מתנדבת בת 97 נשלחה לביתה: "את סיימת כאן"
אלה יגודה, ניצולת שואה, מתנדבת פעמיים בשבוע בארגון הגמלאים של עיריית ת"א זה 20 שנה. אתמול היא התבשרה - "אין בשבילך מקום". "זה איום ונורא, להתנדב בשבילי זה החיים", סיפרה בעצב. נכדתה חוששת: "זה יכול לדרדר אותה לסוף". ארגון הגמלאים: "אחרי השיפוץ, נבחן אפשרות לשבץ אותה"
"20 שנה נתתי את הנשמה, בלי משכורת, וזו התודה שאני מקבלת". אלה יגודה, ניצולת שואה בת 97, התבשרה אתמול (ב') כי לאחר 20 שנה שהיא מתנדבת בארגון הגמלאים של עיריית תל-אביב, המקום שהיה לה לבית – היא מתבקשת לא להגיע יותר. "לבן אדם בגילי – כשיש מטרה אז יש בשביל מה לחיות", הבהירה הערב בשיחה עם ynet.
יגודה יושבת בימים אלה בביתה ולא יודעת את נפשה לאחר שאמרו לה "פשוט לא להגיע יותר" למקום שלו נתנה את כל כולה. "נתתי את הנשמה, עזרתי להרבה מאוד אנשים, כולם אוהבים אותי" היא סיפרה על הבשורה שקיבלה. "אתמול הייתה הרמת כוסית לחג הפסח, ואחריה המנכ"ל החדש אמר לי, 'את צריכה לנקות את המגירה שלך, אחרי החג מתכוונים לעשות פה שיפוץ ואחריו לא יהיה מקום לכמה אנשים – אז בבקשה לנקות את המגירה, ואת סיימת'.
"הלכתי ליו"ר, שחשבתי שהוא ידיד שלי, ושאלתי 'שלמה, איך זה קורה? עבדתי 20 שנה בלי משכורת ועזרתי המון'. הוא אמר לי שיהיה פה כמה חודשים של שיפוצים ואחר כך לא יהיה מקום בשבילי. 'לא יהיה מקום כי יהיה מקום קטן וזה לא יהיה בשבילך. את לא יכולה לבוא'".
יגודה, ניצולת שואה שנולדה בפולין, סיפרה כי מדובר בהתנדבות של פעמיים בשבוע בלבד, אבל היא חשובה לה במיוחד. "אני מגיעה בימי שני ושלישי. אני מגיעה ראשונה ב-8 בבוקר בלי עזרה, יש נהג צמוד ואני משלמת לו שייקח אותי אם יש גשם או שמש, ומסיימת ב-11:30 וחוזרת הביתה".
"אני מרגישה שזה איום ונורא, זו התודה שאני מקבלת על 20 שנה שנתתי את הנשמה שלי, אני מאוד פעילה ואני אוהבת לעזור לאנשים עד היום", הוסיפה בעצב. "אני רוצה לחזור להתנדב שם, בשבילי זה היה החיים – לקום בבוקר, להתלבש לצאת. לבן אדם בגיל שלי כשיש מטרה אז יש בשביל מה לחיות".
הנכדה לחולדאי: "אל תשליכני לעת זקנה"
נכדתה של יגודה, מאי, סיפרה: "היא פשוט שבורה, זה היה הבית שלה. היא אישה מאוד פעילה, היא לא סבתא שיושבת בבית ומחכה שיגיעו. היא עושה ותורמת. היא אמרה לי, 'אני לא יודעת מה אני אעשה', היא מאוד שבורה. מבחינתנו זה קו שיוכל לדרדר אותה לסוף.
מאי קראה לראש העיר, רון חולדאי, להרים את הכפפה: "סבתי היא אלמנתו של עובד עירייה, היא מתנדבת בעירייה מעל 20 שנה. העירייה הפכה להיות לה לבית שני, היא מחכה לימים האלו שבהם מאפשרים לה לצאת מהבית ולהיות בחברת אנשים צעירים, עובדים, ולהרגיש שהיא תורמת לחברה. לשלוח אישה כזו הביתה גוזר עליה את דינה. כנכדה של אלה וכיום סטודנטית בעיר שלך, בתל אביב, אני פונה אליך כאדם שמכיר היטב את סבתי באופן אישי ואומרת בשמה – אל תשליכני לעת זקנה. תמצא לסבתי ולגמלאים נוספים אפיק התנדבותי בעירייה שבהם יוכלו לממש את עצמם".
מעיריית תל אביב נמסר בתגובה: "הארגון אינו פועל תחת העירייה והשיפוצים אינם מטעם העירייה. יש לפנות ליו"ר האיגוד לקבלת תגובה".
שלמה ברזילי, יו"ר ארגון הגמלאים, מסר: "הבניין עובר שיפוצים, ובתקופתם המתנדבים לא יכולים להגיע. לגברת יגודה יש פינה חמה אצלי באופן אישי. יש כעת שינויים רבים בתוך המערכת, לאחר השיפוץ אנחנו נבדוק את האפשרות לשבץ אותה".
לפנייה לכתב/ת 
