדם או במאוחר, לתוצאות הרות אסון לישראל. הלאומנות לא תופנה כלפי הערבים, כפי שרבים סבורים. היא תופנה כלפי "אויבי העם" נוסח יעלון, עוכרי ישראל, בוגדים ומיני ביטויים אחרים הנותנים לגיטימציה לפעול וכנגד האלמנטים "הדקדנטיים" ו"המסוכנים" הללו בכל דרך אפשרית כדי לעצור בעדם לבצע את מדיניותם ה"בוגדנית".

זו הטרמינולוגיה שבה משתמשים הלאומנים המטורפים. האלימות היא חלק בלתי נפרד של הפאשיזם או הלאומנות הקנאית. ללא מרכיב האלימות, אין פשיזם, אין לאומנות. מכאן שעל שר הביטחון שומה החובה שלא להמעיט בסכנות וגם לא במספרם של המטורפים המסתובבים בינינו.

בגלל סיבות שאין המקום לפרטן כאן, אמר שר הביטחון: "אחרי שכל מיני גורמי שוליים קיצוניים ניסו להפוך אותי לעוכר ישראל, הגיע השלב הבא - שלא אמור להפתיע איש - והוא הפצת תמונות מסיתות נגדי... מול הגל העכור הזה ששוטף את הארץ חייבים לעמוד איתן. בלי פשרות. המאבק הזה חשוב יותר ומשמעותי יותר מכל דבר אחר, ועל הכוחות השפויים בחברה הישראלית להיות מאוחדים כדי לנצח בו".

מיינסטרים ולא שוליים

יעלון נמנע מלהדגיש את העובדה שבקרב הציבור הרחב, אותם גורמים מסיתים אינם שוליים אלא הם המיינסטרים, אפילו הרוב. בתוך הליכוד שבו חבר יעלון, השוליים הפכו למרכז והמרכז כמעט נעלם. דן מרידור, מיכאל איתן, בני בגין, נזרקו בבושת פנים משום עמדתם שיש לשמור על שלטון החוק, על מעמדו של בית המשפט העליון ועל מערכת אכיפת החוק.

רשימות החיסול בבחירות הפנימיות של השלושה עברו מיד אל יד. זו עלולה להיות התוצאה הסופית גם כשיעלון יעמוד שוב לבחירה בליכוד. נותני הטון במפלגה הם יריב לוין, דני דנון, מירי רגב, זאב אלקין, ישראל כץ וכדומה - אנשים המייצגים נאמנה את חברי הליכוד.

לאלה ולאחרים, שלטון החוק זר להם. החיבור בינם לבין הבית היהודי הוא חיבור טבעי. אלה וגם אלה מקרבים אותנו אל דיקטטורה חשוכה, כל אחד מטעמיו שלו. וכך אמר יעלון: "אנו חייבים לשמור על חברה שפויה ומתקדמת, המקדשת את החיים, מקפידה על שלטון החוק ועל עליונות המשפט באופן נחרץ, ונאבקת באלימות ובגזענות ובהדרת האחר רק משום שהוא אחר", המשיך השר, "זה לא עניין של ימין ושמאל - זה העתיד שלנו ושל ילדינו. זו השאלה באיזו מדינה אנו שואפים לחיות: מדינה שהיא חלק ממשפחת העמים, יהודית ודמוקרטית, מודרנית וסובלנית או מדינה שמתדרדרת אל מחוזות מסוכנים והרסניים". לידיעתו של שר הביטחון: ישראל קרובה צעדים מועטים מהמדינה המתוארת במשפט האחרון בציטוט הנ"ל.

יעלון עובר זובור נוראי ברשתות החברתיות. הוא צדק באומרו: "אני מודאג מהאווירה הציבורית, יש גל התלהמות חסר תקדים...אני מציע שאת נהלי הפתיחה באש יקבע הרמטכ"ל ולא ראשי כנופיות".

נכון. לא רק את נוהלי הפתיחה באש מבקשים אותם ראשי כנופיות לקבוע, אלא את מדיניותה של ממשלת ישראל בכל התחומים. יעיין שר הביטחון בהתבטאויותיהם של כמה חבריו לממשלה וכמה ח"כים הנושאים אחרים וייווכח עד כמה ראשי הכנופיות הללו קובעים את סדר היום הציבורי של ישראל ומבקשים לשנות את פניה. זו סכנה אמתית. לא הח"מ בלבד טוען זאת. הנה דברים נאמרו על ידי שר הביטחון עם פרוץ פרשת החייל היורה בחברון: "במקום אחריות לאומית הם מפגינים הפקרות שאין כדוגמתה, מטעמים פוליטיים וציניים, גם במחיר של פגיעה בצה"ל, בחייליו ובמפקדיו, כמו גם פגיעה בחוסן הלאומי של מדינת ישראל".

דבריו היו מופנים לכתובת מאוד מוכרת. ונשאלת השאלה: אם ראש הממשלה

 סומך על שר הביטחון הסומך על הרמטכ"ל ועל מפקדי צה"ל, ואם דבריהם של אותם ראשי כנופיות מסכנים את חיילי צה"ל ואת חוסנה של ישראל, מדוע אינו מתכבד ראש הממשלה להוכיח מנהיגות אמתית ולפטר לאלתר את אותם ראשי כנופיות? התשובה פשוטה: נתניהו דואג לנתניהו.

כך, תוך כדי העלמת עין צורמת, קמה לה בישראל מפלצת לאומנית-קיצונית, המנסה לכפות את האידיאולוגיה שלה על כלל החברה גם במחיר של נזקים בלתי הפיכים. אל מול התופעה הנוראה הזו חייבים לקום כל אלה שהיותה של ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית חשובה.

פרופ' צ'לו רוזנברג הוא היסטוריון ומתמחה ביטחון לאומי